זכיתי להכיר  את הילד הטהור רפאל אליהו בן נעמי ע"ה, בשהייתי עמו בשבתות שערך ארגון החסד הנפלא: " רפאני ונוושע"  תחת ניהולו של איש החסד הרב חיים שפירא הי"ו, ילד מלא חן ושמחת חיים, שחלה ל"ע במחלה הנוראה. על אף כל הייסורים שעבר, הוא לא נתן לייסורים לדכא את רוחו. אלא עבד את ה' בכל כוחו בתפילותיו ובמעשיו. בשיחה שקיימתי עם  אביו  שיחי' התפעמתי  משמחת החיים של רפאל אליהו - למרות מצבו הכה קשה ! מילותיו המרגשות של האבא ליוו אותי עוד שבועות רבים: הילד הזה הוא ילד של הקב"ה, "אני מאמין בהקב"ה שמה שעושה עמו, זה הכי טוב לו, והכי טוב לנו! לי אין שום תלונות וטרוניות, אני משתדל להראות לו פנים שׂוחקות כל הזמן. וכנראה זה משפיע על מצב רוחו העליז." השבוע ר"ח טבת  תשע"ו, ביום הולדתו העשירי, אחרי שנות סבל, חזרה נשמתו  הטהורה והמזוככת ליוצרה, לחסות תחת כנפי השכינה. ת.נ.צ.ב.ה.     

התורה מספרת לנו בפרשתנו  את השׂיח שהיה במפגש הפסגה בין יעקב אבינו, לפרעה מלך מצרים: "ויבא יוסף את יעקב אביו ויעמידהו לפני פרעה ויברך יעקב את פרעה. ויאמר פרעה אל יעקב כמה ימי שני חייך, ויאמר יעקב אל פרעה ימי שני מגורי שלושים ומאת שנה, מעט ורעים היו ימי שני חיי, ולא השיגו את ימי שני חיי אבותי בימי מגוריהם. ויברך יעקב את פרעה ויצא מלפני פרעה". (בראשית מ"ז ט')

יש להבין את פשרו של מפגש זה, פרעה מתעניין בגילו של יעקב אבינו, יעקב אבינו בתשובתו מוסיף  לספר את קשיי חייו בהשוואה לאבותיו, מדוע? ובעיקר מה התורה מלמדתנו מתוכן המפגש הנראה במבט שטחי מפגש נימוסים גרידא?! 

וכך מקשה הרמב"ן: "לא ידעתי טעם הזקן אבינו מה מוסר הוא שיתאונן אל המלך? ומה טעם לאמר ולא השיגו את ימי שני חיי אבותי כי אולי עוד ישיגם ויחיה יותר מהם? ונראה לי כי יעקב אבינו זרקה בו שֵׂיבה והיה נראה זקן מאד, ופרעה תמה על זקנותו כי אין רוב אנשי זמנו מאריכים ימים כל כך שכבר קצרו שנותם, ולכן שאל לו כמה ימי שני חייך, כי לא ראיתי כמותך זקן בכל מלכותי !?  אז ענה יעקב כי ימיו שלשים ומאת שנה, ואל יתמה בהם כי מעט הם כנגד שנות אבותיו שחיו יותר אבל מפני היותם רעים בעמל ואנחה זרקה בו שיבה ונראה זקן מאד". מובנת א"כ התוספת שהוסיף יעקב אבינו על קשיי חייו, אך יש להבין מה התועלת שיש לנו משיח זה.

ה-"דעת זקנים" מביא את המדרש ובו תביעה קשה של הקב"ה על דברי יעקב אבינו, תביעה שבעטיה הוא נענש , וז"ל המדרש: "בשעה שאמר יעקב מעט ורעים היו אמר לו הקב"ה: אני מילטתיך מעשׂו ומלבן, והחזרתי לך דינה, גם יוסף, ואתה מתרעם על חייך שהם מעט ורעים ?!, חייך שמניין התיבות שיש מן ה'ויאמר' [פרעה] עד ב'ימי מגוריהם', כך יחסרו משנותיך שלא תחיה כחיי יצחק אביך, וכו'  אמר ר' שמעון בן יוחי: לפי שקרא תיגר בשלושים ושלש תיבות לפיכך נמנע מחייו שלשים ושלש שנה!! ". (בראשית רבה צ"ה)

ידועה שאלת מרן הגר"ח שמואלביץ זצוק"ל: מדוע חז"ל מונים גם את שאלתו של פרעה במניין הל"ג התיבות שבעטיים נענש יעקב אבינו,  הלא ח' התיבות ששאל  פרעה "ויאמר פרעה אל יעקב כמה ימי שני חייך"- בהם לא היה כל דופי, מדוע הן התווספו לעונשו?!

ב. יש להבין  מדוע נענש עונש כה חריף, בעבור כל מילה ירדה שנה מחייו !? ג. שאלת השאלות היא בעצם דבריו של יעקב אבינו בתלונתו: "מעט ורעים" הלא דברים אלו לכאורה סותרים את דבריו בפרשת "ויחי"  בברכתו לשני נכדיו אפרים ומנשה שם הוא מתבטא:" ויברך את יוסף ויאמר האלוקים אשר התהלכו אבותי לפניו אברהם ויצחק, האלוקים הרועה אותי מעודי עד היום הזה. המלאך הגואל אותי מכל רע יברך את הנערים ויקרא בהם שמי ושם אבותי אברהם ויצחק וידגו לרוב בקרב הארץ” ( שם, מח, ט"ו- ט"ז). יעקב קורא אל המלאך “הגואל אותי מכל רע”. כיצד זה מסתדר עם: "מעט ורעים ימי שני חיי" ?!

ומיישב הגר"ח שמואלביץ על שאלתו: "אין לנו כל מושג בתביעה שהייתה על יעקב אבינו ע"ה, אך זאת גילו לנו חז"ל שעל אף כל הצרות הרבות והרעות שסבל כל ימי חייו, מיד כשהתאונן ואמר "מעט ורעים" נתבע באופן כה חמור, וכנגד כל תיבה איבד שנת חיים!  העניין הוא, שהלא מפני מה באמת שאל פרעה "כמה ימי שני חייך" ?, משום שפני יעקב הביעו זקנה מופלגת, וזה גרם לפרעה להתעניין בן כמה הוא. ומעתה מבואר, כי יעקב אבינו נתבע כי לולא היה חש ומרגיש: "מעט ורעים" לא הייתה זקנה קופצת עליו !!, ולכן אף שאלת פרעה עולה למניין." 

ניתן להוסיף על דברי הגר"ח את דברי מדרש אגדה על  פר' ויחי (המובאים ב'תורה שלמה') "ולמה נחסרו משנותיו של יעקב ל"ג שנה? על שדיבר כלפי מעלה. דקיימא לן כשם שמברך אדם על הטובה כך יברך על החילוף, והוא לא עשה כך…".

כלומר, התביעה והדקדוק כחוט השערה היא, שמיעקב אבינו היה מצופה שיחוש את הרעות והקשיים שעברו עליו  כפי שחש כלפי הטובות והניסים שהתרחשו עמו, ואם כך היה -  הוא היה נראה חיצונית  צעיר יותר ! וא"כ הוא נתבע על מראה הזקנה  שקפץ עליו!  פלאי פלאים! הדקדוק שמדקדק הקב"ה עם צדיקי עליון הוא לא רק על מעשיהם ומחשבתם אלא גם על חזותם החיצונית שיראה שהם מרוצים מחייהם למרות כל נפתולי חייהם. 

דברים אלו לא עדיין לא מיישבים את הסתירה על דבריו של יעקב בברכותיו לבניו . נראה לומר שיש לחלק בין השׂיח שהיה בינו לבין פרעה לבין הברכה שבירך את נכדיו.  כאשר נפגש יעקב אבינו בחיר האבות עמוד התורה עם אבי אבות הטומאה- פרעה הרשע,  אשר שלט על אימפריית החומריות.  היה כאן מפגש בין שתי תפיסות עולם:  מה נקרא "חיים טובים" ומהם "חיים רעים".  השקפתו עולמו של יעקב אבינו היא הפוכה לחלוטין  מהשקפת חייו של פרעה בהגדרת המושג: "חיים טובים". וע"כ כששואל פרעה בפתח המפגש: "כמה ימי חייך"  הוא בעצם תוהה על המראה החיצוני הנשקף לעיניו, האם יעקב כה קשיש או שמא הרפתקאות קשות עברו עליו? וע"כ עונה לו יעקב שתי תשובות: א. ימי מגורים. ב. ימי חיים.  כלומר,  אם הנך מברר על המגורים שלי כאן בעולם הזה כלומר על הקיום הפיזי שלי בעולם, אזי התשובה היא מאה שלושים שנה. אך אם אתה שואל על תוכן חיי, מה עשיתי בחיים, הפעילות, ההתמודדות, המאבקים, הקשיים, הנפילות, ההצלחות וההתקדמויות. אזי לפי התפיסה המצרית חיי היו קשיים מנשוא!. ובענוותנותו הוסיף שלעומת הצלחת אבותיו לא הגיע לדרגתם, ועדיין יש לו עוד רבות לעמול כדי להתרומם אל שגב מעלתם.    

לאור דברים אלו מדוע א"כ נענש? התשובה היא  שעם צדיקים הקב"ה מדקדק  כחוט השערה וע"כ נדרש יעקב אבינו. שגם כלפי חוץ מול כל הכוחות החיצוניים יראה צהלתו על פניו. כי כאשר יהודי נראה כלפי חוץ תשוש וזקן בטרם זמנו, עלולים הם לחשוב שיהודי זה אינו מרוצה מחייו היהודים.

אך  כל זה בשׂיח מול פרעה הרשע. אך כאשר  השיח עומד מול משפחתו שלו, שם השׂיח הוא שׂיח אחר לגמרי , שׂיח להנחלת  המורשת לבניו ולנכדיו.  בזמן שהוא כבר חש שעומד הוא לסיים את חייו עלי חלד, וזוכה לפגוש את נכדיו היקרים, נכדים אשר גדלו בתוככי זוהמת מצרים אך חונכו לאנטיתזה המצרית, וכאילו גדלו על ברכי יעקב אבינו. שם השׂיח הוא "שׂיח יהודי",  וע"כ הוא מציין בהתרגשות את הקרבה וההשגחה הפרטית שראה בכל מהלך חייו בכל צעד ושעל, וזהו: "האלוקים הרועה אותי מעודי עד היום הזה", התבטאות נדירה של קשר עמוק ומיוחד , אך הוא לא מסתפק בכך ומוסיף: "המלאך הגואל אותי מכל רע" , גם מה שנראה כ-"רע" זמנית , "המלאך הגואל"  מהרע הזה, זכיתי לראות את הסוף הטוב בכל נפתולי חיי. למרות שבהווה חשתי את הכאב והסבל מאותם קשיים. אך במבט היהודי, החיים הם חיי נצח, רואים את יד ה' גם בנסתר מעמנו, ומצפים לישועה, כפי השאלה שעתיד כל יהודי להישאל בבוא היום: "ציפית לישועה?" מי מצפה לישועה? הסובל, הכואב, המתייסר. בין בגאולה אישית ובין גאולה כללית.  יהודי לא מחפש חיים קלים נטולי מאבקים והתמודדויות,  יהודי מחפש כיצד לצלוח את החיים למרות הקשיים. וע"כ במבט של חיים נצחיים מציין יעקב את שמחתו בהצלתו מכל קשיי החיים.

אנו שזוכים לחיות כיהודים בדור שיש בו שפע כה גדול בקשת רחבה של תחומים, לבטח שעלינו להפיק לקחים מהתביעה והעונש שהושת על יעקב אבינו ולדעת להודות להשי"ת על כל החסד שעשה עמנו עד כה. עלינו להביט במבט יהודי שמח ועליז על זכותנו לחיות כיהודים בני מלכים.

לע"נ הילד (רפאל) אליהו  ע"ה בן  שם טוב ונעמי. ת.נ.צ.ב.ה