ט"ו בשבט, חגם של האילנות, מעלה על נס את תכונותיו של האדם. כבר מששת ימי בראשית קיים קשר בין האדם לאדמה. אדם הראשון נוצר מן האדמה, ולכן הוא נקרא 'אדם'. המכנה המשותף לאדם ולאדמה מתבטא בכוחות הנטועים בשניהם. האדמה מסוגלת להוציא את הכוחות הטמונים בה ולהצמיח יבול, אם אך יעבדו אותה כראוי. גם באדם חבויים כוחות וסגולות, שהוא מסוגל להוציאם מן הכוח אל הפועל ולהפוך לאדם נעלה, אם יעדן את מידותיו ויבחר בטוב ובחיובי.

ההקבלה בין האדם לאדמה וליבול הצומח ממנה, מקבלת משנה תוקף בפסוק המפורסם: "כי האדם עץ השדה" (דברים כ, יט). דרך העצים אנו מנסים להפיק לקח בעבורנו, בני האדם!

רואים אנו אילן. עץ עבות, מתנשא לגבהים, מכוסה עלווה. נראה כאילו קפא במצבו זה, עומד כך שנה ועוד שנה עד שנעשה חלק מהנוף. אילו אך יכולנו לשאול את פיו, מן הסתם היה מספר על חיים חדגוניים, על מחזור אין סופי של שקיעה, זריחה ועונות השנה, וחוזר חלילה. אולם כאשר יבוא יומו ויכרתוהו, יתגלה ממצא מאלף: בגדם הגזע ייראו טבעות טבעות, לפיהן ניתן יהיה לדעת את גילו של העץ בדיוק נמרץ: כל טבעת – שנה! ניתן יהיה גם להבחין איזו שנה הייתה גשומה ומבורכת, כי טבעתה רחבה ובהירה, ואיזו שנה הייתה שחונה ודלה, כי טבעתה צרה וכהה.

אם נהרהר במשמעות הטבעית, נבין כי אותו עץ שדמה בעינינו לקופא ומאובן, למעשה גדל והתפתח, ברב או במעט, בכל מחזור. אין שנה, ולו השחונה ביותר, שאינה באה לביטוי בטבעות העץ. בסתר, בתוככי הגזע, אוגר העץ בחורף כוחות רעננים; לפרוח, להתנאות, להוסיף גובה!

הדברים אמורים כלפינו.

כה רבים האנשים שאדישות וייאוש הם מנת חלקם הרוחנית. לדעתם הם דורכים במקום אחד ואינם מתקדמים. אין הם יודעים שכל סיבוב מוסיף נדבך ומעמיקו, כסיבובי האום סביב הבורג!

מסר נוסף חשוב עד מאוד: אסור למדוד עץ מדי יום כדי לבדוק עד כמה צמח והגביה. אוי לו לאיכר שמדי יום יוציא את השתיל הרך ממקום הנטיעה, כדי לבדוק כמה גדל העץ הקטן.

כזה הוא האדם. התפתחותו הרוחנית אינה ניתנת למדידה בכלי המדידה הרגילים. כל הרגל שלילי הטבוע בו ניתן לשינוי, אך בדרך ארוכה, והיא משתרעת על פני שנים ותקופות חיים.

תכלית בואו של האדם לעולם היא לשפר את ליבו ואת מידותיו. רק בהצטרף עשרות ומאות פעמים שעשה מעשה מתוך מחשבה ורצון ליבו, יזכה לשינוי המבורך.

עצי הפרי ועצי הסרק, בהגיע עונת הסתיו יישרו עליהם, ויופי תוארם ייהפך לעלוב ודל. אל יראה האדם בזאת חולשה וחסרון, כי כך הוא תהליך צמיחתם. כל אותו זמן שהעץ נותר ערום מיפעת עליו ופירותיו, כדאי להשקיע ולחזק את השורשים ואת הגזע, כדי להגיע רענן לעונת הבשלת הפרי הבאה.

גם האדם, בכל עת 'שלכת' פרטית, ידע ויבין כי המצב זמני וחולף, ובמהרה תבוא הפריחה המלבלבת.

כי כעץ השדה, כך הוא האדם.

אם נעקוב אחר העצים הגדלים ביער טרופי גשום, נבחין כי שם העצים צומחים בצפיפות גדולה. אולם דווקא שם, הגזעים דקים וגבוהים. גבוהים – כדי שיוכלו להגיע אל האור; דקים – כדי שלא ייתקלו זה בזה ולא יפריעו האחד להתפתחותו של השני. איזו התחשבות.

האדם נמצא כמה דרגות מעל העץ. יש בו נשמת א-ל חי, והוא ניחן בכוח דיבור ובכוח חשיבה. קל וחומר שהוא, אשר התורה המשילה אותו לעץ השדה, חייב להצטיין במידות שבין אדם לחברו.

מסר נוסף למדים אנו מהשוואת האדם לעץ; חשיבותה של ההתחלה. לא אחת פוגשים אנו בעץ הגדל מוטה, עקום. נדים אנו בראשנו: מה חבל! משלא טיפלו בו כראוי, הזניחו את מראהו וצורתו. אותן שנות גדילה וצמיחה בהן ניתן היה לתקן, חלפו. לאחר מכן היה מאוחר.

כן הוא האדם. בשנות ילדותו ונערותו עדיין לא נקבעו בליבו דעתו והשקפתו. מידותיו עדיין ניתנות לעיבוד, לשיפור ולהטבה בדרך קלה יותר. על כן הושם דגש מיוחד על שנות הילדות והנערות, כדי שאותן שנים משפיעות תוכלנה לעצב את אישיותו, לעודד ולחזק את מידותיו ותכונותיו החיוביות.

אומנם לעולם לא מאוחר, ואף בגיל מאוחר ניתן לשנות. אולם כאשר השנים חלפו, קשה הדבר הרבה יותר.

כל עץ שבעליו חפץ כי יניב פירות, חייב לקבל טיפול למן השעה שניטע באדמה. ראשית, יש לטעת אותו במקום מתאים. לא הרי עצי ההר, כעצים אשר בשפלה. לא ידמו עצי הנגב הצחיח, לאלו הצומחים בין יובלי הדן והחצבני. השקיה קבועה ומספקת חייבת ללוות את העץ, כמו גם שמירה ממזיקים העלולים לפגוע בתחילה בקליפתו ואחר כך בגזע.

מעלה גדולה יש לעץ אם יעדרו וינכשו את העשבים העלולים לחנוק את השורשים הצעירים ולמנוע מהם את מי ההשקיה. גם לאחר שכבר נקלט העץ, יש לדאוג שיגדל ישר, ולעיתים צריך לדלל ולגזום חלק מענפיו. הפעולה אינה מסתיימת בנטיעה. להפך, רק עתה היא מתחילה. אם יתעצל האדם ולא ישקיע את הדרוש, התוצאות יהיו בהתאם.

דמיון מלא יש לאדם. חובת החינוך, הגידול והטיפוח מתחילה עם לידתו. יש לשמור עליו, להאכילו בזמן מתאים וקבוע. יש להקפיד על מזונותיו וניקיונו הגשמי, ולהרחיק ממנו כל נזק או דבר שיכול לפגוע בו.

אף בתחום הרוחני יש להשקותו בתשומת לב, ברגש, בחום ובאהבה. להרחיק כל מפגע רוחני מתחומו, ולהתפלל לבורא שיצליח בידינו לגדלו לתורה, לחופה ולמעשים טובים.