שנאת עמי העולם לעם ישראל, ימיה כימי העם. כבר בתקופת האבות, שהיוו את בסיס האומה, באה לידי ביטוי שנאת העולם לעם עולם. יצחק אבינו, שנאלץ להיפרד מישמעאל, ויעקב אבינו, שברח מעשיו אחיו, חשו באותה שנאה. במהלך ההיסטוריה קיבלה שנאה זו את הכינוי "אנטישמיות" (אנטי "שם", כי אברהם הוא מזרעו של "שם" בן נח). כינוי זה הפך לשם נרדף לשנאת ישראל.

נאמר בפרשת וישלח (בראשית ל"ג, ד'): "וירץ עשו לקראתו ויחבקהו, ויפל על צווארו וישקהו ויבכו", לכאורה, יש כאן גילוי של אהבת אחים. אם כך, מדוע יצא עשו מלווה ב-400 אנשי מלחמה, כדי לקדם את פני יעקב?

רש"י מסביר בשם רבי שמעון בר יוחאי: "הלכה היא, בידוע שעשו שונא ליעקב, אלא שנכמרו רחמיו באותה שעה ונשקו בכל ליבו". רשב"י הגדיר את שנאת עשו ליעקב בלשון 'הלכה'. הגדרה זו דורשת בירור:

א. לשון הלכה מורה על נצחיות הדבר. האם יתכן ששנאת ישראל היא קבועה לנצח?

ב. לשון הלכה משמש בדרך כלל כהגדרה לציווי השי"ת, ולא להתנהגות בני האדם?

כדי להבין את כוונתו של רשב"י בהגדרה "הלכה היא", נסקור את תולדות האנטישמיות במאתיים השנים האחרונות. נבדוק את דרכי הפתרון שהוצעו ע"י בני האדם לבעיה זו, ונבחן האם הן הועילו. האם אכן הצליחו הוגי הדעות לבלום את השנאה הנצחית.

פתרון בעיית האנטישמיות – הצעה ראשונה

משה מנדלסון, מחולל תנועת ההשכלה, הטיף למחיקת המחיצות בין ישראל לעמים, כפתרון לבעית האנטישמיות.

מתוך כתביו:

"השנאה תעלם, כאשר העם היהודי יבטל את ההבדלים המבדילים בינו לבין העמים".

לדעתו, אם נהיה דומים לגויים, נתקבל באופן טבעי למשפחת העמים. כל עוד נמשיך להיות מובדלים מהם כקבוצה יחודית נפרדת, בעלת הופעה חיצונית שונה ולא נהיה מעורבים בחיי תושביה של המדינה, לא נתקבל לשורות העמים.

מנדלסון הציע לאמץ את הכלל: "הֱיה יהודי בביתך, ואדם בצאתך". באופן טבעי יבלוט ה'אדם' על פני ה'יהודי', ויווצר מצב של "ככל הגויים בית ישראל".

זו היתה יריית הפתיחה לתהליך עזיבת היהדות אצל חלק ניכר מיהודי גרמניה.

ואכן, "השיטה" פעלה. ההתבוללות התרחבה. בתחילה, פתחה את זרועותיה וקבלה את היהודים לשורותיה באוניברסיטאות, בתחומי המדע ובכלכלה. התחושה בין היהודים היתה שהם הפכו לחלק בלתי נפרד מהאומה הגרמנית. יהודי גרמניה אימצו לעצמם את ברלין כבירתם, תחת הסיסמה: "ברלין זאת ירושלים". התחושה שרווחה בין היהודים היתה, כי הצליחו למגר את בעית האנטישמיות לנצח!

כהוכחה לכך נתבונן בנתונים הבאים:

בשנת 1910 – מספר יהודי גרמניה היה 615 אלף, כ-0.95% מהאוכלוסיה הכללית.

מבין 2335 פרופסורים שהיו באוניברסיטאות גרמניה, 213 מתוכם היו יהודים, שהם כ-9% מכלל המרצים. במספר זה כלולים 167 יהודים שהשתמדו, שהם 78% מכלל המרצים היהודים (ההוצאה לאור של משרד הבטחון).

גם הרצל, חוזה מדינת היהודים, נקט בדרך דומה. הוא כתב ביומנו בתאריך 24/12/1896:

"חפצתי לפתור את שאלת היהודים, לכל הפחות באוסטריה, בעזרת הכנסייה הקתולית. רציתי להבטיח לעצמי לראשונה את עזרת נסיכי הכנסיה באוסטריה, ולהשיג על ידם ראיון אצל האפיפיור, על מנת להגיד לו: עזור לנו מידי האנטישמים, ואני מחולל תנועה כבירה בין היהודים שיעברו לנצרות באופן גאה וחופשי.

חופשי וגאה במובן זה, שמנהיגי התנועה, בפרט אני, נשאר יהודים, ובתור יהודים נטיף לקבלת הדת השלטת. בעצם צהרי היום, ביום ראשון, בשעה השתיים עשרה, תצא לפועל ההמרה בתהלוכה חגיגית ובצלצול פעמונים בכנסיית סטפן. לא בבושת פנים כמו שעשו היהודים עד אז, כי אם מתוך זקיפות קומה" (כתבי הרצל כרך ב', יומן א', הוצאת ניומן, עמ' 14).

חזונם של משה מנדלסון והרצל קרם עור וגידים ופעל בהצלחה רבה במשך למעלה ממאה השנים שקדמו לשואה. ההתבוללות צברה שיאים.

ומה בהקשר לאנטישמיות? האם היא אומנם נעלמה או לפחות הצטמקה?

מסתבר שההיפך הוא הנכון, האנטישמיות עברה לשלב חמור יותר.

העם היהודי עמד נדהם מול הגולם שקם על יוצרו. הפתרון שבנו היהודים במו ידיהם, כדי להתקבל למשפחת העמים, הוביל לאנטישמיות מחודשת, בטענה שטמיעת היהודים בקרב העמים, תביא להשתלטותם של היהודים על כל העולם!

הפרוטוקולים של זקני ציון, אותם מסמכים מזויפים נוטפי ארס, שחוברו על ידי אנטישמים מובהקים, יצאו לאור ברוסיה, והתקבלו בהתלהבות בכל ארצות אירופה.

בפרוטוקולים אלו, מתוארת תוכנית מקיפה של יהודי העולם, אשר התאגדו לכאורה, בברית סודית, כדי לכבוש את העולם ולהשתלט עליו.

נביא קטע לדוגמא מפרוטוקולים אלו:

"אל נציגי כל הסניפים של הליגה הישראלית הבין לאומית, בני ישראל. שעת נצחוננו הסופי ממשמשת ובאה. אנו עומדים על סף שלטוננו בעולם וכו'. הפיצו את מדיניותו הלאומית של עמנו, לחמו למען האידיאלים הנצחיים שלנו, קדשו את החוקים העתיקים שהנחילה לנו ההיסטוריה" (על החתום: הועד המרכזי של הליגה הישראלית הבין לאומית)

התוצאות, לא אחרו לבוא. ברוסיה היוו הפרוטוקולים ורעיונות דומים שהלהיטו את היצרים האפלים של ההמונים, עילה לפוגרומים אכזריים ולמאות מעשי טבח. משנת 1920 בקירוב, ועד תום עידן הקומוניזם ברוסיה, שימשו הפרוטוקולים צידוק לרציחתם של אלפי יהודים חפים מפשע.

גם בגרמניה התקבלו הפרוטוקולים כמסמך אמין. בשלהי שנות האינפלציה הקשות בגרמניה, אמר היטלר ימ"ש, את הדברים הבאים: "על פי הפרוטוקולים של זקני ציון יכנעו העמים לצייתנות על ידי הרעב. המהפכה השניה תהיה בסימונו של מגן דוד, שהיא מטרתם של היהודים בימינו".

בהמשך, התעמולה הנאצית ניצלה את הפרוטוקולים ואת התדמית השלילית אודות הקשר היהודי העולמי, כדי להצדיק רצח עם.

הפרוטוקלים של זקני ציון, למרות התיישנותם, עדיין לא נס ליחם. הם מודפסים מחדש בארצות שונות ומופצים, בין השאר, באופן מסיבי ביותר בארצות ערב. הם אחד מהמקורות המרכזיים, לליבוי השנאה כלפינו (מתוך הספר "הכשר לרצח עם", נורמן כהן).

לאחר דורות של התבוללות, אשר היתה אמורה לפתור את בעית האנטישמיות, התרחש תהליך הפוך. מפלצת השנאה הלכה והתעצמה, עד שהצמיחה את דמותו המעוותת של היטלר, אשר לא היה כמוהו ברשעות ובתכנון רוע, במהלך ההיסטוריה האנושית.

מכונת התעמולה הנאצית, הציגה את היהודים כתת-אדם, שיש להיפטר מהם מהר ככל האפשר, בדומה לחיידקים וחרקים מזיקים. החוק "לא תרצח בני אדם" על פי השקפה זו, אינו קשור לזן הקרוי "יהודי"!

מעניין לגלות את דרכה של ההשגחה העליונה. חוקי הגזע שהובילו להשמדת העם היהודי, הם אלו שהחזירו את חוקי היהדות למקומם, את החוקים שרצו הרפורמים לבטל, כדי לפתור את בעיית האנטישמיות.

א. הקב"ה קבע: גוי יכול להיות יהודי. הגיור, מאפשר לו להעלות את דרגתו. אך יהודי, לעולם, אינו יכול להפוך לגוי. באו הרפורמים בגרמניה, וקבעו שגם יהודי יכול להיות גוי.

החוק שב למקומו ע"י היטלר, שקבע כי כל מי שיש לו שורשים יהודיים כלשהם – הרי הוא יהודי לכל דבר, למרות שהוא נשוי לבת העם הגרמני.

ב. משה מנדלסון, ערך הבדלה בין המושג יהודי, לבין המושג אדם. דרגת האדם לדעתו עומדת מעל דרגת היהודי.

היטלר "אימץ" את דבריו והמשיך אותם: אדם זה אנחנו! היהודי אינו אדם כלל... מידה כנגד מידה.

ג. התורה מצווה: "לא תתחתן בם". ברגע שהיהודי שכח את חוקי התורה ורצה להתבולל בעמים – באו הגרמנים וחוקקו חוקים אשר הקיאו את היהודי מתוך החברה הגויית. בכך נחסמה האפשרות להצטרף לעם הגרמני.

מפליא לגלות בנבואותיו של הנביא יחזקאל (פרק כ' פסוקים ל"ב, ל"ג) בצורה ברורה את שני התהליכים המרכזיים שאפיינו את תולדות היהודים במאתיים השנים האחרונות:

א. עזיבת השורשים היהודיים באירופה עד כדי התבוללות.

ב. שואת יהדות אירופה.

השלב הראשון, שלב ההתבוללות מתואר במילים נוקבות: "והעולה על רוחכם היה לא תהיה, אשר אתם אומרים נהיה כגויים כמשפחות הארצות, לשרת עץ ואבן".

מסביר הגאון מוילנא שהמילים "לשרת עץ ואבן" רומזות על הנצרות ועל האיסלם. העץ מסמל את סמל הנצרות, והאבן, את אבן ה"קעבה" במכה. ואכן, הרצל בדימיונותיו חפץ להעביר את היהודים לדת הנצרות.

על כך מקדים הנביא ומזהיר: "היה לא תהיה..."

השלב השני, השואה האיומה, באה לידי ביטוי במילים: "חי אני נאם ד' אלוקים אם לא ביד חזקה ובזרוע נטויה ובחימה שפוכה אמלוך עליכם".

חוקי הגזע של גרמניה הזכירו ליהודים בעל כורחם כי עדיין יהודים הם. לכך רומזות המילים: "ביד חזקה אמלוך עליכם". ואילו המילים "חימה שפוכה", מתארות את זוועות השואה.

נצטט את דבריהם של שני גדולי ישראל, שחזו מראש את כשלון פתרון ההתבוללות ואת השואה שבאה בעקבותיו.

בשנת תר"ל (1870), נשא המגיד מקלם דרשה המצוטטת בכתביו של הרב מאז"ה בן דורו. בדבריו של המגיד נזרקה נבואה ששבעים שנה מאוחר יותר, אפשר יהיה להיווכח בהתגשמותה:

"הגרמני לא ירדוף את היהודים סתם בעלמא, ולא יהיה פשוט מיצר לישראל בשעה שירים ראש, אלא הוא יעשה משנאת ישראל מין "שולחן ערוך" רחמנא ליצלן... מורי ורבותי! שימו זאת על לבבכם. כי על חטא ה'שולחן ערוך' של גייגר (הספר של התנועה הרפורמית), יקום 'שולחן ערוך' חדש נוסח גרמניה נגד כלל ישראל, ושם רחמנא ליצלן יהיה כתוב: הטוב שביהודים הרוג, הטוב שביהודים הרוג! ישמרנו השם ויצילנו".

מפורסמים בהקשר זה דברי הגאון בעל ה"אור שמח" בספרו "משך חכמה" (ויקרא כ"ו, מ"ד). ספר שנדפס בשנת תרפ"ז (1927) כ-12 שנים לפני מלחמת העולם השנייה:

"עוד מעט ישוב לומר שקר נחלו אבותינו. הישראלי בכלל ישכח מחצבתו ויחשב לאזרח רענן, יעזוב לימודי דתו... ויחשוב כי ברלין היא ירושלים, אז יבוא רוח סועה וסער, יעקור אותו מגזעו".

פתרון בעית האנטישמיות – הצעה שניה

 התנועה הציונית הציעה לבעית האנטישמיות פתרון נוסף. היא דגלה בהקמת מדינה נפרדת ועצמאית - בית לאומי לעם היהודי. באופן זה, סברו מנהיגי הציונים, יתקבל העם היהודי למשפחת העמים. יש צורך בנורמליזציה מלאה.

אומה מקבלת אומה ואין אומה מקבלת בודדים. השואה שימשה כהוכחה לטענתם, שהרי למרות שהיהודים התבוללו באזרחי גרמניה, הם לא התקבלו. סימן שבודדים לא מתקבלים לשורות העמים.

ראשי הציונות גרסו, שכשנהיה אומה ריבונית, בעלת מדינה עצמאית, נהפוך לעם ככל העמים. רק אז נתקבל למשפחת העמים, ושנאת הגויים תעלם מאליה!

מובן מאליו שצעד זה זקוק למה שכבר הושג ע"י המשכילים, מצב של "ככל הגויים בית ישראל", בלעדיו גם מדינה ריבונית לא תסייע לפתרון בעיית האנטישמיות. אם עדיין יסתובבו בתוכה יצורים גלותיים, השונים מאומות העולם, תמשך לדעתם השנאה ליהודים.

האם השיטה הוכיחה את עצמה? מסתבר שלא. האנטישמיות "עלתה" ארצה יחד עם התנועה הציונית. משנת 1948 האנטישמיות, שכמעט חדלה בארצות תבל, הופנתה כולה בעוצמה רבה לארץ ישראל ולתושביה.

כתב אחד מראשי הציונות: "אפשר לומר שישראל הצליחה בכל, מלבד במטרה שלמענה היא קמה! ישראל לא הצליחה עדיין להבטיח בטחון ליהודים היושבים בה, הן מבחינת בטחונו האישי המיידי, והן מבחינת בטחונו הקיומי לעתיד הנראה לעין. חסר לה בטחון. היא בסך הכל כשלון. המטרה העיקרית למענה המדינה קמה – נכשלה. אין זה בא להטיל בנו דופי או אשמה, אך זו עובדה מצערת. והיא המדד לכל אשר נעשה או לא נעשה בעתיד".

אחד הסופרים כתב באותה רוח את הדברים הבאים: "למעלה מ-21,000 איש נהרגו מאז החל המאבק על עצמאות המדינה ועד היום. מכל המקומות בעולם, מדינת ישראל היא המקום המסוכן ביותר ליהודים. אם היו ח"ו נהרגים יהודים בכל מקום אחר בעולם, בכמות ובקצב כזה כמו במדינת ישראל, היינו אומרים להם: מדוע אתם יושבים בגולה? בואו כולכם למדינת ישראל! אבל היום התברר כי במדינת ישראל מסוכן הרבה יותר מכל מקום אחר בעולם".

כותבי הקטעים שהובאו לעיל הגיעו למסקנותיהם הכואבות, מתוך התבוננות אובייקטיבית בהתרחשויות סביבם. הם מביעים את אכזבתם מהפיתרון שהם עצמם היו חלק מיוצריו.

לסיכום מאמר זה נביא את דבריו של ראש ממשלת בריטניה לויד ג'ורג', אשר עזר לקדם את הצהרת בלפור, אך טען שלא קיים פיתרון הגיוני לבעיית האנטישמיות.

בשנת 1923 הוא כתב את הדברים הבאים: "מכל מיני הקנאות המשתוללות בטבע האדם, אין לך דבר כל כך חסר הגיון כמו האנטישמיות. לגבי הקנאים הללו, אין היהודים כיום יכולים לעשות שום דבר. אם הם עשירים, הרי הם נתונים לגזל. אם הם עניים, הם נתונים לבוז. אם הם מצדדים במלחמה, הרי זה מפני שהם רוצים לנצל את מריבות הדמים של הגויים להנאתם. אם הם דורשי שלום, הרי הם, או פחדנים מטבעם או בוגדים. אם היהודי יושב בארץ זרה הוא נרדף ומגורש מתוכה. אם הוא רוצה לשוב לארצו מונעים אותו".

נוכל לסכם ולומר ששני הפתרונות לבעית האנטישמיות, שהוצעו ונוסו ב-200 השנים האחרונות נחלו כישלון. לא ההתבוללות ולא הציונות, הביאו מזור לנגע האנטישמיות. לעומת זאת, איבד חלק גדול מן העם היהודי את זהותו בעקבות שתי תנועות אלו.

עתה נבין את משמעות המילים 'הלכה היא', המילה 'הלכה' במקום זה פירושה 'תורה', כלומר, תפנה לתורה שתסביר לך את סיבתה של האנטישמיות ואת פתרונה, ואל תפנה לבני האדם שיסבירו את סיבתה ואת פתרונה. כל דרך שבה הם נקטו לפתור את בעית האנטישמיות, הובילה לאנטישמיות מחודשת.

האנטישמיות במבט התורה

מאי הר סיני? הר שירדה שנאה לגויים עליו (שבת פ"א, ע"א)

הר סיני, ההר אשר נבחר למעמד קבלת התורה, ההר עליו הוריד הקב"ה תורת אמת לעם ישראל, היתכן כי עליו ירדה גם שנאת העמים? האין סתירה בין אמת לשנאה, עד ששתיהן ירדו כרוכות יחדיו על הר סיני?

אכן, הר סיני ושנאת העמים קשורים זה בזה. בהתאם למצבו הרוחני של העם היהודי, תקבע עוצמתה של שנאת הגויים כלפיו.

מבט להיסטוריה ולפסוקי התורה יגלה שני מסלולים ביחסים שבין ישראל לאומות העולם.

מסלול ראשון: כשעם ישראל חי בדרגה גבוהה בשמירת התורה, מובדל מהעמים ומהווה דוגמא אישית, העמים הופכים למעריכים ומעריצים, וצועדים לקראת קיומן של שבע מצוותיהם בהדרכתו של העם היהודי, שהוא כנאמר: 'אור לגוים'. מצב זה היה בתקופתם של שלמה המלך וחזקיהו המלך, והוא המצב שישרור באחרית הימים. ישנן תקופות שבהן האנטישמיות לא קיימת.

ענין זה מבואר מראש בפסוקי התורה. בחומש דברים (ד', ו') נאמר:

 "ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים, אשר ישמעון את כל החוקים האלו ואמרו רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה".

כותב הנביא ישעיהו (מ"ט, ו'): "ונתתיך לאור גויים, להיות ישועתי עד קצה הארץ".

מסלול שני: כאשר עם ישראל מעונין להתחבר לעמים ולהטמע בתוכם (התבוללות), באותה השעה יורדת אנטישמיות מן השמים, כדי לעצור את עם ישראל מלחצות את גבולות הר סיני. נמצא שהשנאה היא זו ששומרת על הר סיני.

 הדוגמא לכך: חוקי הגזע של גרמניה. אותם חוקים אנטישמיים, הנוגדים שכל אנוש, באו כדי לעצור את עם ישראל מחציית הגבולות.

הר סיני ושנאת העמים צועדים יחדיו. הפרדתם או התחברותם יקבעו בהתאם למצבו הרוחני של עם ישראל.

עם ישראל נבחר כדי להפיץ בעולם אמונה בא-ל אחד, ובעזרתן של התורה והמצוות ישמש כדוגמא לגוים.

לעמים ניתנה משימה אחרת: לפתח את העולם ולשמור על שבע מצוות בני נח.

כדי שתוכנית זו תצא לפועל, זקוקים הם לשני תנאים:

הראשון – לשמור על ההבדלים, כשכל אחד ידע את תפקידו ויעודו.

השני – לדאוג למחיצה קבועה שתגן על הבדלים אלו.

כשחסרים שני תנאים אלו, העולם אינו ממלא את ייעודו, ועלול להגיע לידי הרס וחורבן, חלילה.

דוגמא לדבר יש למצוא ביסודות מהם נבראה הבריאה, האש והמים. לאש יכולת לאדות את המים, למים יכולת לכבות את האש. אך כשיש מחיצה ביניהם כדוגמת סיר, האש מחממת את המים לתועלת העולם, והכוחות השונים משלימים זה את זה בעזרת המחיצה.

שאיפתנו ותפילתנו, שנזכה להגיע ליום בו יתגשם הפסוק: "כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים".