בתורה ובספרי הנביאים והכתובים צפונים רמזים רבים ועמוקים, סודות אותם רק מתי מעט יוכלו לחשוף. נתבונן כעת בנקודה מופלאה, אותה נוכל לגלות בפרשתנו.
יסוד חשוב לימדונו חז"ל, לאורו יש להבין את קורות אבותינו בחומש בראשית: מעשה אבות סימן לבנים. יסוד זה נוגע לא רק למעשיהם של האבות אלא אפילו למקום בו זכו לברכות.
הנה, בעת שבתו בחברון זוכה אברהם להתגלות אלוקית בה הוא מתברך: "והפריתי אותך במאוד מאוד, ונתתיך לגוים ומלכים ממך יצאו"
(בראשית יז, ו). ברכה זו התקיימה כעבור דורות רבים, עם משיחתו של דוד למלוכה. היכן אירעה משיחה זו?
נעיין בספר שמואל ונמצא: "וישאל דוד בה': האעלה באחת מערי יהודה?... ויאמר 'עלה!' ויאמר דוד: 'אנה אעלה?' ויאמר: 'חברונה"
(שמואל ב, ב). בחברון ניתנה הברכה - ובחברון התקיימה!
הרי יכולים היו מנהיגי העם להתכנס בכל עיר בנחלת יהודה ולהכתיר בה דוד, אך ההשגחה כיוונה אותם דווקא לחברון. ללמדנו את יד ההשגחה המכוונת את האירועים.
גאוגרפיה נבואית
דוגמא מרתקת לזיקה זו שבין מקום בו ניתנה הנבואה למקום בו התגשמה, מופיעה גם בפרשתנו.
"ויאמר אלוקים: קום עלה בית א-ל, ושב שם, ועשה שם מזבח לא-ל הנראה אליך בברחך מפני עשו אחיך". (בראשית לה, א). יעקב נקרא לעלות לבית א-ל, כחמישים ק"מ דרומית ממקום מושבו בשכם. בבית א-ל מתגלה אליו ה' ומבטיחו: "פרה ורבה, גוי וקהל גויים יהיו ממך ומלכים מחלציך יצאו" (לה, יא). מדוע צריכה הייתה ברכה זו להינתן דווקא בבית א-ל ולא בשכם?
בפסוקים עצמם קשה למצוא פתרון לשאלה זו. אולם קצה חוט יתגלה כאשר נבין היכן ומתי התקיימה הברכה.
לפני פטירתו במצרים מזכיר יעקב את הברכה הזאת ומסביר אותה: "ויאמר יעקב אל יוסף: א-ל ש-די נראה אלי בלוז, ויברך אותי ויאמר: הנני מפרך והרביתיך ונתתיך לקהל עמים" (מח, ג). 'לוז' הוא השם הנוסף של בית א-ל והכוונה היא לברכה המופיעה בפרשתנו. באלו שבטים תתקיים הברכה?
לשם כך עלינו להביט בפסוק הבא, בו מבאר יעקב את הברכה שקיבל: "ועתה שני בניך הנולדים לך בארץ מצרים... לי הם. אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי".
בעת שקיבל את ברכת "והפריתיך והרביתיך" בבית א-ל כבר נולדו ליעקב כל ילדיו. לפיכך הבין שהברכה מתייחסת לצאצאים נוספים שייוולדו במועד מאוחר יותר, ואף הם יחשבו כילדיו. אלו הם אפרים ומנשה. ואם ברכת הבנים התקיימה בשבטי אפרים ומנשה, הדעת נותנת שברכת "ומלכים מחלציך יצאו" - המופיעה באותם פסוקים ממש - אמורה אף היא באותם שבטים. משמעות הדבר שמלבד המלוכה שהובטחה לאברהם, עליה עמדנו לעיל, יזכה יעקב למלכים נוספים.
נעיף עתה מבט במפת הארץ ונמצא כי בית א-ל שוכנת על הגבול שבין נחלת שבט בנימין לבין נחלת שבט אפרים ונחלת מנשה הסמוכה לה. למרבה הפלא, אלו הם השבטים שהעמידו כמעט את כל המלכים שאינם משבט יהודה: שאול ומפיבושת משבט בנימין, ורוב מלכי ישראל משבטי אפרים ומנשה.
הרי לנו אותו עקרון: בבית א-ל זכה ליעקב לברכה על המלכים – ובבית א-ל (ובסביבתה) התקיימה הברכה! שוב רואים את פועלה של 'הגאוגרפיה הנבואית' המכוונת את הדברים כך שיתרחשו באותם מקומות בהם ניתנה נבואתם.
היסוד העולה מכך ברור: ההתרחשות הגשמית הגלויה לעינינו מקיפה רק חלק קטן מהרבדים הרבים המרכיבים את המציאות. מאחורי הפרגוד חבויים נימים רוחניים נסתרים, המקשרים אירועים על פני דורות רבים ומרחקים עצומים כדי לקיים את דבר ה' ולהגשים את דבר נביאיו. (ע"פ הרב משה גרילק זצ"ל)
להיאבק באבק
דעות שונות נאמרו בחז"ל לגבי החזות שעטה שרו של עשו בבואו להיאבק עם יעקב; האם הגיע במראה של ליסטים או שהעמיד פני תלמיד חכם. אולם כלי הנשק ששימש אותו, ודאי היה האבק. "ויאבק איש עימו" - מלמד שהעלו אבק מרגלותם עד כיסא הכבוד" (חולין צא, א).
כיצד עשוי האבק לשמש כלי נשק?
האבק מטשטש ומערפל, מסתיר את המציאות מאחורי מסך. כאשר הנוף מכוסה באבק אין האדם מסוגל לקבל תמונה מלאה, ואין הוא רואה את כיסא הכבוד. אופקיו מצטמצמים וראייתו מתקצרת.
במלחמתו נגד הקדושה מפזר עשו שבכל דור ודור אבק בעולם, אבק שנועד להסתיר מהאדם את המציאות הרוחנית הבהירה. האבק הסמיך מטעה ומבלבל, מערפל את הראייה ומעלים מעין האדם את דבר ה' הפועל בעולמו. תפקידנו כיהודים הוא להיאבק באבק, ולשמור, למרות הכול, על המבט הרוחני הנכון על העולם... עד עלות השחר!