קשה לומר על עמרי בן גדעון שהוא לא הכיר אנשים דתיים. הוא נולד למשפחה תימנית מקסימה ומסועפת, מלח הארץ, שרבים מענפיה שומרי תורה ומצוות בסגנון כזה או אחר. ואף על פי כן, הוא מעולם לא חשב שהדברים נוגעים אליו אישית.
"אפשר לומר שהרקע המשפחתי שלנו ממחיש את הרעיון של ירידת הדורות", הוא אומר.
הסבא-רבא, רבי שלום נגר זצ"ל, היה הרב הראשי של הוד השרון, אישיות תורנית נערצת שהשפעתה הרוחנית קרנה על היישוב כולו. אבל הדורות הבאים פחתו והלכו מבחינה רוחנית. הסבא והסבתא עוד היו דתיים, ההורים כבר חילונים לגמרי, ואילו עמרי עצמו נולד אל תוך מציאות שבה שומרי המצוות הם הזרים שמעבר למתרס. "אצל סבא וסבתא שמענו קידוש, אבל אחר כך היינו יוצאים להסתובב עם חברים, ולא שמרנו כלום. למדנו בבתי ספר חילוניים שבהם לא מקבלים בסיס יהודי ממשי".
הוא עבר ילדות מאושרת בהוד השרון, ועם תום שירותו הצבאי למד סטטיסטיקה ומנהל עסקים באוניברסיטת תל אביב. עם סיום התואר גילה לפתע כי התחום אינו מעניין אותו כלל, ולאחר בירור יסודי עם עצמו, הוא עשה הסבה מקצועית להייטק. כפי שניתן להתרשם, אתגרים לא ממש מרתיעים אותו.
ההיכרות שלו באותן השנים עם עולם היהדות, הייתה מוגבלת מאוד.
"בסביבה התל-אביבית שבה למדתי ועבדתי, כמעט ולא נתקלתי בדתיים. במשפחה אומנם הכרתי אנשים דתיים נחמדים מאוד. גם בצבא היה איתנו בחור חביב שומר מצוות שהיה מקפיד על שבת ותפילות. אבל איכשהו, הייתה לי במוח דיכוטומיה בינם לבין התמונה שהצטיירה בתקשורת. תמונה של מתנחלים וחרדים קיצונים, המוצגים כמי שכל מה שמעניין אותם זה להשתלט על המדינה ולבזוז את התקציבים לצורכיהם. הקמפיין האנטי-דתי בתקשורת פעל את פעולתו. קניתי את התמונה הזאת".
לפני כעשר שנים אירעה טלטלה פנימית אצל משפחת בן גדעון. האח הצעיר במשפחה החל להתקרב ליהדות. עם הזמן ניכרו עליו עוד ועוד סימנים לשינוי – כיפה גדולה, ציצית, וספר קודש ביד. תהליך ההתקדמות שלו היה עקבי ונחוש, והוא התקדם עוד ועוד עד שחזר בתשובה באופן מוצהר, ונעשה חרדי. אביו של עמרי לא קיבל את השינוי ברוח טובה, ורק עם חלוף השנים למד אט אט להכיל אותו.
אבל גם אחרי שהאח התחזק ונעשה חרדי, מבחינתו של עמרי שמירת מצוות לא נתפסה כאופציה ריאלית. "האמנתי בערכים ליברלים. לא ממש חשבתי שיש ליהדות מה להציע לאדם מתקדם ונאור כמוני", הוא מספר.
עם נישואיו, בשעה טובה, עברה המשפחה הצעירה להתגורר ביבנה, בסמוך לבית ההורים של רעייתו, שבאה ממשפחה בעלת רקע דתי דומה לשלו. הסבא והסבתא היו שומרי מצוות, אבל לאחר פטירתם הזיקה הדתית במשפחה הלכה ונחלשה, עד כי נעלמה כמעט לחלוטין. רק בקרב הדור הצעיר התחילו להסתמן ניצוצות של התחזקות ושמירת מצוות.
תקופה חלפה מנישואיהם, ועמרי ורעייתו זכו לחבוק בן בכור. המשפחה גדלה, והאושר הציף אותם. תקופה נוספת לאחר מכן, הם כבר המתינו בהתרגשות להולדת הילד השני. נדמה היה כי חייהם הגיעו לפסגת השלמות – הם עסקו בקריירה מצליחה ורווחית, נהנו מחיי נישואין מאושרים, ומילד חינני ונבון. אך דווקא אז, חל השינוי. אחרי לידת הילד השני שלהם, החלה פתאום רעייתו של עמרי להתחזק. זה התחיל באופן הדרגתי. קודם היא התחזקה בלבוש צנוע, בהמשך החלה לשמור שבת בינה לבין עצמה, עד שביום אחד ביקשה מעמרי שכל המשפחה תתחיל שמור שבת.
עמרי לא התנגד.
"אמרתי לה שאם זה עושה לה טוב - אני זורם עם זה. חשבתי לתומי שהילדים ממילא יתנגדו, כי הגדול כבר היה אז בן חמש, ולא האמנתי שהוא יסכים לוותר על מכשיר הצפייה שלו למשך יום שלם. להפתעתי זה עבר כל כך חלק אצל הילדים, שאמרתי 'בסדר, אני מוכן לנסות'".
במשך שלוש שנים ארוכות הוא היה "בעל חילוני מכיל", כדבריו. הוא לא הגדיר את עצמו דתי, ובשלב זה אפילו לא שומר שבת באופן מלא. אבל בפועל, הוא לא השתמש בשבת בטלפון, לא נסע ברכב, ונשאר עם המשפחה בבית.
אך "אחר הפעולות נמשכים הלבבות" אומר בעל ספר החינוך, ומשהו מעין זה אירע גם לעמרי. "עם האוכל בא התיאבון. בהתחלה לא ידעתי שאני רוצה לדעת את האמת. אבל בהדרגה משהו אצלי התרכך ונפתח. הרגשתי שאני כבר לא אנטי. הבנתי שיש דברים בגו, ואני רוצה להיות חלק מהדבר הזה. אני רוצה להתקרב ולהבין עוד".
ספר העוסק ביהדות שהגיע לידיו, עורר בו את התובנה שיש ביהדות יסוד רציונלי המתיישב על הלב. עמרי התייעץ עם חבריו, והללו המליצו לו ללכת לסמינר 'ערכים' שבו הדברים מתלבנים בצורה יסודית. הוא השתתף בסמינר ערכים פעמיים – בסמינר שנערך במלון כינר בצפון, וגם בסמינר שהתקיים בירושלים. בעקבות כך, תמונת עולמו השתנתה לחלוטין.
"קשה לשנות קונספציה של שנים. שינוי הרגלים הוא תהליך איטי. אבל הסמינרים היו סוג של פקיחת עיניים. נותנים שם הרבה חומר היסטורי ועיוני, שגורם לך להבין שהתמונה שהייתה לך עד אז, הייתה חלקית ביותר. אתה לא יכול להיות גוי דובר עברית שסתם כך חי בארץ ישראל. אתה מוכרח להתחבר לשורשים הרוחניים שלך".
מאז הסמינר, עמרי מתהלך במסע רוחני ארוך ומפותל. התהליך ממושך ואיטי, אבל עמרי מתקדם בו לאט אך בטוח. הוא פותח את היום בהנחת תפילין ותפילת שחרית, שלאחריה הוא קורא פרקי תהילים. הוא משתתף גם בשיעורי תורה וחיזוק היסודות הרוחניים, וכל זאת במקביל לעבודתו כמפתח תוכנה בחברת סטארט-אפ בתל אביב.
במקביל לשינוי הפנימי שנבט בקרבו, השתנה גם צביון הבית.
"הילדים עוד צעירים, אני ורעייתי קיבלנו החלטה שננסה ככל האפשר להקפיד על כך שהם יגדלו אל תוך סביבה רוחנית בריאה ונקייה. לכן החלטנו, למשל, להוציא את מכשירי הצפייה מהבית". הוא מספר. מדובר היה בצעד משמעותי ומהפכני מאוד, עבורם, אך הם חשו חובה לעשות זאת, עבור החינוך הטהור של ילדיהם הרכים. יש להם היום שלושה ילדים, בלי עין הרע. הגדול כבר הולך לבית ספר חרדי, ואחיו הצעירים לומדים בגנים תורניים.
כששבת המלכה פורסת את כנפיה על העיר, אופפת את הבית שלהם אווירת קדושה. עמרי חוזר הביתה מבית הכנסת, ומוזג גביע יין לקידוש. בשעה מרוממת זו עולה ומצטיירת כנגדו דמות דיוקנו של הסבא הצדיק במעמד הקידוש, והוא אומר לעצמו: "הנה, השורשים שלי מחזירים אותי הביתה".