יעקב אבינו, אבי משפחת המאמינים, המשיך את דרכם של אבותיו בהפצת האמונה. תחילה הוא פעל בתוככי משפחתו והשריש את האמונה בעומק ליבן של נשותיו. הן שגדלו בבית לבן איש התרפים, קיבלו על עצמן את האמונה בא-ל אחד בלב שלם. כאשר נולדו להן ילדיהן, שבטי י-ה, הן העניקו להם שמות המסמלים את האמונה בה': ראובן - "כי ראה ה' בעניי" (בראשית כ"ט, ל"ב), שמעון - "כי שמע ה' כי שנואה אנכי" (שם ל"ג), יהודה - "הפעם אודה את ה'" (שם ל"ה), נפתלי - "נפתולי אלוקים נפתלתי" (שם ל', ח'), דן - "דנני אלוקים" (שם ו'), יששכר - "נתן אלוקים שכרי" (שם י"ח), זבולון - "זבדני אלוקים זבד טוב" (שם כ'), יוסף - כי "אסף ה' את חרפתי" (שם כ"ג). ועוד. בנוסף, כשקרא להן יעקב אל השדה והעמיד בפניהן את השאלה: האם להמשיך להתגורר בבית אביהן או להימלט משם, הן עונות : "כל אשר אמר אלוקים אליך עשה" (בראשית ל"א, ט"ז), הן מסרו את כל גורלן ביד ה'.

אין להתעלם מן העובדה שאפילו לבן הארמי עצמו "נדבק" באמונת יעקב. גם ברגעים הקריטיים ביותר של מאבקו ביעקב ורצונו לנשלו מרכושו, הוא מתבטא ואומר ליעקב: "נחשתי ויברכני אלוקים בגללך" (בראשית ל', כ"ז). הוא מודה שהברכה באה מהבורא. גם כאשר הוא רודף אחרי יעקב ומאלץ אותו לחתום עמו על חוזה אי התקפה, הוא מתבטא: "אלוקים עד ביני ובינך" (בראשית ל"א, נ'). משמע שהאמונה חדרה גם ללבו, לב האבן.

יחד עם זאת עסק יעקב אבינו בהפצת האמונה גם מחוץ למסגרת המשפחתית. כסבו אברהם הקים גם הוא מוקדים להפצת האמונה. כששב ארצה כנען הוא התיישב בשכם והציב שם מזבח: "ויקרא לו א-ל אלוקי ישראל" (בראשית, ל"ג, כ'). קריאה זו נשמעה בכל האזור ושימשה מורה דרך לרבים. לאחר מעשה דינה, כשהגיע יעקב לבית א-ל, הוא בנה גם שם מזבח: "ויקרא למקום א-ל בית א-ל" (בראשית, ל"ה, ז'). במקום שבו התגלה אליו האלוקים, הוא העמיד מצבה, ושוב הוא קורא: "את שם המקום אשר דבר אתו שם אלוקים, בית א-ל" (בראשית ל"ה, ט"ו). מעשיו היוו מורה דרך לכל אנשי המקומות שחנה בהם. אלו היו היתדות, הבסיסים הראשונים שהוקמו למען אנשי הסביבה שבה פעל יעקב, ואמנם מהפסוקים נשמע שיעקב הצליח במשימה זו, ואנשים רבים נמשכו אחריו. וכפי שנאמר: "ויבוא יעקב לוזה אשר בארץ כנען, היא בית א-ל, הוא וכל העם אשר עמו" (בראשית ל"ה, ו'). אנשים אלו, "כל העם אשר עמו", התגיירו בהשפעת יעקב והפכו להיות מאמינים בא-ל אחד. כך גם הבינו חכמינו את הפסוק: "ויאמר יעקב אל ביתו ואל כל אשר עמו הסירו את אלוהי הנכר אשר בתוככם והטהרו והחליפו שמלותיכם" (בראשית, ל"ה, ב'). הדברים הופנו לבני העמים שהצטרפו אליו בדרכו האמונית. וכך אמרו חז"ל: "יעקב גייר גרים" (ילקוט שמעוני רמז ק"מ), כלומר, שהיה זה עיסוקו הקבוע, עיסוק שתוצאיו הברוכות ניכרו היטב באותו הדור.

אברהם, יצחק ויעקב עסקו בהפצת האמונה ובהחדרתה לליבות אנשי דורם. בני בניהם ממשיכים לשאת את לפיד האמונה לאורך הדורות, ובאמצעותו הם מאירים פינות אפלות ולבבות רחוקים ברחבי תבל. לפיד האמונה צועד לפני העם וממשיך להאיר את הדרך עד בוא הגאולה השלמה. בעידן עתידי זה יכירו כל באי עולם במלכות ה' ובגדלותו, וינהרו אל הר בית ה' כדי ללמוד מאורחותיו ולחיות לאורו.

יהיה זה סיום מבורך למעשיהם של האבות שהחלו בקרוב אנשי העולם למורשתו של הבורא, לטובו ולחסדו.