דוד ברוורמן
החוצפה שהשיבה
יובל , וותיק המדריכים בארגון 'ערכים', עוסק בעבודת קודש גדולה ומאתגרת. יובל הוא מוותיקי האחראים על הפעילות עם הילדים והנוער במסגרת הסמינרים הרבים של הארגון. פעילות סביב השעון מתחילת הסמינר ועד סופו, ההורים כמעט לא רואים את הילדים, כי הם נמצאים תחת ידם האמונה של צוות ההדרכה וההפעלה העושים כל שביכולתם לחבר את הילדים לתכני היהדות. בעקבות פעילות מיוחדת זו, מרבית הילדים עוברים לבסוף לבתי ספר תורניים.  
באחד הסמינרים הגדולים השתתפה משפחת נ. מחולון ולה בן יקיר. הפעיל שרשם את המשפחה עמל קשות כדי לשכנעם להשתתף בסמינר. משפחת נ. הייתה כה מרוחקת ומסויגת שרק דבר אחד דיבר אל ליבם ובעקבותיו הם ניאותו להגיע: דביר, בנם בגיל העשרה היה מזלזל ובז להם, הוא דיבר אליהם בחוצפה גדולה שהכאיבה להם עד מאד. הפעיל הסביר שבסמינר הם ישמעו רבות על סוגיית החינוך בדורנו, ויקבלו כלים תורניים להצלחה בחינוך. וכך ארזה משפחת נ. את חפציה ונסעה לסמינר. במהלך הסמינר ניסו הפעילים לדבר עימם על רישום הילד לבית ספר תורני , אך נתקלו בהתנגדות מוחלטת.
מהרגע הראשון דביר  לא שיתף פעולה בתוכניות הילדים. הוא ישב מחוץ למעגל בפנים חמוצות. יובל שעקב אחריו מזווית עינו לא האיץ בו להיכנס אך התייחס אליו בכבוד ובהרבה הבנה. ההורים שביקרו בפעילות מידי פעם שמחו לראות שדביר נכנס אט אט לעניינים . הם חפצו מאד לשוחח עם יובל על כאבם אך יובל היה כה עסוק שלא נמצאה בכל ימי שהותם בסמינר שעת כושר לדבר על כך ביישוב הדעת.
שעתיים לפני סיום הסמינר הם הצליחו לתפוס את המדריך יובל בצערם כי רב סיפרו עד כמה רצו שידבר עם בנם על מצוות "כיבוד הורים", וההחמצה כואבת להן מאד. יובל , ברגע של השגחה פרטית, ומבלי שידע על סירובם לחינוך תורני, הסביר להורים המאוכזבים שגם אם היה מספיק לדבר איתם קודם, לא בטוח כלל שהייתה מועילה שעה של סיפור בכדי לחנך את דביר לכבד את הוריו. "ומה הפתרון , לדעתך?" ניסו ההורים לברר, יובל השיב: " מה שנשאר לכם לעשות זה להעביר את דביר לבי"ס תורני שיחנך אותו באופן שיטתי לכבד את הוריו!"... כעת ההורים בעצמם חיפשו אחר האחראי על הרישום. דביר התנגד  מאד, אך בשיחת ריכוך  של יובל , הדברים התיישבו על לבו והוא נאות  לעבור  לבי"ס תורני.   
דביר מיודעינו עבר תהליך לא קל של שינוי . ובהרבה מאמץ של כל הנוגעים בדבר הוא עלה והתעלה, מבי"ס התורני, עלה במעלות הקדושה לישיבה קטנה, ומשם פרש כנפיים אל הישיבה הגדולה  והידועה "קרית מלאכי" ונהיה לאחד מפארי גידוליה. בדרכו הרוחנית זכה לסייע לכל משפחתו לשוב בתשובה שלימה.     
לפני זמן לא רב  יובל קיבל הזמנה לחתונה. בהזמנה כתב לו דביר הקדשה נרגשת : הוא זוכה לבנות את ביתו עם כלה צנועה וצדיקה תלמידת  בית יעקב !!
דביר, החוצפן הקטן, היה הגורם השמימי לכל משפחת נ. לחזור בתשובה. נפלאות דרכי ההשגחה!!
בפרשת "מקץ" מספרת התורה בהרחבה רבה על שני חלומות פרעה – חלום הפרות וחלום השִיבולים. חלומות אלו הרשימו והטרידו את פרעה עד מאד כפי הנאמר בפסוק: "ויהי בבוקר וַתִּפָּעֶם רוחו  וישלח ויקרא את כל  חַרְטֻמֵּי  מצרים... ויספר להם את חֲלֹמוֹ ואין פותר אותם לפרעה." (בראשית מ"א ח') "ותפעם רוחו" מבאר רש"י: "ומטרפא רוחיה מקשקשת בתוכו כפעמון". כלומר, החלומות הטריפו את דעתו, וצלצלו באוזניו כדנדן הפעמון.  אך "ואין פותר אותם לפרעה" - פותרים היו אותם, אבל לא לפרעה! שלא היה קולן נכנס באזניו, ולא היה לו קורת רוח בפתרונם שהיו אומרים שבע בנות אתה מוליד שבע בנות אתה קובר..."
מדוע פרעה נלחץ מחלומותיו, מה הדאיגו בחזיונות אלו?!
רבינו בחיי מעלה תמיהה, מדוע לא הצליחו פותרי החלומות לפתור  את החידה כפי הפתרון שיוסף הציע?  וזה לשונו: "ויש לתמוה איך אפשר שלא יוכלו חכמיו הגדולים וחרטומיו להודיע לו פתרון החלום, והדברים מוכיחים שהם מורים שבע שני שׂבע ושבע שני רעב, שהרי הפרות היו סימן לחרישה כעניין שכתוב במשלי (י"ד) "בְּאֵין אֲלָפִים אֵבוּס בָּר וְרָב תְּבוּאוֹת בְּכֹחַ שׁוֹר." ?!
המלבי"ם מבאר את הפסוק שמביא רבינו בחיי ממשלי: "באין אלפים אבוס בר", האלפים הם השורים המלומדים לחרוש ולעבוד את האדמה, וכשמלמדים השור לחרוש שאז נקרא אלוף (מלשון למוד ומורגל) אין צריך להעמיד אותו באבוס לפטמו, כי ירעה בנאות דשא והוא נותן תבואה בכוחו, כי "רב תבואות בכח שור", אבל "באין אלפים", אם לא למדו השורים לעבוד את האדמה שאז יעמידו אותם באבוס להשמינם ולפטמם לא לבד שאינם מרבים תבואות, הם מחסרים כי יאכלו הבר באבוס."
לאור דברי המלבי"ם  מובנת יותר תמיהת רבינו בחיי מדוע איש מכול החכמים לא השיב את הפתרון היותר קרוב למציאות?!
הרמב"ם בהלכות חנוכה התנסח בניסוח נדיר ביחס להדלקת נר חנוכה: " צריך להיזהר מאד בהדלקת נר חנוכה, כי היא מצוה חביבה עד מאוד", כן גם בעל השולחן ערוך התנסח בניסוח נדיר בהלכות אלו: "צריך להיזהר מאד בהדלקת נרות חנוכה, ואפילו עני המתפרנס מן הצדקה." יש להתבונן מה פשרם של הדגשות אלו דווקא במצווה זו?   
מובא בספר : "ימי שמונה", יישוב נפלא, אחת מן נקודות המבדילות בין ההשקפה היהודית לגויית זה המבט על הנהגת הטבע, התפיסה הגויית הקלאסית היא שהעולם חייב להתנהג בדרך הטבע. אין שום סיבה שבעולם שהרבים ינוצחו ע"י המעטים, שהרשעים ינוצחו ע"י הצדיקים החלשים, שהמעט יכיל הרבה. וכו'. וכשמתרחש שנוי כזה, הוא מתואר על ידם  כתופעה: "על טבעית" שהגדרתה תופעה פלאית נטולת הסבר הגיוני.
אך עם ישראל כעם שחי ושׂרד נגד כל חוקי הטבע , מחנך לראות ולחיות את הנס שבתוך הטבע,  לדעת שכל מה שנראה בעינינו כטבע, כמנהגו של עולם, הכל נס אחד גדול. כדבריו המפורסמים של הרמב"ן  על יסוד האמונה וזה לשונו: " ומן הנסים הגדולים המפורסמים אדם מודה בנסים הנסתרים שהם יסוד התורה כלה, שאין לאדם חלק בתורת משה רבינו עד שנאמין בכל דברינו ומקרינו שכולם נסים אין בהם טבע ומנהגו של עולם". תפיסה זו היא האנטיתזה של המבט הגויי.
לאור דבריו אלו, ניתן להבין את הפחד שתקף את פרעה למראה החלומות, פרעה האמין באמונה שלמה באמיתות החלום, אך לא הבין כיצד יתכן שפרות הדקות והשדופות יבלעו לתוכן את השמנות והבריאות ויישארו כמות שהן! וכך  בחלום השיבולים: כיצד זה שיבולת דקה ושדופה בולעת את חברה המלאה. זהו חלום שכולו הפך תפיסת החיים של מצרים. קושי לוגי זה גרם להם לאבד את 'חכמתם' הידועה ומכאן הדרך קצרה להעלות פתרונות מגוחכים והזויים.
אך ליוסף הצדיק שגדל על ברכי יעקב אביו, פתרון החלום הוא המושכל הראשון שכל ימיו גדל וחונך לפיו, שכלפי בורא עולם אין כל הבדל בין גיבור לחלש, בין מעטים לרבים. ואדרבא יש עניין להראות ככל האפשר שדווקא מי שנקרא חלש בפי כול הוא המנצח כדי להודיע לכל באי עולם כי לה' המלוכה.
המבט הגויי –מצרי היווה את היסודות של הפילוסופיה היוונית. היוונים חדשו את הפילוסופיה של המדע שמשמעו: אנו משקיפים על הקיים ומנסים לנסח את חוקי הטבע, נסביר לאנושות כיצד הטבע פועל ומה המאפיינים הטכניים של הטבע. אך בנוגע לשאלה מה גורם לטבע לפעול כך? מה גורם לאש לחמם? ולקור שיקרר? ולמה זה כך פועל? שאלות אלו לא רלוונטיות מבחינתם! היוונים רצו לנתק את הטבע ממקורו. היהדות בשונה מהם טוענת שאין בעייתיות לנסח את חוקי הטבע אך בתנאי שהאדם לא נעצר בהבנת חוקי הטבע! אלא מתקדם להבין: לשם מה? ממי הגיע הכוח הזה? מה משמעותו? מה משמעות האדם ומה משמעות החיים? כאשר האדם מתנתק מהמקור של הטבע, עלול הדבר להשפיע השפעה קשה וחמורה ביותר בהתנהגותו. היוונים לא יכלו לסבול את העובדה שכל חכמת יוון גנוזה בתורה אך לא זו הראויה לתהילה. ידע וחכמה המנותקים משורשם הם המקור לכל הזוועות של ספרטה, העיר היוונית שנודעה לשמצה בהרג בלתי נתפס של חלשים זקנים ותינוקות.
מאבק זה בין שתי התפיסות, הוא מאבק שלא הסתיים.  הוא ילווה את עם ישראל עד לביאת משיח. ומפני זה מדגישים לנו הרמב"ם ובעל השולחן ערוך את חשיבות וחביבות מצוות הדלקת נרות חנוכה, שנדע ונפנים לעצמנו ומשם לכול העולם שאין כל טבע בעולם!  העולם על הנס והטבע כולו  מושגח רגע, רגע, בידי בורא כול העולמים.  בהדלקת הנרות הקטנים והנצחיים אנו מביעים את חוזק האמונה היהודית בהשגחתו התמידית של בורא כל העולמים.
יהי רצון שנזכה להדליק נרות בחצרות קדשנו בבית המקדש השלישי שיבנה במהרה בימינו.
חג חנוכה שמח ומאיר.