מרן הגאון רבי חיים עוזר גרוזינסקי זי"ע  נפגש עם הרבי מאוסטרובצה  זי"ע הם שוחחו שיחה עמוקה בפנימיות התורה הרבי הרצה בפניו חידוש גדול ומפליא   מרן רבי חיים עוזר התפעל מאוד מהחידוש  הנשגב של הרבי ואמר לו : ניכר שהנכם "גברא רבה!" (אדם גדול) השיב לו האדמו"ר בענוותנותו  לא בכך נקראים גברא רבה! שאלו הגרח"ע א"כ במה נקראים גברא רבה? השיב לו האדמו"ר  בדברי הגמרא במסכת מכות, " אמר רבא כמה טפשאי שאר אינשי, דקיימי מקמי ספר תורה, ולא קיימי מקמי גברא רבה, דאילו בס״ת כתיב ארבעים, ואתו רבנן בצרי חדא." (כ"ב) ביאור, רבא מבקר את אותם יהודים  המכבדים ספר תורה אך אינם מכבדים יהודי תלמיד חכם שהוא בבחינת ספר תורה חי מהלך! ובמה יחודו? התשובה היא שיש ביכולתם וכוחם של חז"ל לשנות את המשמעות הנראית לעין מפשטות לשון התורה,  והנה בתורה נאמר שהאדם החייב מלקות ילקה ארבעים מלקות ובאו חכמנו והפחיתו מכה אחת!  הרי שכוחם גדול מהכתוב בלשון תורה עצמה!   שאל הרבי  מדוע הרחיק רבא  להביא מקור לכוח חז"ל  ממלקות המובאים  בספר דברים ולא הקדימה לספר ויקרא, ששם נאמר על מצוות "ספירת העומר" "תספרו חמישים יום", וחז"ל דרשו שהספירה היא רק ארבעים ותשעה ימים, הרי שגם כאן הפחיתו יום אחד ?!

התשובה היא ענה הרבי  שרבא הרחיק דווקא לספר דברים כדי ללמדנו ש"גברא רבה" הוא זה שמקל על סבלו של יהודי  וגורם לכך שיפחיתו מכה אחת מעונשו, גם אם עסקינן ביהודי חוטא!  ובכך הוא זוכה לתואר:
 "גברא רבה". 

ומי לנו "גברא רבה" כמשה  רבם של ישראל ומנהיגם הסובל את כאב אחיו כפי הנאמר: "וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם וַיִּגְדַּל מֹשֶׁה וַיֵּצֵא אֶל אֶחָיו וַיַּרְא בְּסִבְלֹתָם" (ב, יא) מה פירוש "וירא בסבלתם"? מסביר רש"י: "נתן עיניו ולבו להיות מיצר עליהם". למרות שמשה עצמו גדל כנסיך  בארמון המלכות, ושם הוא היה מוגן מכל צרה, היה פטור מעול השעבוד  הנורא של כלל ישראל , לא נשאר ספון בארמונו אלא הלוך הוא לסבול בסבלם של ישראל כפי שבמארים חז"ל "בסבלותם" – בסבלו- מת אמר מי ייתן מותי תחתיהם" וכפי שמתואר במדרש הוא גם "נותן כתפיו ומסייע לכל אחד ואחד מהם"(שמו"ר א, כז)  בלי להתחשב בכבודו ובלבד להקל ולו במעט את הסבל בו הם נתונים.

בדרך זו דבק ממשיך דרכו יהושע בן נון כפי הנאמר בגמרא בעירובין: "יהושע אוהב ישראל היה, עמד ותקן להם דרכים ורחובות, כל מקום שתשמישו נוח מסרו לרבים, וכל מקום שאין תשמישו נח מסרו ליחיד". (ע"ב) מבאר בספר "פני מלך" במה יהושע "אוהב ישראל"? –בכך שמנע מיהודי ההולך בדרכו שלא יקשה עליו הטיפוס על ההר, ולכך תיקן שדרכי הרבים יהיו ללא עליות ומורדות, אלא במישור. זהו "אוהב ישראל" החס על אימוץ הרגלים, ומשנה "תכנית מתאר" של ארץ ישראל מן הקצה לקצה, כדי למנוע טיפת זיעה מיותרת מההולך בדרכי ארצנו.     

מנהיגות זו של משה התייחסה גם לא רק לכלל כי עם לפרט , התורה מספרת על שלושה מאורעות , דרכם אפשר להבחין בתכונות הנדרשות למנהיג של כלל ישראל.

א.  "וַיַּרְא אִישׁ מִצְרִי מַכֶּה אִישׁ עִבְרִי מֵאֶחָיו" (שם) והתגובה לא איחרה לבוא: "וַיַּךְ אֶת הַמִּצְרִי וַיִּטְמְנֵהוּ בַּחוֹל" (שם יב) למרות הסכנה הנשקפת לחייו, כפי שאכן היה כשנודע הדבר לפרעה וביקש להרוג את משה. הוא לא חשש מסכנה רחוקה שמא בכל זאת מישהו רואה את המעשה, והרג את המצרי.

ב.  למחרת משה רואה שני אנשים עבריים ניצים ושוב לא נשאר אדיש למראה עיניו: "וַיֹּאמֶר לָרָשָׁע לָמָּה תַכֶּה רֵעֶךָ? ויאמר מי שׂמך לאיש שר ושופט הלהרגני אתה אומר כאשר הרגת את המצרי?! ויירא משה ואמר אכן נדע הדבר. וישמע פרעה את הדבר הזה ויבקש להרג את משה ויברח משה מפני פרעה וישב בארץ מדין וישב על הבאר " (שם יג ט"ו)

ג. משה רבנו נרדף ע"י פרעה  ובורח מארמון המלוכה במצרים אל ארץ זרה למדין  היה נראה לכאורה שיפיק לקחים ומעתה יתעסק בענייני הישרדותו, אך למרבה ההפתעה מיד עם הגיעו רואה על שפת הבאר מעשה נבלה של רועי מדין המתעללים בבנות יתרו שבאו להשקות את צאנם: "וַיָּבֹאוּ הָרֹעִים וַיְגָרְשׁוּם וַיָּקָם מֹשֶׁה וַיּוֹשִׁעָן וַיַּשְׁקְ אֶת צֹאנָם" (שם יז) משה רבינו נוכח ביחס המפלה של רועי מדין כלפי בנות יתרו ,הוא לא נשאר אדיש אלא מסייע מידית להן ולצאן. במדרש מובא מכיוון  שהצלת משה הייתה ממות ממש שהרועים השליכו אותן למים!  (שמו"ר א' ל"ב) כלומר מלבד זה שדלה להן מים והשקה את הצאן הוא הצילם מטביעה.

בשלושת המקרים הללו מוצאים אנו מכנה משותף אחד, התעניינות ערה לנעשה מסביב והתערבות מעשית לתיקון הנעשה. אך לכאורה תגובות אלה סותרות את הנאמר במשלי :  "מַחֲזִיק בְּאָזְנֵי כָלֶב עֹבֵר מִתְעַבֵּר עַל רִיב לֹּא - לוֹ." (כ"ו י"ז) ומפרש רש"י: " - העובר להתעבר על ריב לא- לו הרי הוא כאוחז באזני כלב הגורם שישכנו על חנם" מדוע א"כ היה צריך משה רבנו לסבך עצמו לדעת בריב לא לו מה לו ולצרות אלו ?!

ונראה לומר ששלמה המלך מלמדנו את ההבדל בין התערבות שלילית בריב או סכסוך אל מול עשיית הצדק הנדרשת וזאת ניתן ללמוד ממשל  הכלב, הלא היה די אם היה כתוב בפסוק: 'אל תתערב בריב לא לך' !? התשובה נעוצה בביאורו של  כפי המלבי"ם "מחזיק באזני כלב עובר", : "מי שמחזיק באזני כלב שעובר לדרכו ולא נבח עליו וע"י שהחזיק באזניו ינבח עליו וינשכנו, כן המתעבר על ריב לא לו, שהריב המנבח וחורץ לשונו ככלב לא נבח עליו, וע"י שהחזיק באזני המנבח מעתה ינבח עליו וידבר עליו חרפות ובוז וגם ינשכנו" . אך מאידך אם רואה  כלב המתנפל על אדם חסר ישע  לפגעו כאן חייב  להציל את האדם ואם לא יעשה כן אכזרי הוא! ההתעלמות והאדישות נגזרות  ממידת האכזריות.

משה רבנו מגלה רגישות יתר, אחריות ,מנהיגות, ובעיקר אכפתיות מחוסר צדק הנעשה הוא לא מעלים עיניו למען טובתו האישית אלא מתערב ומונע בגופו את העוול גם במחיר אישי כבד . מהיכן למד זאת?

התשובה לכן נעוצה בשמו: "משה", כפי שהתורה מספרת לנו ה את נס הצלת משה רבנו מן היאור על ידי בִּיתּיה בת פרעה "" ותרד בת פרעה לרחץ על היארֹ ... ותרא את התבה בתוך הסוף ותשלח את אמתה ותקחה  ... והנה נער בכה ותחמל עליו... ויגדל הילד ותבאהו לבת פרעה ויהי לה לבן  ותקרא  שמו משה ותאמר כי מן המים משיתהו"( שמות ב' ה-י) 

לכשנתבונן בפשר הנצחת השם "משה" מהטעם של: "מן המים משיתיהו" נראה תמוה מאד טעם ה כה שטחי וכה חסר משמעות: " כי מן המים משיתהו" וכי זה ייחודיותו ?!   ומלבד זאת יש להבין בעצם השם אם ביתיה רוצה לציין את משיתתו מן המים  היה מן הראוי לקרא את שמו  'משוי' או 'נמשה' ?!

התשובה נמצאת בדברי  הספורנו:  "ותקרא שמו משה" : "- ממלט ומושה את אחרים מצרה. "ותאמר כי מן המים משיתיהו"- הטעם שקרתיו "משה" להורות שימלט את אחרים  הוא, כי אמנם משיתיהו מן המים אחר שהיה מוטל בתוכם,... כדי שימלט הוא את האחרים". כך גם מבאר ה"מדרש הגדול" דברים נפלאים: "אמרה  ביתיה בת פרעה למשה עם קריאת שמו "כשם שאני משיתי אותך מהמים כך אתה תהיה משה אחרים".

כידוע המילה שהאדם שומע הכי הרבה בחייו, היא שמו, כשרוצים להשפיע על האדם בנושא כל שהוא צריך לטפטף לו את המסר שוב ושוב שהדברים יחלחלו לתוכו, כאשר שמו של האדם נושא עמו את התוכן הרצוי ,המסר אמור לתת את אותותיו באישיותו. המקור נמצא לכך נמצא בפתיחה לספר שמות "ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה"  מבאר הספורנו  את חשיבות 'שם האדם' בביאור הפסוק: "אלה הנזכרים ב-כאן היו ראויים להיוודע בשם, כי כל אחד מהם ראוי להיות נחשב איש על שמו המורה על – "צורתו האישית," ואלה (השבטים) כל ימי חייהם היו למאורות, ולא יצא הדור לתרבות רעה"  

זה ביאור תוכן השם: "משה"  שביתיה הציבה בפני משה , הילד הרך, אתגר . אתה משה תפקידך למשות אנשים ממצבם לרוממם ולהעלותם! אתה הרי חשת על בשרך כמה נפלא להימשות מהמים, כך אתה תעשה לאחרים בגוף ובנפש! יהיה לבך מצר על צערם של אחרים, היה קשוב למצוקתם של אחיך, ועשה ככל שביכולתך להוציאם מצרתם .לכן שמך משה ע"ש ההווה  והעתיד. את זה שומע משה לא פעם אחת ביום אלא כל פעם שהוא שומע את שמו הוא שומע גם את התפקיד !  הנה כי כן שם האדם  לא רק מבטא מהות אלא הוא בעיקר יוצר מהות!. זו בעצם אחת מ-ארבעים ושמונה דברים שהתורה נקנית בהם,  "נושא בעול עם חברו" (אבות פ"ו, מ"ו) לחוש בכל ליבו  את כאב זולתו- להצטער עמו בצרתו. ולתמוך בו חומרית נפשית ורוחנית.

אמר פעם איש חכם מהו ההבדל בין הר לבין שר (פוליטיקאי) ? התשובה היא, הר ככל שהוא רחוק הוא נראה קטן אך ככל שמתקרבים רואים כמה גדול הוא, אצל שר זה הפוך...

מנהיגי ישראל האמתיים נבחנו ברגישותם אל הקטנים והחלשים כפי הנאמר במדרש  "אמרו רבותינו: כשהיה משה רבינו עליו השלום רועה צאנו של יתרו במדבר, ברח ממנו גדי ורץ אחריו, עד שהגיע לחסית, (שם מקום)  כיון שהגיע לחסית, נזדמנה לו בריכה של מים ועמד הגדי לשתות, כיון שהגיע משה אצלו, אמר: אני לא הייתי יודע שרץ היית מפני צמא, עיף אתה, הרכיבו על כתיפו והיה מהלך. אמר הקדוש ברוך הוא: יש לך רחמים לנהוג צאנו של בשר ודם, כך, חייך! אתה תרעה צאני ישראל".