ר' קיווי ברנהרד, יהודי יליד דרום אפריקה, כתב ספר  בשם : "נמרולוגיה" שמו של הספר מלמד על תוכנו: מה אנחנו יכולים ללמוד מנמרים, בהקשר העסקי . כיצד לצוד אחר רווחים בכלכלה הגלובלית הקשה. הספר הפך להיות רב- מכר , והפך את קיווי לאחד המרצים המבוקשים ביותר בעולם.

באחד הימים, קיווי מקבל טלפון מלשכת המרצים, הוא מוזמן  להגיש את נאום הפתיחה בכנס  חשוב של החברה העולמית: "מייקרוסופט". בעלי חברות מכל העולם עתידים להיות שם, כולל המיליארדר מספר אחד בעולם: 'ביל גייטס' בכבודו ובעצמו.  אפילו בשביל קיווי, זו הייתה הזדמנות עצומה. את המשך הסיפור מתאר קיווי: "ראיתי שהתאריך המדובר יוצא בשבת. מיד אמרתי – "זה יוצא בשבת, וכפי שאתם יודעים אני לא עובד בשבת."  לא עובר רגע ואני מקבל טלפון מאחד הסמנכ"לים הבכירים של מייקרוסופט, המציע לי סכום מופרז.

הוא אומר - כפול? משולש? מה אתה צריך? אשלח לך את הצ'ק אתה תמלא אותו.

אני אומר - ג'ון, זה לא קשור לכסף. זה קשור ל"שמירת השבת".

טראח, הטלפון נטרק."

בלית ברירה, מייקרוסופט שינו את תאריך הכנס ליום ראשון, כדי שקיווי יוכל לנאום!!!.

כעבור מספר חודשים, קיווי מקבל טלפון מאותו סמנכ"ל של מייקרוסופט, הוא משתף אותו , שזה עתה שהה עם ביל גייטס, במטוסו הפרטי, יחד עם קבוצה של מנהלים בכירים, הם דיברו על קיווי והכנס. הם דנו על כך שלא הצליחו לגרום לו להתחייב להשתתף בתכנית בשבת, כי הוא "שומר שבת". ג'ון הסביר  למר גייטס: "ניסינו לגרום לזה לקרות, ואפילו זרקנו לעברו הון כסף, הוא לא היה מוכן לזוז. הוא פשוט לא היה מוכן לזוז משבת."

שכשמר גייטס שמע את הדברים, הוא היה אחוז הערכה והתפעלות ואמר– "זה מה שקורה כשיש לך משהו שכסף לא יכול לקנות!."

משה רבינו יורד מהר סיני לאחר קבלת לוחות השניים ביום הכיפורים, ומכנס את עם ישראל כדי לצוות אותם על עשיית המשכן. " ויקהל משה את כל עדת בני ישראל ויאמר אֲלֵהֶם אלה הדברים אשר צוה ד' לעשת אתם ששת ימים תֵּעָשֶׂה מלאכה וביום השביעי יהיה לכם  קֹדֶשׁ  שבת שבתון" (שמות ל"ה, א-ב)  נשאלת השאלה בקשר שבין המשכּן לשבת? ע"כ מבאר רש"י: "הקדים להם אזהרת שבת לצווי מלאכת המשכן, לומר שאינה דוחה את השבת". כלומר, אמנם המשכן הינו המקום המקודש ביותר, מקום  המקשר והמאחד בין עם ישראל להקב"ה. אך אין בנייתו דוחה שבת, עם כניסת השבת המלאכה צריכה  להיפסק לחלוטין.

לכשנתבונן היטב בסוגיה זו נגלה שיש הקבלה מסוימת בין המשכן לשבת; המקדש הינו המקום בו אפשר להשיג קרבת אלוקים, והשבת היא הזמן המסוגל ביותר להשגה זו. אם כן, יש להתבונן מדוע השבת חמורה מבניית המקדש?

חומרה זו אנו מוצאים בהבדל שבעונשים בין מחלל שבת לבין מחלל המקדש. למשל, הנותץ אבן מהמזבח או מן העזרה חייב מלקות, הוא עובר על לאו " לא תעשו כן לד' אלוקיכם" (דברים י"ב, ד), כן, הנכנס למקדש בטומאה חייב כרת; לעומת זאת המחלל שבת (בעדים ובהתראה) חייב מיתת בית דין, המיתה החמורה ביותר – "סקילה" יתירה מזו, יהודי המחלל שבת בפרהסיה הריהו מומר לכל התורה כולה ואילו ביחס למקדש אין עונשים כאלו. יש להבין א"כ מה פשר חומרתה של השבת לעומת הקמת המקדש וקדושתו?

מיישב זאת הגר"א נבנצאל שליט"א (מעובד ע"י הכותב)  נאמר בגמרא "אמר רב יהודה אמר רב: יודע היה בצלאל לצרף אותיות שנבראו בהן שמים וארץ" (ברכות נ"ה.) דהיינו, ידע בצלאל להשתמש בשמות הקודש שנבראו בהם שמים וארץ שכן על בצלאל נאמר: "וימלא אותו רוח אלוקים בחכמה ובתבונה ובדעת (ל"ה, ל"א) ועל בריאת העולם נאמר: "ד' בחכמה יסד ארץ, כונן שמים בתבונה, בדעתו תהומות נבקעו" (משלי ג, י"ט-כ) הרי לנו "חכמה, תבונה, ודעת" שבהן ברא השי"ת את העולם.

לאור הדברים מובן ההקשר שלמדונו  חז"ל  בין המלאכות האסורות בשבת למלאכת המשכן, שכן אנו מצווים לשבות בשבת מעין השביתה ששבת הקב"ה בבריאת העולם;  אלא שאין לנו מושג איך בוראים שמים וארץ, ואם כן כיצד נשבות מעין שביתת הקב"ה?! ע"כ לימדונו חז"ל שעשיית המשכן הינו כבריאת שמים וארץ בזעיר אנפין, כפי שהגמרא דורשת מהפסוקים הנ"ל שבצלאל חיבר את האותיות שנבראו בהן שמים וארץ כדי לעשות את המשכן, ממילא כל מלאכה הנצרכת להקמת המשכן הרי שהיא אסורה בשבת. כל היקום הינו משכּן כבודו של מקום, כמאמר חז"ל: "כל מה שברא הקדוש ברוך הוא בעולמו לא בראו אלא לכבודו, שנאמר: "כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו  אף עשיתיו".(ישעיה מ"ג) והשבת היא בבחינת "חנוכת המשכן" של הקב"ה, לכן יש טעם לכך שהשבת חמורה יותר, כיון שמשכּנו של הבורא חשוב יותר מהמשכן שעשה בשר ודם ואין זה ראוי לדחות את זה מפני זה.

טעם נוסף לחומרת השבת על המקדש. הוא שכידוע המקדש הינו מקום להשראת שכינה, מקום המסוגל לקרבת אלוקים. קרבה זו איננה בלעדית לעם ישראל, שכן אמר הנביא: "כִּי בֵיתִי בֵּית תְּפִלָּה יִקָּרֵא לְכָל הָעַמִּים" (נו, ז) ואכן במשך ההיסטוריה פקדו נציגים מאומות העולם את בית המקדש להתפלל ולהביא קורבנות, ועליהם התפלל שלמה המלך: "וְגַם אֶל הַנָּכְרִי אֲשֶׁר לֹא מֵעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל...וּבָא וְהִתְפַּלֵּל אֶל הַבַּיִת הַזֶּה...אַתָּה תִּשְׁמַע...וְעָשִׂיתָ כְּכֹל אֲשֶׁר יִקְרָא אֵלֶיךָ הַנָּכְרִי" (מלכים א ח, מא-מג) וכל כך למה? כיון שגם אומות העולם הבינו שיש בורא לעולם, אלא שטעו בחשבם שאת העולם הזה נתן לכוחות אחרים בעלי כוחות מיוחדים. את התפיסה הזו ניפץ בית המקדש מקום השראת שכינתו, להראות לכול העולם את חפץ הקב"ה להשרות שכינתו בעולמינו. לשם כך ביקש שלמה המלך לאפשר לגויים  לבוא אל בית אלוקים ולהתפלל.  אולם ייעוד השבת היא כפי הנאמר בפסוק:  " אך את שבתותי תשמרו כי אות היא ביני וביניכם...  לָדַעַת כִּי אֲנִי ד' מְקַדִּשְׁכֶם" (לא, יג)  מבאר רש"י- "לדעת"-  האומות בה, כי אני ד' מקדשכם". דהיינו השבת מיוחדת לישראל - להודיע לעולם את חיבתם שאני הקב"ה מקדישכם - ולא לאומות העולם!

מדוע במקדש יש לגויים חלק מסוים ואילו בשבת אין להם בדל של שייכות?  התשובה לכך מלמדנו בעל ה"משך חכמה" זי"ע  (דברים י' כ') וז"ל: 

"והנה השבת הוא באמת מיוחס להבריאה בכללה, ואפילו הכי לא ניתן רק לישראל, משום שהשבת צריך לקיומו: "מידת הביטחון"- שידע שכל הפרנסה קצובה אליו, ולכן ירמיהו אחר שהפליג על מידת הביטחון ואמר: "ברוך הגבר אשר יבטח בהשם", אמר אחר כך על השבת, כי הבוטח "שׂמח על שביתת השבת!", כי הלא המלאכה בשאר ימי החול הוטל עליו מהבורא ית' לטעמים ידועים אליו. ושביתתו כשביתת העבד ששׂמח בשביתתו!!, שמאמין שאינו חסר אליו מהשגחת הבורא עליו בפרטיות, וזה שאמר 'וזכרת כי עבד היית במצרים, ויצאך ה' אלקיך' הרי השגחתו הפרטית עליך, א"כ תאמין כי במה שתשבות בשבת, לא תפסיד מאומה מפרנסתך, וברכת ה' היא תעשיר זה שבת'... וזה שאמר: "על-כן צוך לעשות את יום השבת", ולא ציווה לעמים אחרים כי הם לא ידעו מההשגחה הפרטית, ולא יכלו לקיים שמירתו" .

כלומר, מדוע דווקא ישראל מצווים על שמירת השבת ואומות העולם הופקעו מכך? לפי שמצוות השבת מתחברת למידת הביטחון, ורק עם ישראל אשר ראה את ההשגחה הפרטית חופפת עליו ביציאתו ממצרים הוא אשר יוכל לקיים את שמירת השבת כהלכתה.

זהו החילוק בין המקדש לשבת: המקדש הינו עדות למציאות השם - דבר שכל אומות העולם יכולים לראות ובמידה מסוימת להשתתף , אולם השבת הינה עדות ל"השגחה פרטית"  דבר שלא ניתן לגוי להשגה ושייכות. כי אם בניו של מקום –ישראל.

לכן השבת היא נחלת עם ישראל בלבד, וזה מה שאנו אומרים בתפילה: "ולא נתתו השם אלוקינו לגויי הארצות" לעובדה שהשבת ניתנה לנחלה רק לישראל, קיימת השלכה הלכתית: בכל מצוות התורה נוכרי מאומות העולם אינו חייב לקיימן, אולם אם ירצה לעשות כן, הרשות בידו. קיום כל מצוה גורר בעקבותיו מתן שכר. הוא יקבל עבורה שכר כמי "שאינו מצווה ועושה". שונים הם פני הדברים ביחס למצוות השבת. בה נאמר הכלל ש"גוי ששבת חייב מיתה". ההלכה רואה בצעד זה כניסה לתחום שאינו שלו. המדרש ממשיל משל בהקשר לכך:

אם יבואו עובדי כוכבים וישמרו את השבת, לא דיים שאין מקבלים שכר... משל למלך יושב ומטרונא (המלכה) יושבת עמו, העובר ביניהם חייב".

כלומר, ברית נכרתה בין הקב"ה ובין ישראל: "לעשות את השבת לדורותם, ברית עולם" . כמוה כ"ברית נישואין " בין חתן וכלה. מעצם טיבעה היא דורשת צנעה, ולפיכך אסור שזר יתערב בה. לעם ישראל ישנה שייכות בלעדית לשבת, ובכך מתבטאת הייחודיות של כנסת ישראל. אמנם כל המצוות מצביעות על הבחירה המיוחדת שהקב"ה בחר בנו מכל האומות, אך בחירה זו מקבלת מימד עמוק יותר במתנת השבת שניתנה לנו.

שבת היא מתנה טובה המיוחדת לישראל, מה שאין כן בית המקדש שאומנם רק הכוהנים והלווים עובדים שם, אבל בן נח יכול להביא קורבנות ולהתפלל ותפילתו מתקבלת.

נמצאנו למדים  את חשיבותה העילאית של שבת קודש, יום בו אנו שובתים מכל מלאכה מאותן מלאכות הנדרשות להקמת המשכן שכפי שהסברנו הוקם על ידי חיבור אותיות הקודש שבהן נבראו שמים וארץ. משמעות הדבר היא שאנחנו מסלקים מעצמנו כל שליטה בעולמנו ומעבירים אותה חזרה לאדון העולם, בעל הכוחות כולם. שהוא לבדו הוא. מי שפועל, הוא לבדו המנהיג.