בכל ההתרגשות הגדולה שהקיפה את פרשת חיסולו של רב המרצחים בין לאדן יש פרט אחד קטן שלא זכה לתשומת לב מספקת:  המסוק שנותר מאחור.

שני מסוקים מסוג 'בלק הוק' נטלו חלק בפשיטה האמריקאית על המתחם בו התגורר בין לאדן. רק אחד מהם חזר הביתה. המסוק השני קורקע כתוצאה מתקלה טכנית ולוחמי הקומנדו האמריקאים נאלצו להשמידו על מנת שלא יפול לידי האויב.

האמריקאים כבר מכירים את התופעה הזאת ממקרים קודמים. בשנת 1980 שיגר הנשיא ג'ימי קרטר צי מסוקים בנסיון לחלץ את בני הערובה שהוחזקו בבניין השגרירות האמריקאית בטהראן. התוצאות היו עגומות. מסוק אחד התרסק בדרך; מסוק אחד טעה בדרכו וחזר לאחור; מסוק נוסף נאלץ לבצע נחיתת חירום בלב המדבר עקב תקלה טכנית. מסוק רביעי שהצליח לחזור בשלום לבסיסו התנגש עם מטוס תובלה והרג שמונה חיילים. כמעט כל תקלה אפשרית ליוותה את נסיון החילוץ הכושל שהותיר את בני הערובה בשבי האיראנים וסתם את הגולל על נשיאותו של קרטר.

שרשרת של תקלות דומות ליוותה את פעולת יחידת העילית האמריקאית במוגדישו בשנת 1993. מה שהתחיל כמבצע שגרתי ללכידת מבוקש בכיר הסתבך לקרב בו קיפדו את חייהם שמונה עשר לוחמים אמריקאיים.

בימים שלאחר המבצע קצר הנשיא אובמה שבחים רבים על נחישותו ואומץ ליבו. שרידי מסוק הבלק הוק שנותרו מוטלים באדמת פקיסטן מזכירים לנו שדי היה במשב רוח טועה, בגרגר חול שלא במקום, בקצר חשמלי, או בסתם טעות אנוש כדי להפוך הישג מפואר לקטסטרופה איומה. העובדה שאף אחד מהדברים הללו לא התרחש - שבין לאדן לא מילכד את המתחם בו התגורר, שהוא לא הקיף את עצמו בתריסר שומרי ראש, ושהוא לא נשא על גופו חליפת מתאבדים - אינה יכולה להיזקף לתושייתם של האמריקאים. היא נבעה מהגורם האחד והיחיד שחורץ את גורלם של מבצעים צבאיים. קוראים לזה סייעתא דשמיא.

את ההכרה הזאת עלינו לקחת עימנו בחיי היום יום, הידיעה שבכל רגע ורגע תלוי קיומנו בסדרה בלתי פוסקת של ניסים סמויים המלווים אותנו בכל צעד ושעל. זוהי הידיעה שגורמת ליהודי לשאת את עיניו השמימה בהכרת תודה ולהשמיע את צמד המילים  שהוא כה נדוש ויחד עם זאת כה אמיתי: ברוך השם.