|
לראות נכונה
לראות נכונה
|
|
|
שמור למועדפים
|
|
יוסף, העבד העברי שהובהל מן הכלא, פיענח את צופן הפרות והשיבולים. הפתרון זיכהו במלכות על מצרים.
|
פרעה חלם שני חלומות, ולא הבין את המראות שניגלו לנגד עיניו. הוא לא פיענח את פשר הפרות השמנות והרזות שהופיעו בחלומו ואת פשר השיבולים המלאות והשדופות. רוחו נפעמה מן החלומות ונפשו נטרדה מהם (בראשית מ"א, ד').
גם חרטומיו, פותרי החלומות המקצועיים - לא עמדה להם הפעם מיומנותם. הם הציעו פתרונות מלומדים, מנומקים ובנויים היטב. הפתרונות היו גזורים מתוך מראות החלום, ובכל זאת לא גירשו את המועקה ששכנה בלבו של פרעה.
יוסף, העבד העברי שהובהל מן הכלא, פיענח את צופן הפרות והשיבולים, והפתרון זיכהו במלכות על מצרים. המלך העניק לו שלטון, והפקיד בידיו עוצמה כלכלית חובקת עולם.
מדוע לא ירד פרעה בעצמו לסוף דעתו ולעומק חלומו? מדוע ניצבו חרטומי מצרים נבוכים מול חלום פשוט ובלתי מורכב זה? מדוע קלע דווקא יוסף ללבו של פרעה אודות הפשר האמיתי?
לשם כך, עלינו לקרוא את החלום בשימת לב:
"והנה עומד על היאור, והנה מן היאור עולות שבע פרות יפות מראה ובריאות בשר, ותרעינה באחו. והנה שבע פרות אחרות עולות אחריהן מן היאור, רעות מראה ודקות בשר, ותעמודנה אצל הפרות על שפת היאור. ותאכלנה הפרות רעות המראה ודקות הבשר את שבע הפרות יפות המראה והבריאות וייקץ פרעה" (בראשית מ"א, א'-ד').
עד כאן תאור ההתרחשות בתורה. אך ראו נא כיצד מספר אותו פרעה ליוסף, לאחר שנילאו חרטומיו וחכמיו להבין את פשרו:
"הנני עומד על שפת היאור, והנה מן היאור עולות שבע פרות בריאות בשר ויפות תואר ותרעינה באחו. והנה שבע פרות אחרות עולות אחריהן, דלות ורעות תואר מאד ורקות בשר. לא ראיתי כהנה בכל ארץ מצרים לרוע" (שם י"ז-י"ט).
קיימים הבדלים בולטים בין התיאור המקראי לבין האופן שבו השתקף החלום בנפש פרעה. בהבדלים אלו מתגלה גישתו של פרעה, המושפעת מנטיות לבו ומהשקפות עולם קודמות, שבעטיין יש לו ראיה משוחדת על המאורעות. תפיסתו את החלום כחלום אישי, פרטי ולא לאומי, טשטשה אותו והרחיקה אותו מהפתרון הראוי.
בחלום עצמו עמד פרעה "על היאור", בסיפורו הוא עומד על "שפת היאור". ההבדל משמעותי. בעיני המצרי הקדום היה היאור המשפיע של הפוריות לארץ. על כן הוא גם נתפש בעיניהם כאלוהי מצרים. קיים הבדל אם פרעה עומד "על היאור", שמובנו: היותו חלק ממנו כשהוא מעורב בפעילותו, או אם הוא עומד על "שפת היאור", כמתבונן בו מן צד.
זאת ועוד, בחלומו היו הפרות "יפות מראה ובריאות בשר", כך צויין ערכן של הפרות. פרעה סיפר ליוסף שהן היו: "יפות תואר", וכן הדבר בנוגע לפרות הרעות. בחלום עצמו הן: "רעות מראה ודקות בשר", כלומר, רעות לאדם הרוצה ליהנות מבשרן, ואילו בסיפורו של פרעה הן דלות "ורעות תואר" – זוהי הבחנה חזותית חיצונית בלבד. פרעה גם השמיט מסיפורו את העובדה החשובה, שתחילה עמדו הפרות הרעות אצל הפרות הטובות על שפת היאור.
הבדלים אלו מלמדים שבעיני פרעה היה זה חלום אישי מטריד. הדגשת המראה והתואר החיצוניים של הפרות תרמו לתמונה המעוותת שנוצרה. לא פלא שהחרטומים הגיבו בהתאם. הם נפלו ברשת הטעות ועיצבו את פתרונותיהם לפי המידע שסיפק להם פרעה. חכמתם ומיומנותם של חרטומים אלו הינה מאופק לאופק במרחב היקום, ללא האזנה לאותות השמים האלוקיים, שהם מעבר לחכמת אנוש. פרעה מדבר על פרות יפות תואר, והפתרון הוא: "שבע הפרות הטובות - שבע בנות אתה מוליד. שבע פרות הרעות - שבע בנות אתה קובר..." (ילקוט שמעוני מקץ רמז מ"א).
אולם "אין פותר אותם לפרעה..." פרעה חש בפנימיותו שפתרונותיהם - הבל.
יוסף - רוח אחרת היתה עמו. כשפנה אליו פרעה ואמר: "אני שמעתי עליך לאמר תשמע חלום לפתור אותו" (שם ט"ו), השיב לו יוסף במילים ברורות וחד משמעיות: "בלעדי - אלוקים יענה את שלום פרעה" (שם ט"ז).
זוהי האובייקטיביות המוחלטת שזוכה לה אדם המסוגל להשתחרר ממעורבות אישית. יוסף רמז, אם ירצה האלוקים, יעניק לך את הפתרון האמיתי. מוחי, הגיגי ושפתי ישמשו רק כמכשיר להעברת המסר האלוקי.
מצב נפשי זה מאפשר לאדם להתבונן בדבר מן הצד. הוא זוכה לראיה כוללת, שהיא בתמציתה - אלוקית. יוסף הגיע אליה, ועל כן קלע אל לוז הפתרון. גם מבעד לתאוריו של פרעה, הוא הכיר את החלום בצורתו האובייקטיבית כפי שחלם אותו פרעה, ללא נגיעות אישיים.
היאור העלה שבע פעמים פרות טובות ושבע פעמים פרות רעות. היות שהיאור משפיע את ברכתו רק פעם אחת בשנה, נאמר כאן באופן בלתי אמצעי כי שבע הפרות - שבע שנים הן. פרעה עמד על היאור שקוע בהרהוריו. הוא ראה ביאור גורם המשפיע את ברכת הפריון והמעשיר את ארצו בתבואה ובעדרים. כשעלו הפרות הטובות מן היאור, הן מצאו מרעה דשן לרעות בו, אך משעלו הפרות הרעות, עמדו כבר הפרות הטובות על שפת היאור וכילו את כל המרעה. זאת ועוד, פרות אינן חיות טרף מטבען. הן לא היו אוכלות את הפרות הטובות מחמת הרעב, אילו הותירו להן מרעה. ניתנה כאן אזהרה ברורה שלא לכלות את כל התבואה בשנות השובע, ועל ידי כך תינצל ארץ מצרים. נמצא, שהפתרון כלול בחלום.
יוסף המריץ את פרעה לנקוט מיד באמצעים נדרשים כדי לקדם את שנות הרעב, שהרי, כאמור, גם הפתרון כלול בחלום עצמו. גם עובדה זו הסיק יוסף. מיקיצתו של פרעה, שהיא רמז אלוקי הקורא לו להקיץ, להתעורר ולפעול.
*
כאמור, בחלום יוסף, כלול גם מסר אלוקי המוביל אל האמונה בבורא. יוסף הובהל אל ארמון פרעה היישר מהכלא. עתה פונה המלך הגדול אל העבד העברי ומבקשו למצוא פיתרון לחלומו: "ואני שמעתי עליך לאמור תשמע חלום לפתור אותו" (שם ט"ו).
מצרים כולה, שהיאור אלוהיה, השטופה במעשי כישוף, מצפה למוצא פי יוסף. האומנם יצליח במקום שבו נכשלו החרטומים?
ברגע זה מחליט יוסף להעמיד דברים על דיוקם: "בלעדי! אלוקים יענה את שלום פרעה" (שם ט"ז).
אתה, מלך מצרים, רואה בי פותר חלומות, משום ששבוי אתה בקונספציה החרטומית שלך. הפתרון בידי האלוקים הוא, ולא בידי אדם.
דברים כדרבנות. מילים שמצרים האלילית לא שמעה כמותן מעולם. היתה זו העזה להציג תרבות שונה, לפני מי שגורלו נתון בידיו. אך מורשת אברהם פעמה בליבו של יוסף. לכן, הוא מעז להזכיר שם שמיים בלב ליבו של מעוז הטומאה.
הוא ניצל את ההזדמנות שנתגלגלה לידיו לפתור את החלום, כדי לחנך את המלך וללמדו פרק בהלכות ההשגחה האלוקית. זו אינה כבולה למאגיה, לכישוף או לכוכבים, זוהי ההשגחה שממנה נובעת חירותו המוסרית של האדם.
הקורא את פתרון החלום מבחין כי יוסף מזכיר פעם אחר פעם את שמו של האלוקים. וכך הוא פותח: "חלום פרעה אחד הוא. את אשר האלוקים עשה הגיד לפרעה" (שם כ"ה).
כשיוסף מוצא שהפרות והשיבולים השמנות והרזות, מסמלות את שנות השובע ואת שנות הרעב, הוא מוסיף: "הוא הדבר אשר דיברתי אל פרעה, אשר האלוקים עשה הראה את פרעה" (שם כ"ח).
גם בסוף דבריו הוא מדגיש שהישנות החלום פעמיים מרמזת כי: "נכון הדבר מעם האלוקים וממהר האלוקים לעשותו" (שם ל"ב).
ואכן, פרעה הרכין את ראשו בפני האלוקים: "ויאמר פרעה... הנמצא כזה איש אשר רוח אלוקים בו" (שם ל"ח).
דברי יוסף, שבמבט ראשון נראו מנותקים לחלוטין מהתרבות המצרית, פעלו את פעולתם ונקלטו בלבבות.
|
|
|
|