בינות לשולחנות יושבי הקרנות שבשוק 'מחנה יהודה' התהלך יהודי תלמיד חכם ישיש, ליבו נחמץ למראה עשרות הפנסיונרים המבלים את זמנם במשחקי קלפים ובהימורים מזריחת החמה עד לשקיעתה. הוא נעצר ליד אחד השולחנות ושאל את יושביו:" סליחה, אתם לא מריחים ריח שרוף?"  נחיריהם נפתחו לרווחה, נשמו עמוק, אך לשווא, "על מה אתה מדבר?" התפלאו המֶשחקים, "יש כאן ריח  אוויר הרים צלול כיין"..."לא" התעקש הישיש, "יש כאן ריח חריף של שׂריפה! שׂרפתם עוד יום על הבל וריק!!! לא חבל ?? "     
פרשת ראה פותחת בכוח האדיר שהעניק הבורא לאדם: כוח ה"בחירה החופשית", התורה מדגישה עיקרון זה במקומות רבים. אחד מהם מופיע בתחילת הפרשה: "ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה" (דברים י"א, כ"ו). לימדנו רבינו הגדול מרן ראש הישיבה רבי אהרן לייב שטיינמן זי"ע שבצווי "ראה", מוצג מפתח ההדרכה לחיים של אמת : עצור לרגע והתבונן במעשיך!! כי "אדם שחי באפן שטחי – חייו אינם חיים, רק מי שמעמיק – חייו חיים". ("מזקנים אתבונן") ע"כ שומה עלינו לעצור ולהתבונן. 
הקב"ה ברא את העולם, וברא את האדם. בתוך בריאה זו הוא קבע כללים ברורים את הנכון והלא נכון לעשות. הדרך הקלה ביותר למימוש אותם כללים היא לברוא אדם נטול בחירה כמו שאר חלקי הבריאה, התוצאה הייתה שהיה עולם היה מושלם חף מתקלות ומקלקולים. אך הקב"ה רצה להיטיב לברואיו, ולכן, נטע בהם את כוח הבחירה החופשית. באמצעות כוח זה מסוגל האדם לבחור את דרכו בחיים על פי רצונותיו ולהחליט על צעדיו בהתאם לכושר שיפוטו האישי.
הנגזר מכוח הבחירה, שהאדם הוא יצור 'מחליט', לאורך היום הוא לא מפסיק להחליט. מהחלטות קטנות ועד הרות גורל. אפילו לא להחליט זו גם החלטה. 
 הנהגת בורא עולם היא לא להתערב בהחלטותיו של האדם. ולכן כאשר האדם  מחליט נכון הוא זכאי  ביושר לשכר בזה ובבא. ולהיפך. בתוככי הבחירה החופשית מתמודד האדם מול שני כוחות יצריים שבו, האחד מייצג את ההנאות הארציות ומושכו לעברן, ומולו מתייצב הכוח הטהור והעליון המשדל אותו להתגבר ולרומם את החומר ולחברו לנשמתו. וזה נעשה ע"י קיום המצוות.
מאבק נצחי זה הוא המלחמה בין ההנאות המידיות לבין ההנאות העתידיות. האדם הוא הבוחר לבדו. בורא עולם ידע מראש את קושי ההתמודדות כפי הנאמר בתהילים(ק"ג י"ד):
"כִּי הוּא יָדַע יִצְרֵנוּ"  באהבתו לברואיו רצה לסייע להם בהתמודדות, וע"כ  מלבד הציוויים בתורתו, ציידם בעצות והדרכות כדי לצלוח את המאבק. אחת מהן נמצאת בפסוק הפותח את הפרשה: "ראה אנכי נותן לפניכם היום" מדוע מוסיפה התורה את המילה:"היום" הלא הברכות והקללות נכונות הן גם למחר?! 
תוספת זו מופיעה בכמה מקומות בתורה כמו: "והיו הדברים האלה אשר אנכי מצווך היום"  או "אתם נצבים היום" וכו' משמע מהדברים שהתורה מדגישה באופן מיוחד את היום. יש להתבונן במסר זה.
נראה ששורש הדברים נעוץ במעשה הידוע שמביאה הגמרא בסנהדרין(צ"ח) עם רבי יהושע בן לוי שפגש את אליהו הנביא, בפתח מערת רשב"י:
"אמר ליה: אימת אתי משיח (מתי יבוא המשיח)? אמר ליה: זיל שייליה לדידיה (לך שאל את משיח עצמו). והיכא יתיב (ואיפה הוא נמצא)? אפיתחא דרומי (בשער רומי). הגמרא מפרטת שם את הסימנים שנתן לו אליהו הנביא בזיהוי המשיח.  "אזל לגביה (הלך אליו), אמר ליה (רבי יהושע למשיח): שלום עליך רבי ומורי! אמר ליה שלום עליך בר ליואי (בן לוי).  אמר ליה: לאימת אתי (מתי יבוא) מר? אמר ליה: היום!! אתא לגבי (בא אצל) אליהו. אמר ליה: מאי (מה) אמר לך? ...אמר ליה: שקורי קא שקר בי (הוא שיקר לי) דאמר לי היום אתינא, ולא אתא (הוא אמר לי 'היום אני בא' והוא לא בא)! אמר ליה: הכי אמר לך (כך התכוון לומר לך) היום - אם בקולו תשמעו" (תהילים צ"ח).
יש להתבונן מה פשרו של שו"ת תמוה זה, וכי כך חשב רבי יהושע בן לוי שדווקא באותו יום שהוא פוגש את המשיח זהו יום הגאולה? וכי מה יום מיומיים? כן יש להבין מדוע המשיח התנסח ברמז ובקיצורי דרך, למה לא  לומר מפורשות: "היום- אם בקולו תשמעון" ?! 
שמעתי מפי ראש ישיבת: "שערי יושר" הגאון רבי משה גולדשטיין שליט"א יסוד נפלא (מעובד) : רצה משיח צדקנו ללמד את רבי יהושע  בן לוי יסוד וסוד גדול, אם רצונך לחוש  את טעמה של הגאולה לחוש 'גאול' בתוככי הגלות, התשובה היא, מילה אחת: "היום".
סיבת אורך הגלות נעוצה במידה הרעה ושמה: 'דחיינות', אנשים דוחים את אשר מוטל עליהם לעשות היום, לאי שם בעתיד. וכך הם שורפים את זמנם וחייהם במו ידיהם. ומפני כן הם מרחיקים את הגאולה. הגאולה תגיע כאשר ידע כל יהודי באשר הוא לחיות את היום בלבד, לחוש את הרגע, לעשות את החובה הרוחנית המוטלת עליו היום! לא להשאיר מאומה למחר. יש רק את היום בלבד.        
המקור לרעיון זה נמצא בדברי הרה"ק רבי נחמן מברסלב זי"ע וז"ל: "היום אם בקולו תשמעו"- זה כלל גדול בעבודת השם, שלא ישים לנגד עיניו כי אם אותו היום...צריך שלא יחשב מיום לחברו כמובא בספרים, וכן בעבודתו יתברך...ישים לנגד עיניו כי אם אותו היום, ואותה השעה, כי כשרוצים לכנס בעבודת השם, נדמה לאדם כאלו הוא משׂא כבד, ואי אפשר לו לשׂאת משׂא כבד כזו. אבל כשיחשב שאין לו רק אותו היום, לא יהיה לו משׂא כלל, וגם שלא ידחה את עצמו מיום ליום, לאמר מחר אתחיל, מחר אתפלל בכוונה ובכוח כראוי, וכיוצא בזה בשאר העבודות, כי אין לאדם בעולמו כי אם אותו היום ואותו השעה שעומד בו, כי יום המחרת הוא עולם אחר לגמרי. היום אם בקולו תשמעו, 'היום' דיקא, והבן "(ליקוטי מוהר"ן י"א ס' ער"ב) 
רבי נחמן מברסלב מלמדנו יסוד גדול וחשוב  לחיים:"לא ישים לנגד עיניו כי אם אותו היום ואותו השעה"  אחת המתנות הנפלאות ביותר שאנו יכולים להעניק לעצמנו לדעת 'לחיות את ההווה'. לא במובן החומרני  של ליהנות כל עוד אפשר, אלא כתפיסת המציאות של האדם וההתמקדות במצבו הרגעי. תשומת לב לרגע הנתון. 
לנו כבני אדם קשה לתפוס את מציאותנו בהווה. הגדרת האישיות שלנו והעולם הסובב יהיו ביחס לעבר ולעתיד, הרקע שבו גדלנו, המשפחה הסובבת אותנו, הבית שלנו בעבר,  המקומות שלמדנו, האנשים שהתיידדנו, ואלו שלא...סך כל החוויות והזיכרונות שהאדם סוחב עמו. ובנוסף לכך, החצי השני הם השאיפות, הציפיות והמטלות הרובצים עלינו. ובזה מסתכם מצבינו. תפיסה זו מתבטאת במישורים רבים, אבל בעיקר חוסר מנוחה נפשית. עול הצרות והבעיות מהעבר ולחץ המטלות והמשימות לעתיד מכניסים את האדם לחוסר רגיעה תמידיים. שהרי, בהווה בדרך כלל הוא סביר וסביל, אך הכישלון של אתמול והחשש מהקושי שאולי מצפה לנו מחר - מעיבים על הרגע. כך שבעצם, אין לנו בחיים כמעט רגעים של חווית ההווה, אלא הכל חלק מזרימה. את זאת טוען רבי נחמן ש'האדם מלא בדאגות', וזאת למרות שרוב הזמן טוב לנו, המועקה של העבר והעתיד לא נותנים לנו ליהנות מטוב זה. לכך על האדם הרוצה להגיע לדרגה רוחנית כלשהיא עליו לחיות את הרגע תוך התעלמות מוחלטת מהעבר והעתיד. 
שני ימים מסוכּנים יש לו לאדם העלולים להרוס את חייו והם: 'האתמול והמחר' יש אשר נשארים תקועים על מקומם מפני שאתמול נעשה להם עוול... הם מלאים בטענות על עברם הקשה, ילדותם העשוקה, המשפחה, החברים, השכנים מלמעלה או מלמטה, "בכיינותם אומנותם"...  ומפני כן היום יום שלהם לקוי וחלש. ויש את אלה המבטיחים שמחר הם יחזרו בתשובה... מחר הם יסיימו את הש"ס  אחר כך, מחר כך, רק לא היום!... אלה ש"דחיינותם  אומנותם"... גם אלה שורפים את יומם מפני המחר. 
סוד ההצלחה נמצא במילה אחת: "היום". את זאת ניתן ללמוד על דרך הדרש את דברי הפסוק: "ראה אנכי נותן לפניכם:'היום'."  אתה מקבל בחסדי השם כול בוקר- "יום" שלם ומלא. האם יום זה יהיה ברכה או חלילה קללה, את זאת תחליט אתה בלבד!!       
עומדים אנו בפתחו של חודש עוצמתי מאין כמהו:"אלול", דווקא בגלל הפוטנציאל הטמון בו מנסה השׂטן לעשות כל שביכולתו לעמעם את כוחו. נציין שתיים משיטותיו: שיטת: 'הייאוש', ושיטת: 'הדחיינות', בשיטת הייאוש הוא משכנע להתייאש מראש: "וכי נוכל לשנות ולהשתנות בחודש אחד?! כיצד נוכל לעמוד באתגר כה מורכב חודש שלם לעלות ולעלות?!" ובשיטת הדחיינות הוא משכנע  שיש זמן... "א' אלול בשבוע הבא...יש עוד חודש שלם לראש השנה, נא לא להלחיץ! "..
התשובה לשתיהן היא אחת:"היום" חייה את היום בלבד! חייה את הרגע! כעת אתה עומד לפני  לימוד תורה, תפילה, שבת,  חסד, או כל מצווה, עשה אותה בשלימות! נסה למצות את: הרגע/השעה/ והיום ורק אותו. כך תעשה גם מחר...ובכך תוכל למצות את הפוטנציאל הנפלא הטמון בחודש זה שבסיומו נזכה לעמוד ביום הדין ונקבל משמעות שונה ללשון הפיוט:"הַיּוֹם הֲרַת עוֹלָם הַיּוֹם יַעֲמִיד בַּמִּשְׁפָּט כָּל יְצוּרֵי עוֹלָמִים".  
יהי רצון שנזכה לזמן אלול פורה ומוצלח, חודש טוב ומבורך.
מוקדש לע"נ שכן ילדות, המוהל הוותיק רבי נתן דוד הרציג זצ"ל שהווה בחייו סמל ומופת לניצול הזמן. ת.נ.צ.ב.ה.

.