בזמן המבצע הצבאי 'צוק איתן' בעזה, הרצאתי ביישוב צורן. לאחר סיום ההרצאה פנה אליי איש צבא בכיר, וסיפר כי הוא בדרך לעזה. ברכתיו שיזכה לשוב בשלום עם כל החיילים. לשאלתי כיצד נראה לו שתסתיים המערכה, ענה ביובש: "הלוואי שלא גרוע יותר מהמבצעים הקודמים... במקרה הטוב – שקט עד לסיבוב הבא..." "מדוע?" שאלתי, "הלוא הקברניטים המדיניים והצבאיים הצהירו מעל כל במה שבעזרת שירותי המודיעין והטכנולוגיה המתקדמים נמוטט את החמאס! ברשות הצבא מטוסי קרב וטייסים מהטובים בעולם. הם יפציצו מהאוויר, מהיבשה ומהים פצצות חודרות בונקרים, ויכו את החמאס שוק על ירך עד שלא יוכל קום!"

חייך האיש חיוך עגום ואמר: "כבר שלושים וחמש שנה אני משמש בתפקיד ביצועי בצבא. הצהרות מסוג זה שמענו גם במבצעים קודמים, כדוגמת 'עמוד ענן', 'עופרת יצוקה', 'ענבי זעם', 'מלחמת לבנון'... ממשלות ורמטכ"לים התחלפו, אך לדאבוננו, החמאס מהדרום והחיזבאללה מהצפון חיים, קיימים ובועטים! בעבר הם פחדו, זרקו נעליים וברחו... כיום הם מביטים ישירות בעינינו בלא חשש למות. חייהם ומשפחתם פחותים בעיניהם מקליפת השום! בזמני הפוגה הם מתעצמים ברמות שקשה להאמין. הם נחושים עד להחריד! מול אויבים מקצועיים ונועזים כאלו, הצבא המיומן ביותר איננו מסוגל להתמודד! לטעמי, אין דרך טבעית לסיים את הסכסוך הנורא הזה. אדרבא - אשמח לשמוע מה היא השקפת היהדות בעניין".

עלינו ללמוד בעיון את שורשי הסכסוך בערש ההיסטוריה היהודית, כפי שגילו לנו חכמי הסוד. הדברים המובאים כאן הם רק טיפה מהים מתוך הנכתב במדרשי חז"ל וביאורם.

בתורה נכתבו קווים על מהות ישמעאל ומורשתו עד ימינו: "והוא יהיה פרא אדם" (בראשית טז, יב). מבאר הרמב"ן: “שיהיה איש פרא ... ויטרוף הכול, והכל יטרפוהו, והעניין על זרעו שיגדל ויהיו להם מלחמות עם כל העמים. ורבי אברהם אמר ידו בכל – שינצח מתחילה כל הגויים, ואחר כן יד כל בו – שינוצח בסוף".

כלומר, באופיו של ישמעאל, בדי-אן-אי שלו, זורם דם פראי – ה'פרא' קודם ל'אדם', וה'אדם' טפל ונכנע לו. ואכן, בכל הדורות היו הערבים שם נרדף לאלימות ולליבוי יצרים. ה'פרא' הוא הדומיננטי שבתכונותיהם.      

אך יש עוד משמעות לשמו: "ולמה נקרא שמו ישמעאל? שעתיד הקדוש ברוך הוא לשמוע באנקת העם ממה שבני ישמעאל עושין להם באחרית הימים" (פרקי דרבי אליעזר, לב).

בתקופתנו זו שלפני אחרית הימים, הולך ישמעאל ומתחזק. הטרור האסלאמי מתחזק בשם הא-ל. הביטוי המובהק לכך הוא שבשעת ביצוע פשעיהם הם מכריזים בתרועת ניצחון: 'אללה אכבר!' כלומר, 'אלוקים הוא הגדול ביותר!' ביטוי הממס לב כל מוסלמי בעולם.

בתלמוד במסכת שבת (פט): "רבי לוי אמר: אמר לו ישמעאל ליצחק: אני גדול ממך במצוות. אתה מלת בן שמונה ימים, ואני בן שלש עשרה שנה (כלומר, יכולתי להתנגד. יש בי מסירות נפש יותר ממך לקיום המצוות). אמר לו יצחק: אם אומר לי ה': זבח עצמך לפני, אני זובח. מיד – 'והאלוקים ניסה את אברהם'" .

עומק הוויכוח בין יצחק לישמעאל נעוץ במושג 'מסירות נפש'. מי שימסור נפשו במידה רבה יותר על קיום המצוות, ייחשב לממשיכו של אברהם, וממילא יהיה יורשו העיקרי בירושה הרוחנית ובמידת השליטה על ארץ ישראל.

רבי חיים ויטאל זי"ע בביאורו על ספר התהלים מבאר לנו כעין נבואה על תקופתנו: "שיר המעלות לדוד לולי ה’ שהיה לנו... בקום עלינו אדם". וזו לשונו:

"כבר ידעת כי הגלויות אינם אלא ארבע, בבל ומדי, יוון ואדום, אבל עוד עתידין ישראל להיות באחרית הימים בגלות ישמעאל... גלותו תקיפה משאר ארבע המלכויות. כי לכן נקרא ישמעאל, על שעתידין ישראל לצעוק צעקות גדולות בימי גלותו, ואז ישמע א-ל ויענם". 

רבי חיים ויטאל מסיים בדברי נחמה ותקווה: "ואנחנו לא נדע מה נעשה, ואין לנו תקווה אחרת זולת שנבטח בשמו הגדול יתברך שיושיענו מידם, וזה שסיים הפסוק 'עזרנו בשם ה'".

נאמר בסוף פרשת חיי שרה: "ואלה שני חיי ישמעאל... על פני כל אחיו נפל". מלמדנו בעל הטורים: "על פני כל אחיו נפל, וסמיך ליה: ואלה תולדות יצחק, לומר שכשייפול ישמעאל באחרית הימים, אז יצמח בן דוד, שהוא מתולדות יצחק".

יהי רצון שמסירות נפש זו למען תורת ה' ולמען ארץ ישראל תביא סוף סוף לראות במפלת ישמעאל ובצמיחת קרן ישראל וקרן משיח צדקנו במהרה בימינו אמן.

מוקדש לישועת עם ישראל, לרפואת הפצועים, ולשחרורם המיידי של השבויים והנעדרים.

ולאחינו כל בית ישראל הנתונים בצרה ובשביה... המקום ירחם עליהם ויוציאם מצרה לרווחה מאפילה לאורה השתא בעגלא ובזמן קריב, ואמרו אמן.