מלחמת גוג מתוארת בתנ"ך מספר פעמים: ביחזקאל (פרקים ל"ח, ל"ט), בזכריה (פרקים י"ב, י"ג, י"ד), בישעיה (מ"ד), בדניאל (פרקים י"א, י"ב), ביואל (ד'), ואף בתהלים (פרקים ב', פ"ג ועוד).

נפתח בדבריו של הנביא יחזקאל: "בן אדם שים פניך אל גוג ארץ המגוג, נשיא ראש, משך ותובל והנבא עליו"... הנביא מצווה להינבא על המהלך שיחתום את ההיסטוריה של המלחמות כולן... בשלב זה אנו שומעים את שמו של "הלוחם המרכזי" - גוג.

אנו גם יודעים שהוא "נשיא מגוג" והוא מושל על "משך" ו"תובל". אלו מוזכרים בתחילת ספר בראשית כבני יפת, בנו של נח.

הנביא ממשיך: "ואמרת, כה אמר ה' אלוקים, ושובבתיך, ונתתי חחים בלחייך, והוצאתי אותך ואת כל חילך, סוסים ופרשים, לבושי מכלול, כולם קהל רב, צנה ומגן, תופסי חרבות כולם...". המושג "ושובבתיך" מורה שמערכת המלחמה של גוג תהיה בלתי רציונלית. לא מעצמו הוא יבוא להלחם, אלא: "והוצאתי אותך, ונתתי חחים בלחייך". ביטויים אלו מתארים דרך השתלטות על בהמה המסרבת לצאת או על חיה פראית הממאנת לזוז. עוקרים אותה ממקומה באמצעות "חחים" בלחייה. כך גם ייתפס גוג ויבוא למלחמה בעל כורחו.

מי עוד יצטרף למלחמה הכוללת? "פרס, כוש ופוט, כולם מגן וכובע. גמר וכל אגפיה, בית תורגמה - ירכתי צפון, ואת כל אגפיו... עמים רבים אתך"...

מתוארת כאן מלחמה המונית, שבה יהיו החיילים מצוידים היטב: "לבושי מכלול כולם, תופסי חרבות כולם". המלבי"ם מזהה את הלוחמים כשני קדקודים: אדום וישמעאל, כאשר הפריסה היא: גוג, משך ותובל שייכים לאגף האדומי, ואילו פרס (אירן), כוש, פוט, עילם ומצרים, שייכים לאגף הישמעאלי.

הפסוק הבא מצביע על התאריך ועל מיקום המלחמה: "מימים רבים תפקד, באחרית השנים, תבוא אל ארץ משובבת מחרב, מקובצת מעמים רבים, על הרי ישראל, אשר היו לחרבה תמיד, והיא מעמים הוצאה, וישבו לבטח כולם"... (יחזקאל ל"ח, ח').

התאריך: "באחרית השנים", המקום: "אל ארץ משובבת מחרב". העם היושב בה זה עתה נמלט מן החרב שהרגה בו כמעט בכל מקום בעולם. עברו עליו חורבנות, פוגרומים, עלילות דם, אינקוויזיציה ושואה... "מקובצת מעמים רבים" - אזרחיה שבו מגלויות רבות ונקבצו לארצם מהעמים השונים שם היו מפוזרים.

אם כל הסימנים הללו עדיין אינם מספקים, בא הכתוב במפורש ומדגיש: "על הרי ישראל" - זהו אפוא מוקד המלחמה: י-ש-ר-א-ל. "ובאת ממקומך מירכתי צפון, אתה ועמים רבים אתך, רוכבי סוסים כולם, קהל גדול וחיל רב". מקומו של גוג: "בירכתי צפון", בצפונה של ישראל.

כמות האנשים החשים למלחמה זו: "קהל גדול וחיל רב". בתלמוד מתואר מערך המלחמה בסדר גודל אדיר של חיל בן שני מיליארד וחצי בני אדם, החשים להלחם על ארץ ישראל (סנהדרין צ"ה).

חיל בגודל דומה מנה צבא אשור שעלה (בשנת 550 לפנה"ס) להלחם על ארץ ישראל. ראשי הגייסות לבדם מנו 185 אלף מפקדים. הסיפור המופלא שאירע באותו לילה מופיע בתנ"ך שלוש פעמים בהרחבה (במלכים ב' פרקים י"ח, י"ט, בישעיה פרקים ל"ו, ל"ז ובדברי הימים ב' פרק ל"ב). לדברי התלמוד, הוא עשוי לחזור במלחמת גוג.

"ביום ההוא, ביום בוא גוג על אדמת ישראל... תעלה חמתי באפי. ובקנאתי באש... יהי רעש גדול על אדמת ישראל". לפי פשוטו של מקרא, ה"רעש" המתואר, כוונתו לרעידת אדמה.

תאור מקביל מופיע בנבואתו של זכריה, אף הוא על אחרית הימים: "ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזיתים, אשר על פני ירושלים מקדם, ונבקע הר הזיתים, מחציו מזרחה וימה גיא גדול מאד, ומש חצי ההר צפונה, וחציו נגבה... ונסתם כאשר נסתם מפני הרעש בימי עוזיה מלך יהודה" (פרק י"ד פסוק ד'). הנביא מזכיר את הבריחה הגדולה אשר היתה מירושלים (כ-600 שנה לפנה"ס) בימי המלך עוזיה. הוא מציין שהתופעה תחזור על עצמה בימי גוג.

מה יהיו תוצאות ה"רעש"? "ורעשו מפני דגי הים ועוף השמים וחית השדה. וכל האדם אשר על פני האדמה, ונהרסו ההרים ונפלו המדרגות, וכל חומה לארץ תפול... ונשפטתי איתו בדבר ובדם וגשם שוטף ואבני אלגביש, אש וגפרית אמטיר עליו ועל אגפיו ועל עמים רבים אשר איתו".

נעיין בלשונו של המלבי"ם: "או שבא על דרך המליצה על גודל המלחמה והשמעת קול כלי תותח וכלי הנשק שיהיו באחרית הימים, המחריבים ומהרסים חומות בצורות בקול רעש גדול ואדיר מאד".

הפסוק ממשיך ומתאר את אופי נפילת העמים בעיצומו של הקרב: "וזאת תהיה המגיפה אשר יגוף ה' את כל העמים אשר צבאו על ירושלים, המק בשרו והוא עומד על רגליו, ועיניו תמקנה בחוריהן, ולשונו תימק בפיהם..."

התיאור הנורא, אשר בו בשר האדם מרקיב במהירות גדולה בעודו בחיים, בעודו עומד על רגליו, מזכיר מאד שימוש בנשק לא רגיל - אולי כימי או ביולוגי. נשים לב לתיאורו של הנביא: "המק בשרו" - כלומר, גופו מתחיל להתפורר. "והוא עומד על רגליו" - הפתאומיות היא כה גדולה, עד שהאדם אינו מספיק ליפול ארצה ולשכב...!

כאשר האדם נפגע, חלילה, מחץ או מכדור, בדרך כלל הוא מת מיד לאחר נפילתו ארצה. כאן צופה הנביא, ממרחק של 2400 שנה נשק מיוחד המפורר את האדם בעודו בחיים.

והמכה המכריעה לא מאחרת לבא: "על הרי ישראל תפול אתה וכל אגפיך, ועמים רבים אשר אתך, לעיט צפור כל כנף וחית השדה נתתיך לאכלה...".

הסיבה האמיתית לכל אשר התרחש: "והתגדלתי והתקדשתי ונודעתי לעיני גויים רבים בהקדשי בך לעיניהם, גוג". העולם כולו ייווכח, באמצעות האותות והמופתים שיעשה ה' בגוג ובעמו, כי ה' הוא האלוקים, והוא המולך על כל הארץ, משגיח על כל הברואים ועושה בהם כרצונו.

קבורתם של הנספים תמשך שבעה חודשים רצופים (יחזקאל ל"ט, י"ב), מקום הקבורה יהיה מזרחית לים כנרת (ל"ט, י"א).

כמויות הנשק העצומות שתיוותרנה לאחר המלחמה לא תנוצלנה עוד לצורכי מלחמה, כי אם לצורכי אנרגיה, כדבר הנביא: "ויצאו יושבי ערי ישראל ובערו והשיקו בנשק, ובערו בהם אש שבע שנים" (יחזקאל ל"ט, ט'). יהיה זה סוף עידן המלחמות ותחילתה של תקופה חדשה שבה ינצל כל אדם את הפוטנציאל האישי שלו ושל העולם למטרות חיוביות ורוחניות ולהטבה לכל שאר באי העולם.

מאחר, שזיהינו את המוקד ושמענו על התאריך, נרצה לשמוע גם על סיבות המלחמה. יש סיבות גלויות וסיבות סמויות, שהן למעשה מהוות את הגורם העיקרי לכל ההתרחשות. נדלג מספר פסוקים כדי לקרוא על הסיבות הגלויות לעין: "לשלול שלל ולבוז בז, להשיב ידך על חרבות נושנות". כל המערך העצום שהתקבץ למלחמה, נועד לשלול שלל ולבוז בז. גוג וחילותיו נושאים את עיניהם לכספם של יושבי הארץ... המכיר את מצבם הכלכלי של תושבי ישראל כיום, יופתע מאד... האם יש במדינה אמצעים כדי למשוך לכאן עמים כה רבים, שכל חפצם הוא לבזוז אותה?

הפסוק ממשיך לתאר: "אל עם מאוסף מגויים עשה מקנה וקנין יושבי על טבור הארץ"... ובלשונו של המלבי"ם: "כי כל אחד (מיושבי ארץ ישראל) סוחר, ונתרבה שם המסחר מאד, עד שהם יושבים על טבור הארץ ומסחר כל העמים בא עליהם, וצריך לבטל המסחר הזה המזיק לכל העולם"...

מדהים. אפילו אופי המסחר מוזכר במפורש: "שבא ודדן וסוחרי תרשיש וכל כפיריה..." (פסוק י"ג), המלבי"ם מפרש: "הסוחרים עושים שם מסחר (בארץ ישראל) בכסף וזהב ואבן יקרה, שהם שבא ודדן וכו'." כלומר, אופי המסחר בישראל יהיה שונה מהמקובל בעולם, והוא סחר המטבעות.

עילת המלחמה המושמעת מפי גוג, היא אפוא הפיכתה של ישראל למעצמה כלכלית, אשר כל העולם משקיע בה את כספו. לטענתו, עובדה זו מזיקה לכלכלת העולם!

נשוב עתה לפסוק שבו פסקנו: "שבא ודדן וסוחרי תרשיש וכל כפירה, יאמרו לך, הלשלול שלל אתה בא, הלבוז בז, הקבלת קהלך לשאת כסף וזהב, לקחת מקנה וקנין, לשלול שלל גדול". הנביא פונה לגוג ומנהל עמו את הדיאלוג הבא: האם אתה מגיע כסוחר במטרה לעשות עמם עסקים, או שאתה מגיע כשודד במטרה לחמוס את כספם?

אך למעשה, הסיבה האמיתית והפנימית לבואו של גוג למלחמה, היא סיבה רוחנית, כמו שכותב הנביא: "באחרית הימים תהיה, והביאותיך על ארצי למען דעת הגויים אותי, בהקדשי בך לעיניהם, גוג".

בתלמוד מבואר כי בימות המשיח אנשים רבים מאומות העולם יחפצו לחבור לעם ישראל, כי יראו שהם בשיא פריחתם, אולם בזמן עליית גוג למלחמה על ישראל, יאלצו העמים לעמוד במבחן אמת ('עבודה זרה' ג':). כאשר יבוא גוג, יצטרפו אליו בהתלהבות אלו שחברו לעם ישראל שלא בתום לב. הם יהיו מוכנים להלחם "על ה' ועל משיחו" (תהלים פרק ב'). נצחונו העתידי של גוג ייראה בטרום המלחמה כה בטוח, עד שמי שלא יסכים למסור את נפשו למען האמת והצדק, לא יעמוד בפיתוי, ויחבור מיידית לאויבי ישראל. כדי להישאר לצידם של היהודים יהיה צורך בוויתור על כל מהלך החיים החומרי למען הרוחניות, במסירות נפש כפשוטה.

החישוב המרתק, המקופל בפסוק זה, הוא כי מאורעות רבים וכבירים חלפו על פני ההיסטוריה הדוהרת. עמים מלכו ונכחדו, מעצמות פרחו ונעלמו כלעומת שבאו, ובתווך עם ישראל חוצה את ההיסטוריה, מתגלגל מגלות לגלות, לעתים מן הפח אל הפחת. בעודו בורח מפרעות בעיר אחת, נלכד הוא באחרת! עמים רבים נטלו חלק במסע ייסורים זה. רבים מהם רצחו, שחטו ועינו את בני העם היהודי. עד לאותו פרק של מלחמת גוג ומגוג, זרמו חייהם של הגויים בשלווה, כאילו לא אירע דבר.

במלחמת גוג ומגוג יגיע רגע האמת. זוהי הבדיקה האחרונה, המלחמה האחרונה! אז יישאל כל גוי את השאלה: האם אתה מצטרף למלחמה נגד ישראל או נמנע? אם אתה נמנע - אינך שייך להיסטוריה! מעשי אבותיך, אכזריים ככל שהיו, אינם שייכים למהותך! אך, אם אתה מגלה את תהומות השנאה כמימים ימימה, אם אתה טורח להצטרף להמוני הלוחמים נגד ישראל - אתה שייך לעבר! יהיה עליך לשלם את מחיר העבר!

אין צורך בדמיון מפותח כדי לצפות את התופעה: מיליארדי אנשים עולים על מדינה כה מזערית... איך בני אדם רבים כל כך יכולים לשנוא, עד כדי עזיבת חייהם הטובים, למען מלחמה כה בלתי נחוצה בעם קטנטן הנמצא בארץ זעירה?!

בשלב האחרון לא יוכל הפרט "לרחוץ בנקיון את כפיו", ולטעון כי הוא בסך הכול נענה לפקודות... כפי שטענו הגרמנים לאחר מלחמת העולם השנייה.

מלחמה זו, שתתרחש לפני בוא הגאולה השלימה, תשמש לבירור סופי מי קשור לעם ישראל ולדרכו וראוי גם הוא להיכלל בגאולה הממשמשת ובאה, ומי מצטרף לצוררים ואינו ראוי להצלה ולישועה.