הקיץ הבני ברקי בראשית ימיה של המושבה היה לח מתמיד. מבין השבילים הופיע נער רכוב על חמור כשהוא מטייל לאטו בין הפרדסים. מן העיקול שמעבר לרחוב הופיע בהדרו מרן בעל החזו"א זיע"א כשהוא פוגש לפתע בנער היוצא לשוח בשדה ע"ג החמור. 

הנער היה לא אחר מאשר מרן הגר"ח גריינמן זצ"ל אשר בשלהי דקייטא טייל ברחובות העיירה כשהוא רכוב ע"ג החמור. 

הגר"ח נולד במשקל קטן מאוד וכשבאו אליו אנשים להתייעצות רפואית על כך שבנם נולד קטן, היה מצביע על עצמו ואומר 'אתה רואה אותי היום? אני ואחי והתאום (רבי פנחס דוד גריינמן זצ"ל) נכנסנו בתוך קופסת נעליים'. 

כבר כשהיה ילד קטן, בהיותו אחיינו של בעל ה'חזון איש', הסתופף בצלו של דודו. כשהיה בגיל 7 וביקר עם אביו הגאון רבי שמואל זצ"ל אצל דודו קיפץ על ברכי החזון איש, כשאביו הביע תרעומת על הבן, אמר הנער חיים כתשובה: חייב אדם להקביל פני רבו ברגל. 

בהיותו צעיר בחנו החזון איש במסכת בבא קמא ושאלו שאלה בתוס' במסכת ולא ידע. החזון איש סטר על פניו 'מדוע אתה לא יודע?' ורבי חיים הסביר לחזון איש שהוא הבין פשט אחר בתוס', אמר לו החזון איש 'סטירה אי אפשר להחזיר', אבל נתן לו ממתק כתמורה. 

בבחרותו כבר התפרסם כיודע ש"ס על בוריו, ונאה דורש נאה מקיים. בספרו חידושים וביאורים כתב במסכת עבודה זרה שכל אחד צריך לדעת ש"ס בגיל 17. 

הייתה תקופה בה היה לומד ימים שלמים ביחד עם דודו ה'חזון איש' דבר שהיה מעבר לנדירותו גם קשה מאוד. דרך לימודו של החזון איש דרשה כידוע מאמץ עילאי והיכולת לעמוד בקצת העמקתו של מרן זיע"א איננה דבר של מה בכך. הגר"ח אף סיפר שהחזון איש אמר לו לחזור עוד הפעם ועוד הפעם, ובהיותי ילד פעם אחת עשיתי עצמי כעייף ומיד שראה כך דודי, אמר אני יותר קשה לי לשמוע מאשר לך לדבר, ה'חזון איש' אף התבטא בפני אנשים: "אפשר לסמוך עליו בהוראה כבר בגיל צעיר". 

מדודו החזון איש קנה את דרכי הלימוד בהיצמדות לפשט עמוק בסוגיה, ללא פלפולים וסברות עקומות כפי שהתבטא לאחד ממקורביו בתקופה מאוחרת יותר: היום סיימתי את הלכות ריבית לאחר ארבע עשרה שנות לימוד בעיון של הלכות אלו, ואף בא' מספריו מזכירו החזון איש ומביא בשמו ב"א נ"י (בן אחותי נרו יאיר). 

מאידך כיוון הגר"ח גם ללימוד מקיף, שחס ושלום העיון לא יבוא על חשבון הבקיאות בש"ס ופוסקים. וכאמור לעיל שהורה לתלמידיו לעבור על הש"ס כבר בגיל צעיר מאוד. וכך הם נוהגים. 

בספרו של הרב רפאל הלפרין ז"ל על ה'חזון איש', מספר על תקופה של בערך חודש שהחזו"א היה חלש, והחליט שצריך לצאת למנוחה, והלך לחדר שנתן לו הרב יעקב הלפרין ז"ל, ובכל החודש אף אחד לא נכנס לשם, החזון איש לקח איתו את הגר"ח ששהה איתו בכל החודש, שירת אותו והכין לו את האוכל - הכל לפי הוראותיו של החזו"א. 

בספר שו"ת 'אז נדברו' של הגאון הגדול רבי בנימין יהושע זילבר זצ"ל, דן בנושא שיש מה שהחזו"א סובר, ומביא עדות הגר"ח גרינימן ומתבטא "מי לנו גדול בבית החזו"א כהגר"ח".

חידושים וביאורים וכלילא דוורדא

בבחרותו למד בישיבה לצעירים 'תפארת ציון' בבני ברק והיה נחשב לעילוי של המושבה הצומחת. בישיבה חבש את ספסליה יחד עם הגר"ח קנייבסקי והגר"נ קרליץ שלמדו עמו באותו מחזור. 

בישיבה גדולה למד בלומז'ה בפתח תקוה ובישיבת חברון, ובהגיעו לפרקו נישא לרעייתו הרבנית חנה דבורה שתחי', בתו של הרב ישראל לוריא זצ"ל מירושלים. חתנים נוספים של הרב לוריא הם הגרא"י זלזניק זצ"ל ראש ישיבת 'עץ חיים', הגרח"א טורצין, הגרא"י וינר והגר"י ליס זצ"ל. 

בהיותו אברך צעיר התפלל אצל דודו מרן בעל ה'קהילות יעקב' זצ"ל שהיה מורה ליתן לאברך הצעיר 'שלישי' בקריאת התורה בשבת, צעירי מתפללי אותה תקופה יודעים לספר שרבי חיים היה 'נעלם', משום שלא היה חפץ בעלייה שהיו נותנים לו כשהוא נמצא מול ה'קהילות יעקב'. 

בשנים אלו החל לשקוד על חיבורו 'חידושים וביאורים' המפורסם המקיף את כל סדרי הש"ס מברכות ועד עוקצין. ספריו כתובים בעיון עמוק תוך כדי היצמדות לפשט הגמרא, בספריו לא מביא הגר"ח שמות של אחרונים ונדיר יהיה למצוא שמות של מפרשים מעבר למה שנחשב הבסיס הקיומי של פירוש הש"ס כמו הרשב"א וחבריו. 

שם אחד של אחרון מן התקופה הלא רחוקה נמצא שם הרבה, זהו כמובן שמו של מרן החזון איש שאת דבריו הוא מרבה להביא בספרו ולדון בהם לכאן ולשם. בניגוד למה שיתכן לחשוב במושכל ראשון, ישנם פעמים שמכורח הבנתו את הסוגיא הוא נחלק עליו במסקנת פירוש הדברים. אך כל עוד אין הדברים נוגעים הלכה למעשה. נדיר יהיה למצוא שיחלוק על דודו ורבו המובהק בסוגיא שמסקנותיה הן הוראה למעשה. 

בספריו הוא ממעט לצטט שמות, והם נהפכו ללחם חוק אצל תלמידיו, עד כדי כך שהם לומדים גמרא רש"י תוס' ומיד עוברים לראות בחידושים וביאורים ללמוד את הפשט בסוגיה כפי שלמד הגר"ח. 

נדיר למצוא יצירה עמוקה הנצמדת לפשט הסוגיה המקיפה את כל חלקי התלמוד כמו זו, כאשר גם גדולי התלמידי חכמים נוהגים כשהם ניגשים לסוגיה לעיין בחידושים וביאורים. 

ספרו הראשון היה 'כלילא דוורדא' על הרמב"ם הלכות בית הבחירה, הספר יצא לאור בשנת תש"ז כשהיה בן 21, שם מופיעות הערותיו של דודו מרן ה'חזון איש' שהוא מהיחידים הידועים שהעיר עליו בכתב ידו, מה שהעיד אצל התלמידים כנתינת הסכמה בדרכו של החזון איש. 

הגר"ח קרא לספר 'כלילא דוורדא' כדברי הגמרא שתורה שאדם לומד בצעירותו היא כזר של ורדים, ובזקנותו כזר של קוצים. ספר זה נכלל כחלק מספר חידושים וביאורים על תמיד ומידות ומופיע שם כקונטרס נפרד. 

הספר הראשון בסדרת חידושים וביאורים היה על מסכתות גיטין נדה ושביעית, הוא יצא עוד בחיי החזו"א ובמהדורות הישנות מובא על החזון איש התואר: מרן שליט"א.

הבן של החזון איש

לגר"ח 16 ילדים ומשפחה מורחבת, אותם חינך בשיטתו. בכל בוקר הקפיד כמו תלמידי החזון איש להתפלל שחרית כותיקין. פעם סיפר הגר"ח לאחד מתלמידיו: "לאחר התפילה הייתי מגיע הביתה ומכנס את הילדים ובוחנם על החומר הנלמד בחיידר, ומי שלא היה יודע הייתי גוער בו", בניו ידועים כתלמידי חכמים מופלגים הבקיאים בש"ס ופוסקים בעיון, ובנוסף כל בן 'מומחה' לדבר אחר, אחד מומחה לקדשים, אחד לטהרות ואחד לנשים נזיקין. 

את השקפתו הנחיל למשפחתו ומקורביו, מה שברבות הימים הפך לקהילה גדולה וחשובה ההולכת לאור דרכו של ה'חזון איש'. פעמים רבות התבטא הגר"ח בפני בני המשפחה 'אתם כולכם נכדים של החזון איש, אני בן שלו, אם לא היה משקיע בי לא היה יוצא ממני כלום', השקפתו ידועה כאולטרא ליטאית המשמרת בעקשנות את שיטת בני ליטא של פעם בהתמדה בתורה ובדקדוק על קוצו של יוד בכל חלקי ההלכה. כשגם הלימוד עצמו הינו בצורה שמביא לידי מעשה, רבי חיים הנהיג בקהילתו סלידה מכל דבר שאינו תורה יראת שמים והלכה - מה שגרם לו להתנגד ברבות השנים לאי אלו הנהגות בדור אותם מצא כפסולות. 

הקפדתו והקפדת בני משפחתו בענייני הלכה היא מן המפורסמות, ומעל כולנה נודעה הקפדתו בכשרות האוכל. הגר"ח ובני ביתו אינם רוכשים שום מוצר בחנות מלבד מוצרי יסוד ואת כל הארוחות הם מכינים לבדם, הגר"ח הנהיג שחיטת בשר פרטית לקבוצות - מה שברבות הימים התרחב לקהילות נוספות, ואף את המליחה שהייתה נהוגה בקהילות באירופה ועם פרוץ ההזנה התעשייתית עברה מן העולם השיב הגר"ח לקדמותה. 

הגר"ח התבטא מספר פעמים שבהנהגה זו של בנות ישראל שמקיימות את טקס מליחת הבשר בבית ישנו עניין גדול חוץ מההקפדה על קוצו של יוד בהלכה, וזהו עניין החינוך שבכך מתחנכות בנות ישראל. 

גם באירועים גדולים כמו בשמחות צאצאיו הנערכות תדיר באולמי וגשל בבני ברק - שם יש כלים מיוחדים המיועדים למשפחת גריינמן ובהם מכינים את האוכל. 

לפני שנים סמוך לנישואיהם הסבו הגרא"י זלזניק זצ"ל ראש ישיבת 'עץ חיים' וגיסו הגר"ח לשולחן הסדר אצל חמיהם הרב ישראל לוריא זצ"ל. הגר"ח הביא עמו מצות יד כמנהגו, ואילו בבית חמיו אכלו מצות מכונה, כמנהג הפרושים בירושלים שנקטו שמצות מכונה מהודרות יותר אף למצות מצווה בליל הסדר. כשאכל הגר"ח את ה"כזיתים" קרא לעברו גיסו הגרא"י: "עדיף שתאכל כמה שפחות". 

בעניין המצות וההידור לאכול מצות יד - ישנו מכתב שכותב הגר"ח לדודו בו הוא מבקש שישלח לו 3 מצות יד. 

סיפור שנודע רק לאחרונה על כך שבתקופת גזירת גיוס בנות - שהיה חשש גדול שבנות המזרחי, גם אלו המקפידות על דרך ההלכה, יתגייסו לצה"ל - קרא הגר"ח לביתו את הרבנית נריה ולאחר מסכת שיכנועים בוטלה הכוונה לגייס את הבנות.

מומחה ברפואה

כבר בימיו אצל דודו החזון איש השיג ולמד את תורת הרפואה וביתו ברחוב רב אסי 8 בבני ברק הומה בעשרות אנשים המגיעים להיוועץ בענייני רפואה, עם השנים נוצר לגר"ח קשר עם טובי הרופאים בארץ ובעולם שמעריכיםו את הבנתו ברפואה ועסקני הרפואה שהו בביתו תדיר. 

שיטתו היא שלא לחסוך במאומה בענייני רפואה ובכל דבר לדרוש את טובי הרופאים. אחד מתלמידיו מספר כי רבי חיים היה הראשון שהחל להורות למשפחתו לקחת מיילדות פרטיות בשכר להקטין את הסיכונים בלידה. 

תלמידו מספר: "בכל שאלה רפואית קטנה כגדולה נכנסתי להתייעץ עמו ובכל דבר הורה לי את הדבר הנכון לעשות כן, שהתברר אחר כך שזהו הדבר הטוב ביותר שיכל להיות למקרה הרפואי". 

פעם הובא בפניו ילד שבהיותו בן 5 ראה תאונת דרכים קשה ובעקבות כך עבר טראומה שהפריע לו ולא ידעו איך להוציאו מזה, כשאביו הביאו בפני הגר"ח אמר לילד יש לי תרופה בשבילך, והביא לו בקבוק קטן וביקשו שבכל בוקר ייקח כפית אחת מהבקבוק ו'אחרי שבוע תבוא להגיד לי איך אתה מרגיש', כעבור שבוע הילד חזר שמח ואמר לגר"ח "הכל כרגיל אני מרגיש מצוין", והגר"ח השיב לילד: 'אתה יודע מה היה בבקבוק? זה היה מים'... 

אחד מתלמידיו שהיה 'מלמד' קם בבוקרו של יום ללא קול, הלך לרופא שהורה לו לעבור ניתוח. התלמיד הלך לגר"ח שאמר לו תשתוק חודש שלם, תהיה בתענית דיבור. ואכן בסוף החודש עבר כלא היה, הגר"ח הסביר שבניגוד לטענת הרופאים על כך שישנם בעיות בפה הדורשות ניתוח - בסך הכל הייתה בעיה במיתרי הקול שהפסיקו לעבוד מרוב מאמץ.

שמחת תורה של מעלה

"בית המדרש הגדול" - כך נקרא בית מדרשו שברחוב חידושי הרי"ם בבני ברק - סמוך לביתו, שם בהיכל המיושן יחסית, מתפללים מאות מתלמידיו מבני הקהילה שצועדים למקום מכל קצוי העיר, כאשר בין המתפללים ניתן לראות תלמידי חכמים גדולים. 

בכל ימות השנה נמצאים שם גדולי התלמידים ועסוקים בתפילה ובלימוד. בשבת יש במקום תדיר סביב השעון חבורות לומדים העסוקים בלימוד תורה במשך כל השבת. בליל שבת הגר"ח נהג להגיע לבית הכנסת לקראת תפילת ערבית, כשאת קבלת השבת אמר בביתו. 

בשבת בבוקר המניין הוא כמובן במנהג ותיקין כפי שנוהגים אצל הגר"ח אף בכל ימות השבוע. בימים נוראים יסיימו את התפילה בשעה מוקדמת יחסית, מאחר ואין נוהגים לזמר כלל במהלך התפילה. כפי שנהגו גדולי הדורות בליטא וכפי שמסופר ממרנא הגאון מוילנא זיע"א. 

אך אין ספק שמעל לכל, הזמן המיוחד בשנה בבית המדרש של הגר"ח הוא יום שמחת תורה. ביום זה שהוא יום התורה יוצאת החוצה כל הרגשה פנימית שנאגרת בלב במשך השנה ואינה מקבלת ביטוי חיצוני ביומיום. בכל יום שמחת התורה היה ניכר הרגש והמאמץ אצל הגר"ח ותלמידיו בכל מהלך ההקפות, אך שיא השיאים הוא המעמד המתקיים לקראת השקיעה עם דמדומים. 

רבים מתלמידיו ומעריציו מגיעים מכל קצוות העיר, ורבים אחרים מגיעים מכל רחבי הארץ לעשות את החג בעיר בני ברק במיוחד כדי שיוכלו להשתתף במעמד של מוצאי החג. סמוך לשקיעת החמה מגיעים האלפים לבית ברחוב רב אסי, הראשונים שמצליחים נכנסים לבית והרחוב כולו משחיר כשבביתו שרים שירי רגש לגר"ח שקיבל בבוקר 'חתן תורה' ולאחר מכן יוצאים לרחוב בשירת 'כד יתבין ישראל' שהחזון איש היה מורה לשיר, כשכל הקהל שר בצורה איטית כולם עומדים וכשמגיעים לקטע הקיצבי היה רץ הגר"ח בשנות כוחו במהירות לבית המדרש - שם היו נפתחות שתי שורות והגר"ח היה רוקד עם התלמידי חכמים שבחבורה, בהם הגאון הצדיק רבי זונדל קרויזר זצ"ל שהיה מגיע מירושלים, הגאון רבי יעקב פוזן, הגאון רבי יחזקאל ברטלר, הגאון רבי יהודה בויאר, הגאון רבי אריה איברהמס ועוד. 

במאמר המוסגר יצויין כי למרות שעיקר תלמידיו ובני הקהילה מתגוררים בעיר התורה בני ברק, הרי שיש מספר רב של תלמידים המפוזרים בערים נוספות, המפורסמת ביותר היא העיר זכרון יעקב שם גם נמצאת הישיבה הגדולה "זכרון מיכאל" שבה לומדים רוב נכדיו ומי שמגדירים עצמם כתלמידיו ההולכים בדרכו. בישיבה לומדים בדרך הלימוד שהנחה הגר"ח. מי שעומדים בראשות הישיבה הם חתניו הגאון רב יוסף חיים בן דב והגאון רבי ישראל מאיר הירשפלד. 

כשלקח את חתנו הרב בן דב - שמו היה חיים לבד, אך הוסיפו לו שם כדי שלא תהיה בעיה של צוואת רבי יהודה החסיד שלחותן ולחתן יש שם זהה, אם כי לגר"ח יש שם נוסף "חיים שאול", אך מאחר שהוא מוכר בציבור כר' חיים לבד חששו לזה. 

הגר"ח לא מחפש שידוכים דווקא ממשפחות חשובות, ואהב יותר את המשפחות הצנועות. חוץ מאחד מבניו, שנשיא לבתו של הגאון הגדול רבי מרדכי מן זצ"ל ראש בית 'בית הלל' וחבר מועצת גדולי התורה, הגרמ"מ מן שרצה להשתדך הלך למרן הגראמ"מ שך זצ"ל שאמר לו "משפחה זו היא מהמשפחות המפוארות שיש בארץ".

שקיעות עד כלות הכוחות

כידוע, גרס דודו מרן בעל החזו"א זיע"א כי בלימוד התורה הקדושה יש להעמיק ולעיין עד כלות הכוחות ממש ללא הפסק למנוחה עד לשעה שבה הגוף אינו נושא בנטל והשינה פורשת כנפיה על הלומד. הגר"ח יישם זאת הלכה למעשה מה שגרם לכך שפעמים רבות היה ניתן להיכנס לביתו ולמצוא אותו לומד כשהוא שכוב ע"ג המיטה או בביהמ"ד על הספסל. 

בקרב בניו, נכדיו ותלמידיו יש שהמשיכו במסורת זו של לימוד עד כלות הכוחות וזאת הסיבה שבישיבה הגדולה בזכרון יעקב ניתן למצוא בחורים השקועים בלימוד כשהם נחים על גבי ספסל בזוית חדר השיעורים או בשולי עזרת הנשים וקול התורה אינו פוסק לרגע מפיהם. 

יצויין, שכגודל הבנתו כאמור בתורת רפואת הגוף כן גדולה הבנתו בתורת הנפש. אשר על כן אין הגר"ח מורה כן הוראה כולל לכולם. ההוראה הינה פרטנית למי שמסוגל לכך. לבחור שלא יוכל לעמוד בעומס המטלה יורה הגר"ח להפסיק מלימודו כשצריך. 

בכלל גורס הגר"ח כי לימוד בכל מקום, בכל זמן ובכל מצב הינו לימוד. ע"כ גם הוא עצמו נוהג היה לצאת מידי פעם לדירה מיוחדת שנרכש עבורו במושבה תפרח. שם בלא טירדות מבקשי עצתו המחלים פניו ללא הרף בעניינים שונים, ובאוויר הנקי משאון העיר יכול הוא לשקוע בתלמודו מבוקר עד ליל ללא הפסק ורבים מספריו נתחברו שם. פעם אמר לאחד מנכדיו "לכם ברוך ה' יש איפה להסתכל ולעיין לי היה ארבע קירות ולא היה לי ספרים לעיין". 

גם הנהגה זו נרכשה ע"י חלק מצומצם מתלמידיו הגדולים שנהגו לצאת בזמנים שונים ולהרחיק למקומות כמו תפרח, זכרון יעקב, ירושלים ועוד מקומות שונים ברחבי הארץ. שם בהיותם מנותקים מכל טרדות העולם הזה הם יושבים מוקפים בינות הספרים הקדושים והוגים בתורה בדרך בה הגו גדולי הפרושים בשנים עברו. כי על כן דרכם היא הדרך הליטאית הנושנה שנשתמרה בקרבם בדקדוק ובהקפדה יתירה ללא סטייה גם לא בדרך הלימוד ובהתמדה. 

כמובן שלא לכל תלמידיו יורה הגר"ח ללכת בדרך זו. להיפך, ישנם תלמידים שהגר"ח יודע על כך שהדבר נשגב מהשגתם או שאין בכוח בני משפחותיהם לעמוד בנטל כשאבי המשפחה מרחיק לימים או שבועות מהבית. לתלמידים אלו יורה הגר"ח כי שלום הבית וחינוך הילדים קודם לכל וטוב יעשו אם ישקדו על תלמידם בסמוך למקום מגוריהם. 

להם נמצא הפתרון בדמות מקומות ישוב המרוחקים מרחק נסיעה קצרה מהבית. מה שגורם לכך שהאברכים הללו יוצאים בשעת בוקר מביתם אל הערים הסמוכות לב"ב דוגמת תל אביב ראשון לציון ועוד. שם, בכוללים מיוחדים שבהם לומדים טובי בני העלייה הם שוקדים על תלמודם עד שעות הערב, ואינם שבים לביתם למנוחת צהריים, כשבכך הם מקיימים את דרך הלימוד של שקיעות בלימוד למשך כל היום ברציפות. 

תופעה מרתקת נוספת מצויה אצל תלמידי חכמים רבים מאנשי ירושלים שמצאו את דרכם באופן פלאי אל הגר"ח ועל אף שבחזותם הינם כאנשי ירושלים אבל בהנהגותיהם הלכה למעשה נוהגים בכל דבר ועניין על פי הוראותיו של הגר"ח. 

תופעה זו התרחשה בין היתר בעקבות הגאון הצדיק רבי אברהם חיים ברים זצ"ל שלמד בישיבת סלבודקא והפך להיות חלק ניכר בחבורת הלומדים החזונישניקית של בני ברק. בעקבות הגר"ח ברים באו עוד רבים וטובים במשך השנים. צעירים ומבוגרים. כשביניהם ניתן למנות את הגאון הצדיק רבי זונדל קרויזר זצ"ל והגאון רבי מנדל אטיק. 

אך ברור שמעל לכל נודע לגר"ח מקום של כבוד והערצה בקרב ישישי הלומדים תלמידי ובני משפחת החזו"א בבני ברק. קרבתו לדודו החזו"א הביאה לכך שהוא נהיה כבר בגיל צעיר מאוד לבר סמכא בכל הקשור לאורחות חיי החזון איש הן בהנהגה הן בהשקפה ומעל הכל בהלכה למעשה, תלמידי החזון איש בינהם הגאון רבי יצחק רוטנברג והגאון רבי יהודה בויאר ביקשו מהגר"ח רשות לפסוק הלכות בפניו.

אימת הדין

הגר"ח היה מקבל בכל תענית את העליה האחרונה, ואחר כך אומר את ברכות ההפטרה, היה מברך את הברכות ברגש כדרכו, ובמיוחד שהיה מגיע למילים בברכה "על כסאו לא ישב זר ולא ינחלו אחרים עוד את כבודו", היה מתרגש מאוד, תלמידו מסביר שאולי חשב וכיוון על ממלכת החילונים שהיא כזר היושב בשלטון בארצנו הקדושה, כפי התרגום אונקלוס על המילה "וזר" זה "וחלוני". 

לאחר פטירת הגאון הגדול רבי יהודה שפירא זצ"ל שהיה מראשי כולל חזון איש והיה ידיד נפשו של הגר"ח, כאשר בכל ימי אשפוזו בתל השומר נסע הגר"ח לבקרו כמעט מידי יום, נפל לפתע הגר"ח למשכב, אחד התלמידים סיפר על מה שכתוב "מצוה הבאה לידך אל תחמיצנה", שהגר"ח הגיע לנחם את משפחת הגר"י שפירא זצ"ל ממש ביום הראשון ויום אחר כך נפל, זה דוגמא לכך שיש להזדרז במצוות, אם הוא היה ממתין קצת מלנחם הוא כבר לא היה יכול לבוא לנחם. 

באותו ענין הגר"ח אמר לרעייתו הרבנית - שבחלום נגלה אליו הגר"י שפירא זצ"ל, ושאל אותו איך היה הדין, ואמר לו: לא פשוט, אבל בזכות הייסורים [כידוע בסוף ימיו התייסר הגר"י זצ"ל] שהיו לו זכה בדין, ואמר הגר"ח לרעייתו אם הוא כן, מה נאמר אנחנו, וסמוך לזה נפל. פעם אחת שבא לבקר את הגר"י שפירא זצ"ל ראה כי הוא מונשם והדיבור קשה עליו, התבטא הגר"ח שזה דבסטע ייסורים – הייסורים הכי טובים שיש. 

ובקובץ שהוציאו בני משפחת הגר"ש קוסובסקי זצ"ל בעל מחבר ספר דבר שאול על תמורה, סוטה, ועוד, שהיה תלמיד חבר של הגר"ח והיה לו קשר נפשי מאוד חזק עמו, מספרים שהתגלה אליו הגר"ש זצ"ל בחלום ושאל אותו איך הדין, בספר מופיעות ב' נוסחאות בקשר לתשובה, לפי שניהם בסוף יצא זכאי בדין, [הגר"ש זצ"ל נפטר כבן 34 והיה חולה במחלה כ-6 שנים].

מייסד 'ערכים'

בקרב תלמידי ומעריצי הגר"ח ניתן למצוא רבים שמרחוק באו. הגר"ח באופן שיטתי ואולי אף נוגד את ההנהגה שפשתה בקרב בני הציבור החרדי, מקרב בקרבה יתירה את בעלי התשובה ואת המתחזקים שמגיעים מהישיבות הציוניות. בדרך זו נהג במשך השנים וכיום ישנם מספר רב של תלמידי הגר"ח הנראים ונוהגים כחרדים מבטן ומלידה שהגיעו לכך בעקבות הקירוב שקירבם הגר"ח. 

הגר"ח הוא בעצם אבי המהפכה הרוחנית של החינוך התורני לבני עדות המזרח ותנועת התשובה בכללה. 

עובדה שאולי לא מספיק ידועה היא שהגר"ח הקים את ארגון הקירוב הראשון בעולם "ערכים" ע"י הרב יוסף וליס ועוד מתלמידיו. כמו כן היה ממקימי סמינר "אור החיים" לבנות עדות המזרח בפאתי בני ברק. פעילותו הרבה בתחום זה לוטה לפעמים בערפל מאחר והגר"ח ובני ביתו סולדים מכל פרסום שהוא - ומשתדלים תדיר להתרחק מאור הזקורים. בריחה זו מן הכבוד ודומיו גם היא מן המאפיינים שאפיינו את דרכו של מרן החזו"א שלמרות השפעתו הכבירה בכל חלקי היהדות ברח תמיד מן הכבוד והמרכזיות. אחיינו- הגר"ח המשיך בדרכו גם בהנהגה זו. 

בספר שיצא לאור ע"י הסופר הרב שלום מאיר וולך על תולדות הרב משה פרדו זצ"ל, ממקימי מוסדות "אור החיים", מסופר שאחרי פטירתו של החזון איש הלך לשאול את בעל ה'קהילות יעקב' עם מי להתיעץ מעכשיו בכל הנוגע לענייני המוסדות, והסטייפלער אמר לו שילך לשאול את הגר"ח ומובא שם בספר שהקהילות יעקב התפעל מאוד איך שהגר"ח מקדם את המוסדות בצורה בלתי רגילה. 

הגר"ח היה הפטרון של כל ה"מתיבתות" ישיבות המקבילות לכיתות ו'-ח', ובכך בעצם סחף המונים לעולמה של תורה. הוא גם היה המורה הרוחני של תנועות התשובה הראשונות. בנוסף רבים מהמוסדות של בני הספרדים היה לו בהם יד וסייע בעדם, בשנים ההם ידעו פשוט כולם שמי שמקים מוסד כזה ורוצה סיוע הולך לגר"ח כדוגמת ישיבת בית שמעיה, מוסדות אוהל משה, שתילי זיתים, מוסדות אור חדש ברכסים, ישיבת קרית מלאכי, ישיבת אופקים ועוד. 

ואף הוא בעצמו בקיימו מה שדרש מאחרים לקח שני חתנים לבנותיו את ראשי ישיבת זכרון יעקב הנ"ל שבמקור הינם מבניה של הציונות הדתית ו"נשרפו" אל היהדות החרדית. חתנים אלו נודעים כתלמידי חכמים עצומים. הגרי"ח בן דב נודע כאחד מגדולי עמלי התורה שבדור. תלמידיו מספרים על גאון שאינו נותן תנומה לעיניו מלבד שעות ספורות בשבת. שאר שעות השינה השבועיות שלו הם שעות ש"נגנבו" ממנו כשהעייפות הכריעה אותו בעודו רכון על ספריו וסדר לימודו. 

"אצל הראש ישיבה" אומר אותו תלמיד, "זורם קפה שחור בעורקיו" כך הוא מנסה לתאר על דרך המליצה את עובדת עירנותו בכל זאת של הגרי"ח בן דב. 

החתן השני, הגרי"מ הירשפלד, נודע אף הוא כתלמיד חכם עצום שמשנתו סדורה לו בכל חלקי התורה בסדר מופתי שאינו בנמצא. בכל מקום ונושא שהוא יכול הגרי"מ למסור שיעור באופן מידי ללא שיתכונן לכך וישמעו הדברים כאילו ניתנו עתה מסיני. רהוטים וסדורים כמו לא נגע בהם יד אדם. שיעוריו הפכן לשם דבר, ואין כמו שיעור מהראש ישיבה בכדי לגרום לתלמיד להרגיש שהוא מתמצא בסוגיא ואור גדול מאיר לו ממנה.

חינוך הילדים

בדרך מיוחדת בחר הגר"ח לחנך את הדור הצעיר של תלמידיו. לפני למעלה מעשור הקים הגר"ח את ה"מכינה לישיבה קטנה" בבני ברק שתחת נשיאותו. ה"מכינה"- שם דבר, אינו סתם כעוד מקום לימודים המכין את תלמידיו לשנות הלימודים בישיבה קטנה. על פי הכוונתו של הגר"ח לומדים התלמידים במשך שנות הלימוד ב"מכינה" את כל סדר קדשים וטהרות במשנה בעיון רב. וכן את מסכתות זבחים ומנחות שבתלמוד בבלי. 

התלמידים, שמטבע הדברים צורתם ניכרת עליהם גם אחר שנים רבות בישיבה ובכולל ניכרים בבקיאותם המדהימה בכל הסוגיות הקשות של קדשים. התופעה המדהימה הזאת הפכה לפלא אצל תלמידי חכמים בבני ברק שהתבטאו מספר פעמים על כך שזה זמן רב, אחר השואה הארורה, לא נמצאו תלמידי חכמים צעירים כל כך הבקיאים בסדרים קשים ומורכבים אלו- קדשים וטהרות. 

הבקיאות הנדירה הזו לא הייתה מתאפשרת רק מלימוד גרידא. לולי היה הגר"ח מורה למנהלי ה"מכינה" שיעודדו את התלמידים להיבחן על כל הסדרים והמסכתות הנלמדות שקלא וטריא בעל פה. התלמידים רובם ככולם נבחנים על כל הנלמד ויוצאים מ"המכינה" תלמידי חכמים צעירים המפליאים כל רואיהם. 

ל"מכינה" מתקבלים כמובן תלמידים שנבחנו ונבדקו כמי שיכולים לעמוד בדרישות הקשות ש"המכינה" תציב בפניהם במשך תקופת הלימודים. וודאי שנדרשת רמה מסויימת של כשרון בכדי ללמוד ברמה כזו, אך הגר"ח מדגיש תמיד כי הכשרון אינו מרשים אותו, ורק מי שיעמול יזכה לכתרה של תורה. 

בשבתות נוהג הגר"ח לבחון את נכדיו בבית המדרש ובשנים האחרונות בביתו על מה שלמדו במשך השבוע ועובר על הפנקסים שכתבו את חידושיהם במהלך השבוע. כשיש הערות כותב הגר"ח ביום שישי את הערותיו, בכלל משקיע הגר"ח רבות בנכדיו והוא מתעניין תדיר באופן התקדמותם בלימודים. 

תלמידיו של הגר"ח הולכים בדרך שהנחה להם על פי הנהגתו של החזון איש שכתב "כתוב נא הערותיך בספר מכורך" והם מעלים את חידושי התורה שלהם כסדר על גבי ספר חידושי תורה ולא בדפים נפרדים כמצוי בעולם הישיבות. 

הנכדים נהגו להביא את מה שכתבו במשך השבוע אל סבם והוא מעיר את הערותיו על גבי הספר. גם במוסדות הלימוד שבנשיאותו מחנכים את התלמידים ללכת בדרך זו ובני הישיבות שתחת הנהגתו מרבים באופן בולט לכתוב חידושי תורה תוך כדי הלימוד, עם זאת. מקפיד הגר"ח שיהיה מודגש ע"ג הספר שהדברים נכתבו בדרך הלימוד ולא בבחינת הלכה למעשה. גם הוא בראשית ספריו מדגיש זאת במילים ספורות.

הוויות העולם:

על אף הרושם שיכול להיווצר אצל הקורא מדרכו של הגר"ח כאילו אינו מתמצא בענייני העולם בעקבות הנהגתו ודרכו השמרנית. הרי שהאמת הפוכה לגמרי. הגר"ח נודע כמי שבפיקחותו ובכישרונו מבין דבר מתוך דבר ואין נושא ותחום שאין לו ידע רב והתמצאות נרחבת. אנשי עסקים, פוליטיקאים בכירים ועוד אנשי מקצוע מתחומים שונים עולים לבקש את עצתו בכל נושא ועניין. 

על אף שאינו נושא משרה כל שהיא ואינו חבר בשום אגודה רבנית- פוליטית ובכלל. דבר רגיל לראות בביתו חכ"ים ושרים חרדים וחילונים שבאים להיעזר בחכמתו ובהבנתו. בספר שיצא בהכנסת ס"ת לע"נ הח"כ לשעבר הרה"ח רבי אברהם יוסף שפירא ז"ל, מובא שהיה מתייעץ עם הגר"ח הרבה, והיה קורא לו "חכימא דיהודאי". 

כאשר מידתו של הגר"ח היא לברוח מהמחלוקת, לא לריב, לפתור הכול בדרכי שלום, הפקחות שיש לו לדעת איך לסדר את העניינים על הצד הטוב ביותר. להבדיל, ניתן למצוא ראשי ישיבות מכל המגזרים שעולים אליו בכדי לבקש את עצתו בהנהגת הישיבה. מפה לאוזן נלחשים סיפורים רבים על מעורבותו בהשגת פשרות במספר ישיבות וקהילות שהתגלעה בהם מחלוקת במשך השנים. 

אנשים הנצרכים לערכאות יוצאים נדהמים מביתו לאחר שהגר"ח מייעץ להם באיזו דרך לטעון ולנקוט עמדה בדיונים בבית המשפט. עורכי דין מהשורה הראשונה מספרים על כך שברגעים ספורים הגר"ח יורד לעומקו של התיק שבו הם מתחבטים שבועות על גבי חודשים. והדבר הזה הפך לתופעה שהיא רגילה בבית הגר"ח. כל הצריך יבוא ויקח, עצה, תושיה, בכל דבר ועניין. 

פעם אחת הגיע יהודי שהראה לו את התיק המשפטי והגר"ח הורה לו אל תלך לדיון ביום של המשפט, אותו אחד פיחד והלך בכל זאת, אחר כך בא לומר לגר"ח שחבל שלא שמע כי לצד השני היה חסר פרט ואם לא היה מגיע לא היה מפסיד כלום. 

הגר"ח מקבל כל אדם בסבר פנים יפות, וניתן מידי פעם למצוא אילי הון מרחבי העולם, גם כאלו שאינם בני ברית עלו לשחר את פניו, אך גם מול עשירים ושועי עולם אלו אין הגר"ח מתחסד ונוקט בהמשך ישיר לקו המנחה אותו. קו ההלכה והדקדוק כחוט השערה בסעיפי השולחן ערוך. 

אחד ממקורביו שעלה לביתו באחד הימים כשהוא מלווה באיל נפט גדול אשר איננו יהודי מספר: "העשיר שהיה אתי נדהם מפיקחותו העצומה של הרב, על אתר הרים תרומה נכבדת ע"ס חמשה מיליון דולרים לאחד ממוסדותיו של הרב. בני הבית נדהמו לראות כיצד מיד כשיצא הלה מן הבית קרע הגר"ח את הצ'ק לגזרים ללא אומר דברים באדישות מופלה וללא שמץ התפעלות מכיוון שהכריע שכך היא ההלכה במקרה זה". 

"יותר ממה שהתפעלתי מעצם הפעולה של אדם שקורע צ'ק בשווי עצום כ"כ. התפעלתי מכך שהרב לא הניד עפעף היה ברור לו שזה מה שצריך לעשות. ואין לו דרך אחרת" מסיים אותו תלמיד שנכח בחדר בשעת מעשה. 

גם מוסדותיו של הגר"ח שהיו מביאים צ'קים בשמחות ובחתונות שהיה עורך בשביל החתן והכלה היה קורע אותם שלא רצה לקחת טובות הנאה.

מלבד ה"מכינה" והישיבה הגדולה בזכרון, ישנם עוד מספר מוסדות המצויים תחת הנהגתו והכוונתו של הגר"ח. בין היתר ניתן למנות את הישבות הקטנות "משכן התורה" ו"תהילת שלמה" בבני ברק, הישיבה קטנה ב"זכרון יעקב" וישיבה לצעירים חדשה יחסית בקרית ספר שאותה הקים חתנו הגרי"מ הירשפלד ראש ישיבת זכרון מיכאל. 

כמו"כ בבני ברק קיים סניף של הישיבה הגדולה בזכרון אשר מיועד אלו המעוניינים להישאר סמוכים לשולחנו של הגר"ח או שרוצים להחליף אוירה לתקופה מסויימת. 

בנוסף, בכל ריכוז חרדי ישנו כולל אברכים ההולך בדרך הלימוד שהתווה הגר"ח ואף בערי השדה ובמקומות מרוחקים יותר ישנם כוללים המיועדים לאברכים המעוניינים ללמוד העיון וברצפות ללא טרדות העיר והבית כאמור למעלה. 

במספר מקומות ניתן למצוא מניני אברכים יוצאי הישבה הגדולה זכרון מיכאל. אך ברוב המקומות יתפללו תלמידיו בבתי הכנסת השכונתיים מאחר ואין בדרך הנהגתו של הגר"ח התמקדות ביצירת "קהילה" כערך. להיפך, ניתן לראות שברוב המקרים מלבד מוסדות לימוד שבהם משקיעים אנשיו ביצירת אותם מקומות כדי ליישם את דרך הלימוד המיוחדת שהורה הגר"ח על פי דרכו של מרן החזו"א. הרי, שבדברים שאינם "תורה" בלבד, כמו מקום תפילה והתקהלות קהילתית, נראה שהגר"ח אינו מוצא עניין רוחני כלל בקיומו. 

הגר"ח גורס שאין ערך בשום דבר בעולם הזה מעבר לטורה בעיון אמיתי ובדקדוק המצוות. קהילתיות אצל הגר"ח תמצא רק בדברים העומדים תחת הקטגוריות הללו, כמו ישיבות, כוללים וכן קבוצות לשחיטת עופות בדקדוק רב.

מהנהגותיו וסדר יומו

הגאון רבי חיים גריינמן נהג להתעורר כשעה לפני הנץ החמה, בביתו ברחוב רב אסי 8 בבני ברק. 
הוא אומר את ברכות התורה ומתחיל בלימוד משניות ופרקי תנ"ך. 

בשנתיים האחרונות - מאז שנפל ונחלש, הוא מתפלל במניין המתקיים בחדר מיוחד בביתו. 

לאחר התפילה, הוא אוכל פת שחרית ושב לסדר לימודו בסלון ביתו. 

לאחר שעתיים, פונה הגר"ח למנוחה קלה ולאחר מכן הינו לומד באופן רצוף עד לשעות הצהריים. 

עם סיום סדר הלימוד, הוא מתפלל תפילת מנחה בביתו ולאחריו פונה לארוחת צהריים. 

עם סיום הארוחה, הינו פותח בסדר לימוד עם אחד ממקורביו, מתלמידי החזון איש. החברותא מתקיימת מזה שלושים שנה. 

נאמן ביתו הקרוב הוא בנו הרב הגאון רבי שלמה גריינמן שידו לא זזה מתחת ידו מזה כשלושים וחמש שנה. 

בשעה 19:30 מתפלל הגר"ח תפילת מעריב. 

לאחר מעריב מתקיימת קבלת קהל, אליה נוהר ציבור מכל גווני הקשת. אנשים רבים מגיעים להתיייעץ - בפרט בעניני רפואה - בהם בקיא הגר"ח לפרטי פרטים. גם תלמידיו הרבים מגיעים להתייעץ ולהתברך. 

עד לפני שנה וחצי, היה ניתן לעלות אל הגר"ח רק מיום חמישי בבוקר עד ליום ראשון בבוקר. בשאר ימות השבוע הוא שהה במושב הדרומי תפרח, שם שקד על סדר לימודו. מי שביקש להתייעץ עמו בעניין דחוף, היה עליו להדרים ולהמתין לשעת בין הסדרים, כדי להתייעץ עימו. 

קבלת הקהל יכולה להמשך גם שלש שעות, כשלאחריה הינו סועד ארוחת הערב הנמשכת דקות מעטות. 

בלילה מקיים הגר"ח סדר לימוד בחברותא עם אחד מנכדיו, ורק לקראת השעה 1:00 בלילה עולה הגר"ח על יצועו. 

להגר"ח עשרות נכדים ונינים. שמחות המשפחה הרבות, נערכות באולם וגשל, שם מכינה משפחת גריינמן את הסעודה במטבח פרטי ובכלים פרטיים. בכל השמחות מסדר הגר"ח את הקידושין. 

פעם בשבוע, נערכת בביתו שמחת ברית לאחד מצאצאיו, והגר"ח משמש בסנדקאות. 

בחגים ובמועדים, יוצא הגר"ח לבית מדרשו הגדול ברחוב חידושי הרי"ם 2, המכיל 350 מקומות. 
לאחרונה נבנה להגר"ח רמפה מיוחדת המקלה עליו את הגישה ביציאתו מביתו ובכניסתו אל בית מדרשו. 

להגר"ח, כעקרון, אין כל שמשים וגבאים - רק בני משפחה, חוץ מנהגו האישי היחיד שאינו מבני המשפחה. 

הנהגה מעניינת עליה מקפיד הגר"ח ומטבע הדברים השתרשה בקרב משפחתו, היא הימנעות מקריאת 
בשמותם המלאים של בניו. זאת מאחר ובניו נקראים על שמות אנשים שהגר"ח מחוייב בכבודם, כמו בנו הגאון ר' שמואל הקרוי על שם אביו וכן בנו הגאון רבי אי"ש הקרוי על שם דודו- רבו בעל החזו"א. 

השמות בהם קורא הגר"ח לבניו הינם מעוררי חיוך ומפתיעים את השומע שאינו מצוי בסוד העניין, ובשנותיהם הצעירות יותר של בניו- אף שאר בני המשפחה והקהילה נהגו להשתמש בשמות אלו כלפי בני הרב. נוהג זה מטבע הדברים פסק אט אט עם התבגרותם של בני הרב, אז שימוש בשמות אלו יכולים להישמע כזלזול. אך עדיין אביהם הגר"ח ממשיך לקרוא לבניו אהוביו בשמות אלו. 

דוגמה לשמות שבהם מכנה הגר"ח את בניו. לבנו בכורו הגאון ר' יצחק דוד קורא הגר"ח איצ'ה דוצ'ה, לבנו הגאון ר' יהושע קורא "שוקה".

באדיבות: משה ויסברג (בחדרי חרדים)