תמורות רבות, כבדות ויסודיות, פוקדות את האנושות בימים אלו. מנהיגת העולם החופשי שרויה במשבר כלכלי עמוק, הענק הסיני הולך ומתקדם מיום ליום, המשטרים המלוכניים במזרח התיכון מתמוטטים בזה אחר זה, והגרעין של המגלומן מטהרן מאיים על השלום העולמי.

איש אינו יודע מהטומן העתיד בחובו. איש אינו יכול לומר לאילו כיוונים יתפתחו האירועים. כל אחד מאירועים אלו יכול להיות אירוע שיסמן את תחילתו של סדר עולמי חדש, אך יכול גם כן להיזכר כאפיזודרה חולפת שלא הותירה את חותמה לדורות.

מטבע הדברים, היהודי המאמין מסתכל על כל אירוע במבט תורני. התורה איננה רואה בהיסטוריה האנושית סתם כך מקבץ אקראי, אוסף של אירועיים אקראיים. הבריאה כולה, החל מבריאת העולם וכלה באחרית הימים, ההיסטוריה הזו בנויה על "תכנית אב" כללית, שכל אירוע ואירוע מהוה עוד שלב ועוד חוליה בשרשרת האירועים שמובליה את הבריאה אל התחנה הסופית - גילוי אור האמת מתוך אפילת הטשטוש.

ואכן, ניתן ללמוד רבות מהתורה על ההבנה והמשמעות של אירועים היסטוריים, ובמיוחד במה שנוגע לעם ישראל.

ואולם, בבואנו לעסוק בשאלות אלו, מוטלת עלינו החובה לעמוד על נקודה חשובה.

אמת נכון הדבר, שכל פרט בהיסטוריה מהוה חלק מהתוכנית הכללית של הבריאה, וניתן לראות בו את ההשגחה העליונה. אפשר ללמוד מדברי התורה והנביאים כללים רבים בצורת ההתנהלות של ההסטוריה.

ואולם, המציאות מוכיחה, שחלק חשוב מהלקח ההיסטורי והבנת משמעות האירועים עד תומם ניתן ללמוד אך ורק לאחר תקופה מסוימת, כאשר שרשרת האירועים מגיעה אל קיצה, ולא בזמן שבו אנו שרוים בעיצומם של התהליכים והאירועים המתגלגלים בזה אחר זה. כל עוד השתלשלות המאורעות נמשכת במלוא עוזם, לא ניתן לשער את משמעותם המלאה.

לדוגמא - נתבונן בנפילת הקומוניזם.

אם ננסה להסתכל במבט תורני על עליתו וקריסתו של הגוש הקומוניסטי, מתוך מבט של אדם שחי כיום ורואה את הדברים לאחר שהתהליך ההסטורי מיצה את עצמו, ניתן ללמוד על המשמעות של המהלך בצורה ברורה ביותר. המהפיכה הקומוניסטית הייתה המרידה הגדולה ביותר במלכות שמים מאז דור הפלגה. הייתה זו הפעם הראשונה בהיסטוריה שמדינה גדולה וחשובה החליטה להוציא את הדת מחוץ לחוק באופן מעשי, אם לא פורמאלית. כל פעילות דתית של לימוד תורה ועריכת ברית מילה הייתה כרוכה בסכנת נפשות. לא הייתה זו אפליה בין דת אחת לטובת האחרת, אלא כפיה גמורה של אתאיזם גמור, מלחמה גמורה בכל דת שהיא, "הס שלא להזכיר שם ה".

הנסיון המר של המהפכה הקומוניסטית מלמד, כי כאשר מנסים לבנות חברה חדשה שיסודותיה אינם מושתתים על ערכי היסוד המסורתיים - דתיים של העולם הישן, הרי שתחת אותם ערכים עתיקים ומקודשים צצים להם גידולי פרא, של רוע ואכזריות, ושחיתות שלטונית מהגרועות ביותר של ההיסטוריה האנושית, עם מנהיגים אחוזי רוח טירוף ושיגעון גדלות מסוכן.

החברה המערבית שלאחר נפילת הקומוניזם, היא חברה הרבה יותר זהירה ושמרנית, שנגשת עם יותר חשדנות לכל אידיאולוגיה חדשנית שנועדה לרשת את מקומו של סולם הערכים הישן.

ואולם, הסתכלות זאת היא נחלת חלקו של בן המאה העשרים ואחת, זה שרואה מול עיניו את החורבן ואיי החרבות העשנים שהותירה השיטה שהתיימרה לפתור את כל בעיות המין האנושי.

האם היינו יכולים להסתכל כך גם אילו היינו נוכחים בזמן המהפיכה, לפני למעלה ממאה שנה? בודאי שלא.

בתקופה הראשונה שלאחר המהפיכה, נדמה היה כי השיטה הקומוניסטית אכן פועלת היטב. בתקופתו של סטאלין, התפוקה התעשייתית זינקה בארבע מאות אחוזים, ומעמדה של בריה"מ הלך ועלה, הן מבחינה כלכלית והן מבחינה צבאית ומדינית. אילו היינו נוכחים באותה תקופה, היינו מתקשים מאד להבין להיכן צועדת ההיסטוריה, כשמול עינינו "דרך רשעים צלחה".

הדברים נכונים ביחס לכל אירוע היסטורי. אם נסתכל בכתבות ופרשנויות שנכתבו בתקופה שבין מלחמת ששת הימים למלחמת יום הכיפורים, על תוצאותיה של מלחמת ששת הימים, נעמוד משתאים. באותה תקופה נדמה היה שצה"ל הבלתי מנוצח יכול לפתור את כל בעיותיה של מדינת ישראל מול שכניה, והערבים הם בסך הכל כמה בדואים יחפים, שמשאירים את נעליהם בין החולות בסיני ונמלטים. לא חלפו שנים רבות והתמונה השתנתה לחלוטין.

אשר על כן, גם בבואנו לנסות להבין את המהלכים שמתרחשים את מול עינינו, עלינו לזכור את הכלל - "לא מראים לטיפש חצי מלאכה". אי אפשר להבין את מעשי השם יתברך, בלי לחכות בסבלנות ולראות את התוצאה הסופית.