צייר מתחיל ביקש לבדוק את יכולותיו בתחום. הוא צייר ציור מושקע מאוד, הניח אותו על כַּן ציור במקום הומה אדם, וכתב מתחתיו: "אני צייר מתחיל, מעוניין לקבל ביקורת על ציורי. אם הנך רואה בו בעיה או טעות אנא סמן איקס על המקום הבעייתי". למחרת הגיע ידידנו למקום, וחשכו עיניו - הציור מלא באיקסים עד אפס מקום...!. בבושת פנים הוריד הצייר את ציורו ומחשבה נוגה בליבו: "אין לי עתיד בציור".
ניגש הצייר למורהו וסיפר לו על הניסיון המר. המורה האזין לכאבו, ושאל: "האם תוכל לצייר לי ציור זהה ?" "בוודאי", ענה הבחור, וניגש מיד למלאכה. כעבור שלושה ימים הייתה היצירה הזהה מוכנה. לקחה המורה למקום דומה הניחה על כַּן הציור, הנוסח שנכתב בתחתיתה היה זהה : "אני צייר מתחיל, ומעוניין לקבל ביקורת על הציור ". אך הפעם שינה המורה את המשך הנוסח: "אם ראית בציורי בעיה כלשהי, אז בבקשה תקן ושפר אותה! לרשותך סט צבעים ומכחולים ..."
למחרת הגיע הצייר, ונוכח לראות שאיש לא נגע בציורו... כך היה גם בשבוע לאחר מכן. חודש חלף ושום תיקון לא בוצע. אמר לו המורה: "רואה אתה את ההבדל ?! כולם יודעים לתת ביקורת... אבל לתקן- איש אינו מנסה !, מסקנה: לֶמַד להתעלם מאנשים שתפקידם 'לבטל' את מעשייך, התייחס רק לאלו אשר מעוניינים ללמד ולשפר."
משל חביב זה סיפר איש ציבור ותיק לעמיתו המתחיל, הוא הוסיף לו גם מניסיונו האישי: בעודי צעיר לימים זכיתי במשרה ציבורית מכובדת, משרה שיש בה כדי לסייע סיוע רב לציבור, נכנסתי אל אחד מגדולי ישראל כדי לקבל את ברכתו ועצתו, הרב בירכני בחום , אך הוסיף כממתיק סוד: "היזהר והישמר מאלה הסובלים מעודף זמן...!" והסביר את דבריו: ראה, בכל ציבור יש אנשים ממורמרים, בדר"כ סיבת תסכולם נעוצה בגין 'משׂרה' מסוימת שנלקחה מהם... או בחמדה על משׂרה מסוימת שנתנה לאחר... אנשים אלה מסתובבים מרירים ומלאים בטענות על העולם. יש להם רשימה ארוכה של הסברים מנומקים על תככים ומזימות שנעשו על גבם מאחורי הקלעים... הכעס שלהם הוא על מנהיגי הדור, אך הם יודעים שהציבור יגנה אותם בבוז אם יעזו לומר את אשר על לבם, לכן את עיקר זעמם הם ישפכו בראש כל חוצות על אישי הציבור, ונושאי המִשְׂרות. אנשים אלה זמנם פנוי, והם ממלאים אותו בנקודת האור היחידה שבחייהם : חיפוש חסרונות אצל המצליחים... וכשהם מוצאים איזה בדל של טעות, פתאום תסכולם נעלם... הם מתמלאים באנרגיות בלתי נדלות של אדרנלין המחלוקת... השמחה לאיד נוסחת בהם מרץ וכנפיים..., על שיטות פעולתם עדיף לא לפרט... וע"כ עליך להיות מודע לאותם ממורמרים, כי הם לא ייתנו לך גם לא עשרה ימי חסד!.
הכנה זו לא הוסיפה לי חשק רב... חפצתי לסגת מהתפקיד! אך הרב חיזק את רוחי , והסביר את עוצמת התפקיד: איש ציבור אמיתי שפועל לשם שמים חושב רק על הקב"ה בלא שום שיקול אחר, כפוף הוא בכל צעד ושעל לגדולי ישראל, ומבצע את שהורו לו גם כשאינו מבין. אם תפעל כך אזי יתקיים בך הנאמר בתפילה: "כל מי שעוסק בצרכי ציבור באמונה- הקב"ה ישלם שכרו" תצליח הצלחה מרובה. אך אם מַבְּטְך יינטה לֶמַה שאומרים עליך ברחוב... או מה נכתב עליך במקום פלוני ותיקח זאת ללב, אזי חייך וחיי משפחתך יהיו קשים מנְשׂוא!!! עשה חשבון נפש עם עצמך אם מסוגל אתה לכך, התייעץ עם בני ביתך האם הם בנויים לכך, ורק כשתקבל מהם תמיכה צא לדרכך.
מרן ראש הישיבה הגראי"ל שטיינמן שליט"א נוהג לומר מידי שנה בבא פרשת "קרח" שזהו זמן המסוכן למחלוקות ופילוגים. וע"כ יש להיזהר בזהירות יתר מפגעי המחלוקת.
שאלת השאלות הפותחת את פרשת מחלוקת קורח ועדתו: "קורח שפיקח היה, מה ראה לשטות זו ?!" כיצד אדם כּה פיקח עושה מעשה שטות כּה גדול ?!
"אמרו חכמים חכם גדול היה קֹרח ומטועני הארון" (במ"ר יח, ג), וחז"ל אף הגדירו אותו כבעל "רוח הקודש" שידע את השלשלת שתצא ממנו שבראשה יעמוד: "שמואל הנביא", כיצד הגיע לשפלות של צחוק וליצנות כּה רדודה מהתורה הקדושה?! ובפרט לאור ביאורו של בעל "משך חכמה" שלקרח ועדתו לא היו ספיקות באמיתות שליחותו ופעולותיו של משה רבינו , אלא הם ידעו בסתר לבם שמשה הוא שליחו הבלעדי של הקב"ה, ומִרְדם היה בזדון. והם התנהגו כנמרוד הרשע המכיר את בוראו ומתכוון למרוד בו"!. הלא לפלא כיצד לא חש קרח רחמנות על עצמו ועל ילדיו ובריצת אמוק רץ לעבר פי האדמה ?!
רש"י מביא את המדרש המפרט את המניע של קרח: "ומה ראה קרח לחלוק עם משה? נתקנא על נשיאותו של אליצפן בן עוזיאל שמינהו משה נשיא על בני קהת על פי הדבור. אמר קרח: אַחֶי אבא ארבעה היו...עמרם הבכור נטלו שני בניו גדולה, אחד מלך ואחד כהן גדול, מי ראוי לטול את השניה, לא אני... שאני בן יצהר שהוא שני לעמרם? והוא מינה נשיא את בן אחיו הקטן מכלם, הריני חולק עליו ומבטל את דבריו" כלומר התעוררה בו 'קנאה' על חלוקת התפקידים במשכן ה'. כלומר אין כאן 'אידאולוגיה' של: "כולם קדושים" וכו' אלא בס"ה 'כיסאולוגיה'...של שררה שהקב"ה לא חפץ לתנה לקרח.
על קנאה זו בא משה רבינו לפייסו, ובענוותנו הגיע עד אליו ואמר: "הַמְעַט מִכֶּם כִּי הִבְדִּיל אֱלֹו-קי יִשְׂרָאֵל אֶתְכֶם מֵעֲדַת יִשְׂרָאֵל לְהַקְרִיב אֶתְכֶם אֵלָיו לַעֲבֹד אֶת עֲבֹדַת מִשְׁכַּן ה' וְלַעֲמֹד לִפְנֵי הָעֵדָה לְשָׁרְתָם: וַיַּקְרֵב אֹתְךָ וְאֶת כָּל אַחֶיךָ בְנֵי לֵוִי אִתָּךְ וּבִקַּשְׁתֶּם גַּם כְּהֻנָּה?!" ( ט"ז ט' י')
מבאר המלבי"ם: "רצה לומר למה עוררת את הריב הזה שהוא עתה נוגע לך ולשבט לוי בכלל, שהשבט זכה למעלת הלוִיה שבזה התעלו נגד כלל ישראל להיות קרובים אל ה' מכולם, בעבודת המשכן, במה שאתם משרתי העדה בקדש, וחוץ ממעלת השבט זכיתם אתם בני קהת למעלה יתירה נגד כל שבט לוי במה שהם נושאי הארון וכלי הקדש, וכי מדרגה זו מעט היא בעיניכם לכן תבקשו גדולות שהוא הכהונה?!"
נוסיף גם את ביאור הנצי"ב "ובקשתם גם כהונה" – מעלת הכהונה ראויה למי שזוכה לעשות מעשיו לשם שמים ולא לכבוד עצמו, וכי עוון קל הוא בעיניכם לבקש להשתמש בכתר של עבודת הכהונה לכבוד עצמו?!"
משה רבנו חושף לקרח את תסביך הקנאה שלו בשתי מילים: "המעט מכם" קנאה הרסנית מתאפיינת בכך: מחד מגמדת את שיש לו לאדם, ומאידך מעצימה את שיש לזולת...! מכאן המקור למרירות והתמרמרות. על דרך החידוד ניתן לדייק זאת "המעט"- מהיכן מגיעה התחושה שתפקידכם מועט?! התשובה: "מכם" מתוככם מהחשיבה המעוותת של קנאה בזולת.
קרח לא השיב מאומה לטענות אלו כי ידע את האמת, אך נשאר בעקשנותו והמשיך בדרכו לפלג את עם ישראל על מאומה! מה פשר הדבר?!
ונראה שהתשובה נעוצה בדברים הנפלאים של מרנא הגר"א זי"ע בביאור הפסוק במשלי: "רְחַב נפש יגרה מדון ובוטח על ה' ידֻשָׁן" (כ"ח כ"ה) " מי שנפשו רחבה, ואינו שמח בחלקו, הוא כועס תמיד, כי הכל מעט לו, ומצטער תמיד על העולם שאינו שלו. ובעת שהאדם בכעס, אם יארע לו אפילו דבר קטן, הוא יריב, כי הוא בלא זה בכעס. וזהו רחב נפש יגרה מדון תמיד. ובוטח על ה' ושמח בחלקו - ידושן, שמסתפק במה שיש לו."
חידוש גדול מלמדנו הגר"א בנפש האדם, שהסיבות לכעסים, מדון, ומריבות, נמצא בחוסר סיפוק עצמי מהתפקיד שייעד הקב"ה לאדם בעולמו. אותו אדם הממורמר נמצא בכעס תמידי בלא סיבה הגיונית הנראית לעין. חוסר סיפוק זה מהווה מקור לכעס שיביא לריב ומדון. והפתרון לכך נמצא באדם הבוטח בה' – השמח בחלקו המאמין שמה שניתן לו מלמעלה- הוא הטוב והמתאים ביותר עבורו.
לו קרח הפיקח היה השמח בחלקו כנפתלי בן יעקב אבינו שהיה שְׂבע רצון , והיה מתמקד במילוי תפקידו נאמנה מבלי לפזול חוצה לו, הטרגדיה הנוראית הזו הייתה נמנעת ממנו ומעדתו, והיה זוכה לשני עולמות. יה"ר שנזכה להיות שמחים בחלקנו ומאושרים בתפקידינו.