הרב ש. זכה להקליט חלק משיחותיו של ראש ישיבת "קרית מלך" הגאון הגדול רבי שמואל יעקב בורנשטיין זצוק"ל. באחד הימים הוא מקבל שיחת טלפון ממומחה הכשרות, הרב ש. אידלמן, ובפיו בקשה: "הרשה לי להעביר את ההקלטה" , תמיהתו של הרב ש. גברה לאחר ברור אודות המבקש: "מדובר באדם שכרגע אינו שומר מצוות". מה לו  ולהקלטה?

      בפגישה משותפת סיפר הרב אידלמן את ההתרחשות המרתקת: "ישנו יבואן מסוים שלאורך השנים הביע תרעומת תמידית על כל מה שקשור לכשרות ויהדות . בכול הקשור לטפסים הנוגעים  לאבטחת איכות המוצרים, ידע הוא לדאוג ביעילות ולהעבירם לאגף הטכנולוגיה, אך כשנדרש לדאוג לתעודות כשרות – הקשה עלינו בכל פרט".

בשל היותו זכיין של מספר חברות חשובות בעולם המזון, בלענו את היחס והתמקדנו בכל דרישות הכשרות בלא לוותר לו על קוצו של יוד, כך התנהלו היחסים לאורך כמה שנים.

אמש נקבעה לי פגישה במשרדי לשעה 12:00 ממשיך הרב אידלמן, אך המזכירה שכחה לדווח לי על כך, ולכן הופתעתי כשנכנס למשרד. התנצלתי וביקשתי שימתין מעט עד שאתפנה לבדוק את התעודות החדשות שהציג, הוא כובד בקפה והמתין בחוסר סבלנות מופגן. באותו בוקר כשנכנסתי למשרד הפעלתי את ההקלטה של הראש ישיבה זצ"ל שבה נשמע קולו רווי הרגש בשירת "אלוקי נשמה" בלחנו  המרטיט  של מרן רבי ברוך בער ליבוביץ' זי"ע. הלב כולו התמלא בזיכרונות, הותרתי את ההקלטה על ווליום נמוך ברמקול , והיא לוותה אותי במשך היום. כשסיימתי את עיסוקי הרמתי את הראש מהמסמכים, ופתאום אני רואה את האדם המכובד הזה כשעיניו מצועפות דמעות.

"נדהמתי" מספר הרב אידלמן "הוא סימן לי שלא אדבר מילה ושהוא רק רוצה להקשיב, ברקע נשמעה שירתו המרטיטה של ראש הישיבה: "נשמה שנתת בי טהורה היא... ואתה משמרה בְּקִרְבִּי... ועתה עתיד לִטְלה ממני..." הרגע היה גדול ומרגש…הרגשתי שניצוץ גדול האיר בו והפך ללהבה פורצת גיל ומעמד, הוא הוזיל דמעה ראשונה על לחיו המגולח למשעי, ואחר כך הגיע דמעה שניה ושלישית והשיטפון הפך להיות מטהר לב ומקרב נפשות.

 עברו כמה דקות מיוחדות  אך הטלפון שצלצל עצר את הכל, הוא התעשת וביקש לאשר לו חומר גלם מסוים, השאיר טפסים והלך.

 כשיצא, התקשרתי למשגיח שעבד אצלו הוא סיפר לי, לתדהמתי, שבעברו היה יהודי חרדי.  התקשיתי להאמין אך חזקה עליי עדותו של חברי.

היום כשהגעתי למשרד ראיתי הודעה שנשלחה בשעה 7:01 בבוקר, 'היי, אם זה מעניין אותך הנחתי היום תפילין תהיה נחמד ותשלח לי את הקטע הזה של אתמול' - הוא כתב לי. אז באופן חריג אני מבקש ממך רשות לשלוח לו את ההקלטה". (מפי בעל המעשה)

 נאמר בפרשת כי תצא: " "כי תצא למלחמה על אויביך ונתנו ה' אלקיך בידך ושבית שביו, וראית בשביה אשת יפת תואר וחשקת בה ולקחת לך לאשה, והבאתה אל תוך ביתך וגלחה את ראשה ועשתה את צפרניה, והסירה את שמלת שביה מעליה וישבה בביתך ובכתה את אביה ואת אמה ירח ימים, ואחר כן תבוא אליה ובעלתה והיתה לך לאשה". (דברים כ"א י' –י"ד)

ב"לקוטי תורה" לרבינו האריז"ל זי"ע וב"עבודת ישראל" למגיד הקדוש מקוז'ניץ זי"ע, מפרשים פסוקים אלו על דרך פנימיות התורה, התורה רומזת בפרשה זו על נשמת האדם הקדושה, שהיא בבחינת: "אשת יפת תואר" הנמצאת בשבי הגוף מחמת רוב עוונותיו, ומלובשת בשמלת השביה שנוצרה מעוונות האדם, ובחודש אלול שהוא "ירח ימים" צריך לבכות בתשובה על חטאיו, כדי לשחרר את הנשמה משבי היצר ולהסיר מעליה את שמלת שביה.

וז"ל דבריו הנפלאים והמרומים של בעל "עבודת ישראל": "כי תצא למלחמה על אויביך... כי עיקר המלחמה נאמר על ראש השנה שהוא יום  הדין, וצריך להעריך קרב ומלחמה עם היצר הרע ומארי דדינין,(בעל הדינים)  ועיקר המלחמה הוא על ידי התשובה!, שהאדם משים על לבו לשוב להשי"ת.... מגודל הרחמנות והגעגועים המגיעים לו על נשמתו שבקרבו, כי היא חלק אלוק ממעל, והייתה למעלה חצובה תחת כיסא הכבוד... וירדה אל עומק הבור הזה, לגוף וחומר לעשות נחת רוח ליוצרה, כאשר יזכך החומר ויסכים לרצון הנשמה, לעשות רצון קונם וחפץ צורם. ועתה ח"ו כאשר הרע האדם על פני האדמה וילך בשרירות לבו, אוי וי אשר הרים יד נגד הנשמה הקדושה, והכניעה תחת ממשלת החומר הנתעב ונאלח... על כן מהראוי על כל פנים עודנו האדם חי בכוחו, ישים אל לבו לשוב להטיב אחריתו.

וזה הדרך רמזה לנו התורה בכתוב:  "וראית בשביה אשת יפת תואר וחשקת בה", ופירש רש"י מד-כתיב אשת בסמוך, היינו אשת של איש. פירוש איש זה הקב"ה, והנשמה נקראת מטרוניתא, והיא "יפת תואר" מקדושתה, והיא בשביה, וחשקת בה, דהיינו שיכמרו רחמיך עליה, אז ולקחתה לך לאשה, שאפשר על ידי תשובה מעומקא ד-לבא לשוב לקחתה לאשה. אמנם על פי התנאים, וגלחה את ראשה, דהיינו ראשית התשובה לעשות לעצמו סייגים לפרוש ממותרות... והמותרות מכונים בשם שערות שצריך לגלחן מאחר שאינן מן הצורך. ועשתה את צפרניה, דהיינו לנוול את עצמו ולבזות את עצמו על מעשיו הרעים. ובכתה את אביה ואת אמה ירח ימים, דהיינו כל חודש אלול צריך לבכות על עוונותיו, אשר על ידם נפרד מאביו זה הקב"ה, ואמו היא כנסת ישראל, ואחרי כן תבא אליה וכו', כי אחר התמרמרות והבכי והפרישות יודע לך מעלת הנשמה"

מקור לדבריהם נמצא בדברי  הזוהר הקדוש ( פרשת כי תצא דף ע"ב.), שמפרש  את הפסוקים הללו: "אשת יפת תאר, דא היא נשמתא, כמה דאת אמר (משלי ל"א ל): אשה יראת השם היא תתהלל..." "ובכתה את אביה ואת אמה ירח ימים"- דא היא ירחא ד-אלול.

בעל ה"שבילי פנחס" מרחיב בדבריהם הקדושים לבאר ביתר שאת, העבודה המוטלת עלינו בחודש זה "ירח ימים", לשחרר מהשביה את "אשת יפת תואר" היא הנשמה הקדושה, ולהסיר "את שמלת שביה מעליה" – שמלה שנוצרה מהחטאים והעוונות, על פי מה שהביא ה"שפת אמת" (אלול תרמ"ז) וז"ל:

"והנה מזל אלול בתולה, היינו שיש נקודה פנימית בנפש ישראל שאין שולט שם מגע נוכרי, גן נעול, מעיין חתום, ונקראת בתולה, ועל זה הנקודה נאמר אני לדודי, שלעולם לא נתרחקה. זו הנקודה מדביקות בשורשה ושמורה לשמו יתברך, אך לא בכל עת יכולים למצוא זו הנקודה, ועתה- הזמן גורם! שהתעוררו בני ישראל בתשובה, והתקרבו נפשות בני ישראל אליו יתברך".

ביאור דבריו על פי המבואר בספרים הקדושים כי בכל יהודי בעולם, בכל מצב שהוא, אפילו ח"ו הרבה לפשוע, ישנה נקודה אחת בפנימיות הלב, שהיא הניצוץ האלוקי, שורש הנשמה שהשריש הקב"ה בתוך תוכו של כל אחד מישראל, שם אין מגיע הפגם של העוונות והפשעים והיא נשארת נקיה וטהורה.

לאור הדברים יפתח לנו פתח להבין עומק מצות התשובה, כי לכאורה ייפלא אחרי שאדם נתפס רחמנא ליצלן ברשת היצר הרע שהשתלט על כל אישיותו, כיצד א"כ הוא יכול לאזור כוח להתעורר בתשובה אחרי שכל אישיותו נזדהמה  בעוונותיו?!  אולם הביאור על כך הוא, כי שורש מצות תשובה הוא, שיעורר האדם את הניצוץ הקדוש,  הנקודה הפנימית שלא נפגמה בחטא, ועל ידי זה יוכל להתעורר בתשובה שלימה ולתקן את כל רמ"ח אבריו ושס"ה גידיו.

רעיון נשגב זה מלמדנו  כ"ק אדמו"ר  השר שלום מבעלזא זי"ע, הובא ב"דובר שלום" (אות ר"ל) בשמו, שאמר פעם בשלחנו הטהור בחמשה עשר בשבט, לפרש הפסוק(תהלים ק"ל א): "שיר המעלות ממעמקים קראתיך ה' ". כי לכאורה קשה איך מסוגל האדם להתגבר על היצר הרע ששולט בו. אך העצה על כך היא שיתפלל להשי"ת שיעורר את הניצוץ הקדוש הנקודה הפנימית שבקרבו שאין ליצר הרע שום שליטה עליה, ועל ידי זה יוכל להתגבר על היצר ולהתקרב לה'. וזהו הפירוש: "שיר המעלות ממעמקים קראתיך ה' ", אני קורא לך ממעמקי הלב מהנקודה הפנימית שבלב שאין פגם החטא מגיע לשם".

ברוח דברים אלו מבאר הגה"ק בעל "אבני נזר" בספרו "נאות הדשא" (ח"ג ר"ה דף ק"פ)על פרק ק"ל בתהילים: "שיר המעלות ממעמקים קראתיך השם"  "נראה ביאור העניין, הנה בכלי שרת הדין אם הם טהורים כשרים וראויים לעבודה, מה שאין כן אם נטמאו אינם ראויים לעבודה, ואם עבד בהם גם העבודה נפסלת, ואם כן כשאדם חוטא ואבריו נטמאו בטומאת העבירות, אם כן איך מועילה אחר כך תשובה, הלוא אבריו טמאים ואיך יכול לעבוד בהם להקב"ה?!  אך צריך לשוב באבר שלא נפגם, וזה בפנימיות הלב ועמקו, שבאמת אף אם איש ישראל חוטא לפעמים, אין החטא מעמקי הלב רק בחיצוניות! אבל הפנימיות של ישראל טובה, אם כן צריך להתחיל לשוב מזה המקום שלא נפגם, ואחר שהתשובה נתקבלה ממילא נתקנו כל האברים, וזה "ממעמקים"-  מעומקא דליבא".

מעתה יאיר לנו להבין דברי ה"שפת אמת", בעניין קדושת חודש אלול: "והנה מזל אלול בתולה, היינו שיש נקודה פנימית בנפש ישראל, "שאין שולט שם מגע נכרי",כלומר שאין היצר הרע יכול לפגום בה כי היא נעולה וסגורה בחותם הקדושה, "ועל זה הנקודה נאמר "אני לדודי", שלעולם לא נתרחקה מזו הנקודה מדביקות בשורשה ושמורה לשמו יתברך. אך לא בכל עת יכולים למצוא זו הנקודה, ועתה הזמן גורם שנתעוררו בני ישראל בתשובה, ונתקרבו נפשות בני ישראל אליו יתברך".

ולפי האמור הביאור בזה, כי מאחר שחודש אלול הוא חודש המיועד לתשובה, והרי לפי המבואר שורש התשובה הוא על ידי גילוי הנקודה הפנימית שלא נפגמה בחטא, על כן: "מזל אלול בתולה", שבחודש אלול מתגלה הנקודה הפנימית שאין בה מגע נוכרי, כדי שנוכל לטהר על ידה את כל הגוף מכתמי העוונות בבחינת: "ממעמקים קראתיך ה' ".

         יהי רצון שנזכה על ידי לימוד המוסר, ותיקון המעשים, לשוב אל הנשמה הטהורה שבנו.