לילה שקט במחלקה הפנימית בבית החולים.  סמוך למיטת אביו  השרוי בלא הכרה, יושב אברך בן עליה והוגה בתורה. לצדו של אביו שוכב יהודי חילוני ישיש שהיה בעבר אישיות מפורסמת בהנהגת המדינה ומתקשה להירדם, הוא מבקש לשוחח עם האברך על החיים ומשמעותם,  ופורס את משנתו הכפרנית, האברך חושב להתעלם ולהמשיך בלימודו, אך מכיוון שניחון בכישורי הסברה מחליט לתפוס את השור בקרניו ולהשיב לו כראוי, בסדרת הסברים פשוטים והגיוניים מפריך לו אחת לאחת את תפיסותיו הכפרניות, והישיש אכן מודה שאין לו מה להשיב .

משהאיר היום ,לאחר תפילת שחרית שאלו האברך אם ירצה להניח תפילין ולהתפלל , אך נענה בסירוב מוחלט! לטענתו של הזקן הוא עדין לא שוכנע שהיהדות אמת , הוא צריך לחשוב במשך היום מה להשיב על הטיעונים ההגיוניים ששמע...  בלילה ששב האברך אל מיטת אביו, חיכה  לו הישיש  ובפיו רעיונות חדשים,  הזויים ומסולפים כמענה למה ששמע אמש,  האברך בסבלנות הוכיח לו את ההבל שבתורות הכפרניות  האלו, לקראת הבוקר האיש הודה בפה מלא שאכן אין בהם ממש ותורת ישראל היא האמת,  אז פנה אליו האברך ושאל:" אולי הבוקר לראשונה תניח תפילין ותתפלל תפילת שחרית?"

סירב האיש מכל וכל ואמר: "עד כאן!" אני בשום אופן איני מוכן לקיים מצוות! "האברך תמה מאד  הלא אתה לא צעיר ומי יודע מה ילד יום...  האם לא כדאי לסיים את החיים בתשובה בבחינת: "אשרי זקנותינו שכפרה את ילדותינו" ?    "ראה" השיב הזקן " אם אני מניח תפילין אני בעצם מודה שחייתי שמונים שנה בטעות! עם כאב ותסכול כזה איני מוכן למות!!"   למחרת הלך האיש לבית עולמו. כמה עצוב להיווכח  בצד האנושי המורכב ,לראות אמת, להכיר באמת, אך לא לפעול לאורה. כמה עצוב.

עד כמה אישיות האדם מורכבת ופתלתלה ראינו בסמינר  רווקים של "ערכים" שהתקיים במלון עדן טבריה לפני כשלוש שנים ובו השתתף:  ר. כ. סטודנט משכיל, שבמהלך ההרצאות על אמיתותה של התורה  שאל שאלות קשות וניסה בכל דרך לפרוך את מבנה ההרצאה, נלחם בעוז על תפיסותיו, אך המרצים  השיבו על כל טענותיו, הצעיר לא אמר נואש  הוא ניסה והתאמץ בכל דרך למצוא ולו בדל של סדק במבנה התשובות.  הדיונים  עמו נמשכו אל תוך הלילה . כשנכנסה השבת כל המשתתפים קיבלו אותה בהתרגשות  לקראת קיומה כהלכתה לראשונה בחייהם, גם ר. היה עמם... אני רואה אותו לבוש בגדי שבת, לוקח את סידור התפילה ומתפלל! חשבנו לתומנו שהוא שוכנע באמיתות הדברים, אך להפתעתנו  בהרצאה הבאה  שוב ניסה ר.  לתקוף את המרצה וסירב להשתכנע להסברים  ההגיוניים שהיו מובנים לכל. גם בתפילת שחרית נראה ר. עטוף בטלית  הוא התפלל את כל התפילה מרישא ועד גמירא! ניגשתי אליו ושאלתיו לפשר הקונפליקט , "תבין" , הוא ענה , " אני 'בלב' מתחבר ליהדות ומוכן גם לקיים מצוות, אך איני מוכן בשום אופן לקבל את ההוכחות לאמתותה של היהדות! אלחם בכל דרך לפרוך את הטיעונים שלכם!  מפני שכאשר היהדות היא  רק בלב יש לי 'מרחב תמרון'  כשלא נוח לי לקיים... אך כאשר היהדות היא מוכחת , אז אני חייב לקיים הכל , לכן 'אני מתנגד נחרצות שהיהדות תהיה אמתית"...

פרשתנו מציינת את מפגש נורא ההוד בין יוסף לאחיו  לאחר עשרים ושנים שנות ניתוק, מנער שנוא עד מוות הנמכר ע"י אחיו לעבד- אל פסגת המלכות – משנה למלך- השולט בכלכלה העולמית. חלומותיו התגשמו אחיו באו אליו להשתחוות, יהודה שמכרו לעבד עומד ומבקש תחנונים לרחם על אחיו בנימין וברגע זה נאמר:  "וַיִּתֵּן אֶת-קלוֹ בִּבְכִי...ויאמר יוסף אל אחיו- אני יוסף העוד אבי חי?! לֹא-יָכְלוּ אֶחָיו לַעֲנוֹת אתוֹ כִּי נִבְהֲלוּ מִפָּנָיו" (בראשית מה, ב-ג). מביאים חז"ל במדרש מוסר השכל נוקב לכל אחד באשר הוא  (אמר) רבי אבא כהן בר ברדלא : "אוי לנו מיום הדין, אוי לנו מיום התוכחה, בלעם חכם של גויים לא יכול לעמוד בתוכחתו של אתונו,  יוסף קטנן של בשבטים היה ולא היו יכולים לעמוד בתוכחתו, לכשיבוא הקב"ה ויוכיח כל אחד ואחד לפי מה שהוא שנאמר: "אוכיחך ואערכה לעיניך" (תהילים נ' כ"א) על אחת כמה וכמה" (בראשית רבה צג י).

רבים מהמפרשים שואלים איזו תוכחה יוסף הוכיח את אחיו?  הרי יוסף לא דיבר עימם שום מילת תוכחה, שום מוסר, יתירה מזו, הוא אומר להם: "וְעַתָּה אַל-תֵּעָצְבוּ וְאַל-יִחַר בְּעֵינֵיכֶם כִּי-מְכַרְתֶּם אתִי הֵנָּה כִּי לְמִחְיָה שְׁלָחַנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם. וַיִּשְׁלָחֵנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם לָשׂוּם לָכֶם שְׁאֵרִית בָּאָרֶץ...וְעַתָּה לֹא-אַתֶּם שְׁלַחְתֶּם אתִי" (מה, ה-ז) – האם יש כאן האשמה?! הלא אדרבא יש כאן תמיכה ונחמה! אם כן ממה נבהלו? ממה התביישו?  יתירה מזאת, ההתגלות הייתה מלווה בבכי, הם ראו את יוסף בוכה - בכיה  שכל מצרים שמעה, האם אדם שבוכה הוא המוכיח !?

מובא בשם מרן הגרי"ז סאלאוייציק  זי"ע שיישב  זאת בשם דודו  אחי אביו רבי אברהם ברוך זצוק"ל  את שאלת התוכחה בשתי המילים: "אני יוסף" , יש  החושבים שתוכחה זה כאשר אומרים לאדם: אתה האשם! אתה רשע מרושע! האם זה תוכחה?! זו האשמה, אך תוכחה היא מלשון הוכחה! להוכיח. ומה היא הוכחה? לומר לשני- דבר אמת! להציב בפניו מראה ברורה מבלי להוסיף מאומה- כפי שהציבה תמר ליהודה את הסימנים: "ותאמר הכר-נא למי החותמת והפתילים והמטה האלה" (בראשית ל"ח כ"ה)

כשאמר להם מתוך בכי, "אֲנִי יוֹסֵף", הייתה כאן תוכחה נוראה , כי מיד הכירו שעשרים ושתים שנה הם חיו בטעות ובדמיונות" - הם דמיינו שיוסף הוא כזה הראוי לגזר דין מוות,  ולכשהגיעו למצרים כעבור עשרים ושתים שנה הם חיפשו אותו ברפש השוק  המצרי במקום השפל והנחות ביותר, מתוך חשיבה שזהו המקום המתאים לו! , הם אפילו לא העלו בדעתם שכל מה שקורה להם כעת  מגיע ישירות  מיוסף, הם לא ראו קווי דמיון  בין פני יוסף לאביהם למרות שדיוקנו של יוסף היה זהה לדיוקן יעקב אביו ,וכל זה למה?  כי הם היו רחוקים מהמחשבה הזאת שיוסף הוא הצודק הוא המשביר לכל ארץ מצרים כרחוק מזרח ממערב, וברגע אחד מהפך שכזה יוסף מתגלה בפניהם בבכי של התרגשות בשתי מילים הדרמטיות ביותר שיש : " אני יוסףּ "  על כל המשתמע בכך הם מקבלים את זה כתוכחה נוראה בכך שכל השנים הם חיו בטעות ובדמיונות.

נוסיף על כך את דבריו המבהילים והנוקבים של מרן  רבי אייזיק שר זצוק"ל : "השבטים היו בטוחים שכל מעשיהם אמת וצדק, הם שיתפו את הקב"ה במעשיהם וצירפוהו למניינם, (במעשה זריקת יוסף לבור ומכירתו לעבד ) היו בטוחים שכל מעשיהם על פי רוח הקודש ומן השמים מסכימים להם. והנה עתה כאשר יוסף התגלה לפניהם וראוהו בגדולתו ובקיום חלומותיו הייתה זו תוכחה שאין לעמוד בפניה, משום שראו שאין לסמוך על רוח הקודש!!  ולא על הסכמה מן השמים!

ומדוע? משום שיש כלל: "בדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכין אותו" (מכות י':)  לפי טעותו וחטאו, משום שהוא בעל בחירה והוא הקובע לפי בחירתו את הדרך בה ילך, ואין מעכבין אותו מן השמים! כי העיכוב יפגע בכוח בחירתו ובשיקול דעתו.

ובאותו רגע שהובהרה להם האמת עשו את חשבון נפשם וגילו את הנקודה החבויה של קנאה ושנאה שקיננה בנפשם בדקי דקות, והיא השנאה שקלקלה את השורה והטעתה את השכל לדון בטעות, ובדרך שהם רצו לילך בה הוליכו אותם מן השמים . והתורה לא בשמים היא! (דברים ל' י"ב) והאמת מארץ תצמח מלב האדם עצמו, שימצא את לבבו נכון לפני ה' טהור מכל מידה רעה שעלולה להטעותו ולהורידו לבאר שחת.

ומסיים את דבריו הנוקבים: "ומעתה מה נענה אנחנו, אנו איננו מסתמכים על רוח הקודש... ולא על הסכמה מן השמים , וכל כולנו מופעלים ממידות ורצונות, נחפשה דרכינו ונחקורה, ומה הלימוד שיש לנו כערכנו מפרשה זו."

"לעתיד לבוא יבוא הקב"ה ויוכיח לכל אחד ואחד לפי "מה שהוא", מה שהוא באמת לעומת הדמיונות שלו , כאשר יתברר לאדם שחלק מחייו היו מושתתים על טעויות ודמיונות - אין לך בושה גדולה יותר מכך, כאשר יחשפו בפניו המנעים הנסתרים למעשיו, התככים, המזימות, העיוותים, עיגולי פינות, חציי אמת, מניפולציות נסתרות ושאר ירקות. הבושה הכלימה והעלבון יהיו  קשים מנשוא. על כן מעשה זה של התגלות יוסף לאחיו צריך להוות תמרור של עצירה הרהור ומחשבה מיום הדין ומיום התוכחה.

בשולי הדברים יש להוסיף שאין כאן רצון ח"ו לייאש וליצור חרדות שימנעו מהאדם  את העשייה החיובית, הלא חז"ל לימדונו את הכלל: "מתוך שלא לשמה יבוא לשמה"  אך כל זה כשהמטרת האדם היא אמת מעשיו ישרים אלא שכזרז למעשה הוא 'נעזר' ב-שלא לשמה, אך כאן עסקינן   בפיתוי היצר-  פעולות שליליות שהאדם עושה והם לא בדיוק גלאט כשר... אלא שהם עטופים במעטפת צדקנית של כביכול : "לשם שמים" , שם על האדם לשאול את עצמו האם פעולות אלו יעמדו במבחן: "אני יוסף" במבחן יום הדין ויום התוכחה.