הילד נעלם – משל ונמשל.

             השעה 5.30 לפנות בוקר, בבוקרו של יום ד' י"ט אייר התש"פ, תושבי בני ברק מתעוררים בבהלה  למשמע קול הרמקול המודיע על חיפושים אחר ילד קט בן שש שנעלם מבית הוריו מחצות הליל. ארבע מאות מתנדבים התפרסו בכל רחבי העיר לחפשו. הוקמו שני חפ"ק. הלב של כל תושבי העיר היה על הילד והמשפחה. ככל שהשעות נקפו כך גדלה החרדה. הכל נושאים תפילה מעומק הלב לשלומו. 9.00 בבוקר "הודו להשם כי טוב"- נמצא הילד! היכן? מתחת ל...מיטתו.    

       באותו רגע נזכרתי  בסיפור דומה שהתרחש בעיצומה של שבת אירוח בבני ברק  של ארגון "ערכים" . כמיטב המסורת של 'ערכים', עשרות משפחות אשר השתתפו בסמינר, הוזמנו להתארח אצל משפחות חרדיות בבני ברק כדי לטעום את חווית השבת לראשונה בחייהן, את שתי הסעודות הראשונות הם סועדים בבית המארחים, ובסעודה השלישית כל המשפחות מוזמנות יחד לבית רחב ידיים של משפחה מארחת, שם מרצה בפניהם רב גדול מחשובי הרבנים. ומשם הם יוצאים אחרי ברכת ה'הבדלה' אל בתיהם גדושים במטען רוחני להמשך תהליך התשובה בו התחילו.

גם בשבת זו הכל התנהל כפי המתוכנן, כולם הגיעו לסעודה השלישית, האורחים סיפרו על התרגשותם לראות לראשונה בחייהם עיר שלימה שובתת, סיפרו על חוויית סעודות השבת אצל המשפחות ברוכות הילדים, על הכנסת אורחים יוצאת מהכלל. והנה... תקלה שכזו, ילד יחידה בשם יוסי נעלם להוריו, נעלם כאילו בלעהו האדמה. כל זה קורה רגעים ספורים לפני שהרב מתחיל את הדרשה.

צוות 'ערכים' התהלכו דאוגים וחרדים. אמנם בעיר כמו בני ברק אשר בלי עין הרע בכל בנין מצוי מתגוררים בין חמישים למאה ילדים... סיטואציה מוכרת היא לשמוע זעקות של אימא: יוסי ,יוסי, איפה אתה? לשם כך הקימו בבני ברק "גמ"ח לילדים אבודים", כי לא כל ילד בגיל שנתיים יודע לאיית את שם משפחתו וכתובתו... הגמ"ח הזה הוא בעצם משפחה שמאמצת את הילד לכמה שעות, יש שם משחקים וממתקים עד שהוריו ימצאוהו. כל הורה שאיבד את ילדו, המקום הראשון בו הוא מחפש אותו הוא ב'גמ"ח הילדים האבודים', כי כל מי שימצא ילד אבוד ברחוב, יביאנו לשם ביודעו ששם ודאי הוריו יחפשוהו. גם במקרה דנן הצוות חיפש את יוסי בכל הגמחי"ם, אך את יוסי לא מצאו! הרב פסק שאם תוך דקות לא ימצא הילד, עליהם לפנות מיידית למשטרה, המתח גאה, כולם יוצאו לחיפושים. לפתע... נכנס האבא עם הילד בידיו כשהוא בריא ושלם וקורי שינה בעיניו.

התברר שמתוך עייפות הילד הלך במהלך הסעודה השלישית אל הבית שבו הם התארחו, וזאת כמובן מבלי ליידע את ההורים. נכנס מתחת למיטה ונרדם... האבא שנזכר בתחביבו המשונה להירדם מידי פעם מתחת למיטה, החליט לחזור לבית מארחיו ולבדוק אולי הוא חזר שוב על התחביב. ואכן כך באמת היה. הוא גילה את 'המציאה' מתחת למיטה, העיר אותו בעדינות, יוסי קם בקושי, כשהוא אפילו לא יודע לאיזו 'דרמה' הוא הכניס את כולם.

ברגע שראתה האימא את יוסי, היא רצה אליו במהירות, ובנוכחות הקהל התנפלה עליו בסערת חיבוקים ונשיקות. הילד כמעט הסתחרר מכמות האהבה שהורעפה עליו.

נו, מה המסקנה? מחשבה פשוטה אומרת- בפעם הבאה אם חלילה יקרה מקרה מעין זה, נחפש גם מתחת למיטות... אך שם, מן הצד בעיניים נוצצות הביט הרב על המחזה, ובדמעות של התרגשות בעיניו פנה הוא לכל המשתתפים ואמר: "מה שחווינו כעת, זהו בדיוק סיפורו של כל אחד ואחד מאיתנו. הרמב"ם כותב בהלכות תשובה (פרק ז' הלכה ו'): "התשובה מקרבת את הרחוקים, אמש היה זה שנוא לפני המקום משוקץ ומרוחק ותועבה. והיום, הוא אהוב ונחמד קרוב וידיד".

"מה שראינו כאן זו המחשה מדויקת למה שקורה עמנו. אנו הרי הילדים האהובים והיחידים של בורא העולם. נאבדנו לו... התפזרנו לכל קצוות תבל, הגענו להודו ולתאילנד במזרח, עד יערות הגשם בדרום אמריקה, ביקרנו בכל מרכזי הריקנות ברחבי הארץ. הילדים האהובים של הבורא נאבדו, ישנים הם שינה עמוקה... השכינה הקדושה שרויה בצער נורא ואיום על בניה שאבדו, אבדו אך לא נדחו. הסמינר הזה הוא בעצם 'מחלקת אבידות'... ומרגע שאתה מחליט להשתנות ולעשות תשובה, הקב"ה בכבודו ובעצמו מחבק בחום את ילדו האהוב ששב הביתה בנשיקות רבות. ועתה... הוא אהוב ונחמד קרוב וידיד". הוסיף הרב, אך אני עדיין בוכה על מיליוני נשמות אחינו,  נשמות קדשות וערטילאיות שנאבדו ונשכחו. אבא שבשמים מחפשם ומבקש מעמנו שנסייע בחיפושים, שנהפוך כל (לב) אבן,  ונחזירם הביתה.