למרות שניצבים לפנינו עוד חודשי חורף ארוכים, חוגגים אנו את תחילת האביב. כבר עתה נמצאים בכח אותם סממנים שיאפיינו את האביב ואת פריחתו.

בט"ו בשבט אנו מעלים על נס את ברכת הארץ ותנובתה, כהכרת תודה לה' על הארץ המופלאה ששמר לנו אמונים זמן כה רב.

תכלית בואו של האדם לעולם היא כדי לשפר את לבו ומידותיו. רק בהצטרף יחדיו עשרות ומאות פעמים שעשה את הדבר מתוך מחשבה ורצון לבו, יזכה לשינוי המבורך.

הבורא ברא את עולמו בחן, בחסד וברחמים כדי שהעולם וכל יצוריו יפיקו ממנו הנאה ושמחה. ההשחתה היא היפך מטרתו של עולמנו והיא ההיפך מכוונת היוצר.

הרבה דורות לפני שתנועת 'גרינפיס' באה לעולם, הם נאבקו בזיהום נחלים, דאגו לבעלי חיים בסכנת הכחדה, ואף גיבשו תפיסה מקורית על אודות איכות חיים רוחנית. נא ..

בט"ו בשבט, לאחר שירדו רוב גשמי החורף, מתחדש כוח האדמה להניב את תנובתה, להוציא את פירותיה, להראות את שבחה.

שורשי האילן טמונים באדמה, וככל שיעמיקו בה, הם יעניקו לאילן יתר יציבות וכוחות יניקה. לעומת זאת, שורשיו של האדם - מוצאם בעולמות הרוחניים העליונים ומשם ..

שתילים רכים זקוקים למוט תומך שיכוון את גדילתם. כך גם האדם! הוריו ומוריו חייבים לשמש לו משענת.

הטיפול בעץ מצריך מסירות, אורך רוח, סבלנות ואהבה. גם דרכו החינוכית מצריכה את כל אלו.

העצים חיים בהרמוניה ומאפשרים זה לזה לגדול. מחלקים הם ביניהם את מרחב הגידול. גם על האדם לנהוג בדרך דומה, ולאפשר לרעיו לחיות בעולמו של הבורא ולא להצר ..

המצוות שאנו מקיימים ביבול השדות משרישות בליבנו את העובדה שהארץ ויבולה היא של כל ישראל. ואנו, בעלי הקרקע, הופקדנו לתת חלק מהיבול לנזקקים לה.

מי שלא קהו חושיו, מי שמסוגל עדיין להרגיש את ארצו בצורתה הקמאית, הבראשיתית, וחכמי ההלכה היו כאלה, חש בלבו את שמחת ארץ ישראל המתחדשת והמתרעננת, ושמח ..

שם... שם... במעמקי תהום, במצולות האדמה האטומה, כבר עולה ביום זה השרף באילנות. בשעה מייאשת זו כבר יונק לשד השורשים את מיץ ההפראה. ממעל אין כל היכר ..

שבחה של ארץ ישראל מתבטא בשני מיני דגן ובחמישה מיני פירות האילן. יום שאדמת ארץ ישראל מחדשת בו את כוחותיה להוציא שמנה ודבשה, יום של שמחה הוא לישראל ..

מדוע הננו חדלי תקווה רוחנית? האם משום שהחורף ההיסטורי נמשך ומתארך זמן כה רב?

השורשים הם המעניקים לעץ את כח יניקתו וגם את יציבותו. גם אם ייכרת ענף מן האילן ואף אם יונף גרזן על הגזע, יכול הוא להמשיך לפרוח.

ט"ו בשבט חל באמצעו של החורף. כאשר העצים בשלכת וכמעט שלא ניכרת ההתעוררות מתרדמת החורף, אולם בתוככי העץ כבר נאגרו הכוחות והאוצרות להמשך הדרך.

הפרת האיזון בעולם יצרה את בעיית ה'אקולוגיה', זו הזועקת ומתריעה על סכנת החידלון המתקרב.