מוצאי שבת חזון תשע"ג. הסמינר האקדמאי של "ערכים" מסתיים זה עתה, אחרוני המשתתפים נפרדים מהצוות ונוסעים לדרכם. בירכתי הלובי יושב לו בודד ומהורהר א. סטודנט לגנאלוגיה נראה כמסרב לעזוב... נגשתי אליו והתעניינתי בשלומו, א. פתח את סיפור חייו, מתברר שבחור מוכשר זה משמש שנים רבות כמיסיונר מרכזי באחת הכתות הנוצריות הגדולות בעולם, תפקידו  למשוך צעירים יהודים דרך אירועי תרבות מוסווים. לדאבונו הוא נחל הצלחה גדולה במעשיו... מאות רבות של צעירים מחוברים 'בזכותו' לאותה כת. בדרך ניסית הוא התגלגל  לסמינר הזה, וכאן התגלתה לו האמת האחת והיחידה . כעת הוא יושב עצוב ואובד עצות, מה עליו לעשות? הוא מעוניין לשוב בתשובה שלמה, אך מה עם כל הנשמות היהודיות השבויות בגללו בשבי כוחות הטומאה ?!

כאבתי עמו את המצב הנורא והחלטנו להיוועץ עם רב גדול  לקבל עצה ותושייה. למחרת הוא התייצב בבית הרב שהאזין לסיפורו הכאוב. "ראה, "אמר הרב, "ידועה אמרתו  של רבי נחמן מברסלב  "אם אתה מאמין שאפשר לקלקל תאמין שאפשר לתקן" עליך לעשות ככל שביכולתך לתקן את שגרמת! נסה לפנות בכל דרך אל אותם צעירים ולחשוף בפניהם את האמת !, זה לא יהיה קל! אך מובטח לנו מחז"ל: "הבא להיטהר מסייעין בידו" .  

נפגשנו שוב שנה לאחר מכן בסמינר בוגרים ,כיפה גדולה מעטרת את ראשו, ציציותיו מתבדרות מבעד לשיפולי חולצתו, וחיוך גדול על פניו. א. סיפר על הקושי הגדול שחווה , בהשתדלותו להגיע אל כל הצעירים שהיו עמו בקשר , ולכוונם לדרך האמת:" אכן זו הייתה המשימה הקשה בחיי, היו זמנים שחשבתי להישבר, פעמים רבות שפכתי את לבי אצל הרב,  הרב פתח בפני את ספר התהילים בפרק קכ"ד:  

 "נפשנו כציפור נמלטה, מפח יוקשים", מפרש המלבי"ם: "שרצו לצוד נפשנו לכפירת הדת, נדמינו כציפור שפורשים לפניו כל מיני מאכל וכו' ונפשנו נמלטה ולא נכנסה אל הפח ועמדנו בניסיון" הרב הקשה בפני:  מדוע דוד המלך בחר בדוגמא של ציפור הבורחת ממלכודת ולא דוגמא של דג הבורח ממצודה? עונים בעלי החסידות זאת מפני שדג בורח כלפי מטה לקרקעית הים, ואילו ציפור כשבורחת היא מתרוממת כלפי מעלה! דוד המלך מלמדנו שכאשר יהודי בורח מהחטא הוא לא רק ניצול מהחטא בבחינת : "סור מרע" אלא הוא מתרומם למעלה וכעת הוא ברמה גבוהה יותר משהיה לפני הניסיון. הרב עודדני: כל יהודי שאתה מצליח להציל אתה והוא מתרוממים כלפי מעלה!! " הדברים המעוררים החיו את נפשי, מסיים א. באושר, זכיתי ב"ה להגיע אל כל אותם טועים. כיום א. עומד בחזית הלוחמים בטמיעה ובמיסיון. 

נאמר בפרשת תרומה: "ועשית את הקרשים עצי שטים עומדים" (שמות כ"ו ט"ו) מסיקה הגמרא הלכה למעשה: "אמר חזקיה אמר רבי ירמיה משום רבי שמעון בן יוחאי- כל המצות כולן אין אדם יוצא בהן אלא דרך גדילתן,  שנאמר: "עצי שטים עומדים" ( סוכה מה: ) מפרש רש"י "כל המצוות- כגון קרשי המשכן ועמודים, ולולב והדס וערבה". (כלומר, כאשר מקימים  את המשכן וכן במצוות "ארבעת המינים" צריך שיהיו העצים מכוונים כלפי מעלה כפי דרך גדילתן בעץ). 

יש להתבונן בנוסח הדברים: "כל המצוות" שמשמעותן כל תרי"ג מצוות בעוד שלפי פירוש רש"י עסקינן במספר מצוות בודדות ?!  ב." כל המצות כולן" מדוע כפל הלשון הזה?

מיישב זאת הגאון רבי שאול אלתר שליט"א, שיש כאן רעיון עמוק: כשמשווים את הצומח לדומם, מגלים הבדל מהותי: הדומם נשאר על מעמדו, קשור ומחובר לארציות האדמה, הצומח, לעומתו, עולה ומטפס כלפי מעלה, ובכך מרחיק עצמו מהארציות והגשמיות, וזה עיקר מעלת הצומח בכך שמתרומם כלפי השמים.

רעיון זה נאמר במדרש רבה בבראשית על היום השני בבריאה שבו הבדיל ה' בין המים העליונים לתחתונים: "מים התחתונים נקראו- מים בוכים, ולמה נקראו מים בוכים? כי בשעה שחלק הקב"ה את המים נתן אלו למעלה ואלו למטה, התחילו מים התחתונים בוכים, וזהו שכתוב: (איוב כח, יא) "מבכי נהרות חבש". אמר רבי אבא: בבכי נתפרשו המים התחתונים מן העליונים, אמרו: "אוי לנו שלא זכינו לעלות למעלה להיות קרובים ליוצרנו"    ( ה' ג')

זהו עומק הביאור: "דרך גדילתן" כי עיקר המכוון הוא שיש לקחתו  לכיוון ההפוך מהארציות והגשמיות ולהתקרב לשמים.

ולפי ביאור זה מיושבת השאלה בפשר הניסוח: "כל המצוות כולן"  אמנם הלכה למעשה של "דרך גדילתן" היא במשכן ובארבעת המינים בלבד, אך מהמבט של פנימיות המצוות רעיון זה שייך לכל המצוות , והוא, שאין לעשות את המצוות כמצוות אנשים מלומדה, אלא עשה דברים לשם פועלם, לשם היושב במרום יתברך שצווה לעשותם, בלי פניות ומחשבות זרות, עם כוונה להתנתק מהארציות והגשמיות ולהתקרב  להשי"ת. דבר זה שייך לכל התרי"ג מצוות, בלי יוצא מהכלל, -"יש לעשותן כדרך גדילתן".

וזאת על האדם לדעת, המטרה בעשיית המצוות צריכה להיות שהן תגַדלנה ותרוממנה את האדם ותנתקנה אותו מחומריותו. וכשמקיימים את המצוות בכוונה זו, גם הן עולות למעלה "דרך גדילתן", כי ע"י זיכוך החומר בעשיית המצוות הם פרחי לעילא".

לאור הדברים ניתן להבין את הנאמר בגמרא במסכת שבת: "לעולם ימכור אדם קורות ביתו, ויקנה מנעלים לרגליו". (קכ"ט) ומדוע כה חמור לילך יחף? התשובה היא מפני שהאדם זקוק לפרסה, שתפריד בינו לבין הקרקע, תפקידה של הנעל היא לרומם את האדם מהקרקע, להפריד בינו לבין הארציות.  

ומדוע א"כ בסנה צווה משה רבינו: "שַל נעליך מעל רגליך"?!  וכן בבית המקדש העבודה צריכה להיעשות על ידי הכוהנים כשהם עומדים יחפים, ונפסק בהלכה  שכהן שעבד עבודה כאשר ישנה חציצה בין רגלו לבין הקרקע - עבודתו פסולה! התשובה היא שבשני המקומות עסקינן "באדמת קודש" שם האדמה היא  היא הקדושה שם השמים והארץ חברו יחדיו, ע"כ במקום כזה צריך להסיר את המנעלים ולעמוד יחף. אך בשאר המקומות על היהודי להתרומם טפחיים מעל הקרקע.

הבעל שם טוב הק' מבאר את הפסוק במגילת אסתר: "איש יהודי" מהו הביטוי "איש יהודי" ? הענין נעוץ בסוד האותיות: "איש", האות א' במילה איש מסמלת- אדמה, האות ש' מסמלת- שמים, ואילו האות 'י מסמלת את היהודי , תפקיד היהודי לחבר שמים וארץ - לא להישאר בארציות אלא לעלות את האדמה שבו לשמים.

"משנכנס אדר מרבים בשמחה" אחד מאופני ביטויי השמחה הוא הריקוד, מה מיוחד בריקוד שמבטא שמחה? עונה ע"כ רבי אהרן מקרלין זי"ע : "גדול כוחו של הריקוד, שהוא מרומם את האדם טפח מעל הקרקע". רגל אחת הלא חייבת להיות באוויר... על האדם להתרומם מעל הארציות החומרית ולשאוף כלפי מעלה, ריקוד  יהודי מסמל את הרצון להתקרב אל ה'.

                                                                         חודש טוב ושמח.