אודה ולא אבוש, שפעמים רבות עת אני יוצא מביתי ופוגש "בידידיי" מהלכי על ארבע הסובבים את ביתי, אני מתמלא ברגשות קנאה... כן, פשוט כך. יבוא השואל וישאל – מה יש לחתלתול או לכלבלב להציע עד כדי כך שאני מקנא בהם?

אתם מוזמנים לעקוב אחר סדר יומם של בעלי החיים הסובבים אתכם ותגלו שאין להם דאגות פרנסה. לאחר שהחתול סועד את ליבו באשפה שסביבותיו – הוא משתזף בשמש להנאתו, ולא ניכרים עליו סימני דאגה מה הוא יאכל בארוחה הבאה, פרנסתו מובטחת... גם הנמר לעולם לא יטרוף שתי זברות אחת להיום ואחת למחר. כשהוא מכין לו מנת בשר להיום הוא רגוע לחלוטין... מעולם לא שמענו על בעל חיים, מכל סוג שהוא, שבא להתרשם ביום הפתוח של המוסדות האקדמאיים...

רק אנחנו – בני האדם, צריכים ללמוד שלש שנים כדי להשיג תואר ראשון, ואחר כך שלש שנים נוספות ללימודי תואר שני. בלי זה - אין הרבה סיכויים למציאת עבודה...

ועד שמוצא אדם את העבודה הוא יוצא מביתו בצאת החמה ומסיים בצאת הנשמה... בל נשכח שרוב העובדים במדינת ישראל אינם מרוצים ממקום עבודתם...

חשבתם פעם על השאלה: למה דווקא אנחנו - בני האדם - צריכים לעמול כל כך קשה לפרנסתנו ולעבוד כל היום כדי להתפרנס? מדוע לא ניתנת לנו הפריווילגיה שניתנה לשאר בעלי החיים?

רבים נוטים לחשוב שעבודה היא עניין חברתי. יתכן והחברה מחייבת להאיץ את קצב העבודה, כדי לחיות ברמה גבוהה יותר, אך כורח העבודה קדום הרבה יותר. הכורח קיים מהיום בו נברא האדם! אדם הראשון נברא והושם בתוך גן עדן. היה לו הכול והוא לא היה חסר דבר, היו לו את כל התנאים האופטימאליים להיות אדם הכי רגוע ושליו. אלוקים נתן לו רשות לאכול מכל הבא ליד - "מכל עץ הגן אכל תאכל", רק - הוסיף אלוקים הסתייגות - "אך מעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו". האדם התפתה ואכל מעץ הדעת בניגוד להוראת יוצרו. כתוצאה מהחטא, אלוקים העניש אותו, ואמר לו: "ארורה האדמה בעבורך, בעיצבון תאכלנה כל ימי חייך, וקוץ ודרדר תצמיח לך... בזיעת אפך תאכל לחם...".

בפרשתנו, פרשת בהעלותך, קיימת התייחסות נרחבת לנושא המזון. התורה מתארת את קורות בני ישראל במדבר ואת המן שאכלו אבותינו. המן היה לחם שירד מן השמים. המעיין בפסוקים יראה דבר מעניין, אצלנו בפרשה נכתב שהמן ירד "על המחנה" [במדבר י"א, ט']. במקום אחר כתוב שהעם היה צריך לצאת מגבולות המחנה כדי ללקוט [שמות ט"ז], ובמקום נוסף כתוב: "שטו העם ולקטו" [במדבר י"א, ח']. חכמים בתלמוד דנים בנושא ואומרים שאכן הכול נכון, כל פסוק מתייחס לסקטור אחר של העם. הדבר תלוי ברמתו הרוחנית של האדם. לצדיק ירד המן ממש בפתח אוהלו. האדם הבינוני, הוצרך לצאת מן המחנה כדי למצוא את פרנסתו, ואילו הרשע היה צריך "לשוט" רחוק כדי למצוא את מנת האוכל שלו.

מה מונח בנושא זה? אין כאן שכר ועונש בלבד, אלא הרבה מעבר לכך:

רבותינו בעלי המוסר מדברים רבות על כך שבאדם אין וואקום! אדם לא יכול לשבת ולא לעשות מאומה. אם הוא לא עושה כלום, הוא עלול להידרדר. חז"ל הגדירו זאת: "בטלה מביאה לידי שעמום, ושעמום מביא לידי חטא". לכל אדם יש רצונות ותשוקות, והם מובנים "בילד אין" בתוכו. השאלה היא להיכן הוא מנתבם. אם האדם לא ישכיל לנתב אותם לאפיק חיובי, הם עלולים לסחוף אותו לאפיקים שליליים... כעת מובן מדוע מעשי הפשיעה רבים נעשים בתקופת החופש הגדול...

בני ישראל שהו במדבר בתנאים של בית מלון, לא חסר להם דבר! מן ירד להם מן השמים, היו להם גם מים מבארה של מרים, הבגדים היו גדלים יחד איתם והענן ניקה אותם. לא צריך לצאת לעבוד כי לא חסר דבר! ננסה לדמיין יהודי בן אותה תקופה קם בבוקר וחושב לעצמו, מה אני אעשה היום? תלוי. אדם צדיק ילמד תורה, אדם בינוני חצי יום ילמד וחצי יום ישתעמם. רשע [היו גם כאלה...] לא ילמד כלל, הוא ישתעמם ויעשה נזקים...

המצב שאדם נמצא בחוסר מעש עלול לגרום להרבה בעיות, ולכן ה' הקדים תרופה למכה. הצדיקים שמתעסקים כל היום בלימוד התורה - יקבלו את האוכל עד פתח ביתם... אין צורך שהם יתאמצו, שהרי הם עסוקים כל היום ברוחניות... הבינוניים שאין להם סבלנות ללמוד כל היום – יש חשש שבחצי היום השני יגיעו לידי בטלה ושעמום ומתוך כך לחטא. אומר הבורא אני מונע זאת מראש ואתן להם תעסוקה לחצי יום – עליהם לחפש את האוכל מחוץ למחנה... הרשעים, שכלל לא התעסקו בתורה, אלוקים שם להם את האוכל אי שם והם צריכים לשוט כדי להשיגו. כל היום הם עמלו כדי להשיג את מנת חלקם – ולא נותר להם פנאי לחטוא.

כעת אנו מבינים טוב יותר את דברי המשנה: "כל המקבל עליו עול תורה מעבירין ממנו עול דרך ארץ", האדם חייב עול, סוג העול תלוי בבחירתו...

אדם הראשון – היה לו כל מה שהוא רצה. למרות זאת הוא חטא. אומר הבורא אין ברירה – בזיעת אפיך תאכל לחם... זה סיפורם של אנשי דור המדבר וזה בעצם סיפורו של כל אחד מאיתנו. החתול, גם אם ישתעמם כל היום הוא תמיד ישאר מה שהוא, לכן אין לו צורך בעבודה. לעומתו – האדם, אם יהיה משועמם הוא עלול להידרדר ולהיות הרבה יותר גרוע. לכן הוא זקוק לעבודה [חשוב להדגיש שישנם שיקולים נוספים לבעיות הפרנסה גם אצל אנשים ברמה רוחנית מאוד גבוהה, אבל כמובן שהיריעה קצרה...]

אני מאחל לכולנו שנשכיל למלא את זמנינו בעיסוקים חיוביים, רוחניים ונצחיים ונזכה לפרנסה בקלות...