|
המאור מחזירן
המאור מחזירן
|
|
|
שמור למועדפים
|
|
סיורי חנוכיות´ של ערכים בשכונות חרדיות בירושלים ובני ברק מאפשרות לקהלים רחוקים להתרשם בצורה בלתי אמצעית מהמאור שבתורה | מה שמתחיל בנר אחד קטן יכול להפוך לשלהבת קודש
|
השעה שש ורבע בערב, וצינת הלילה הירושלמית כבר חודרת לעצמות. בזה אחר זה מתכנסים חברי הקבוצה. במרחק כמה מאות מטרים מאיתנו שוק 'מחנה יהודה' סואן כרגיל, אבל כאן, בסמטה האפלולית שוררת אווירה כמעט חגיגית. "נא לכבות טלפונים", מציע פעיל ערכים. "גם בזמן יהודה המכבי לא היו טלפונים". הקבוצה מגוונת. מבוגרים, צעירים, קיבוצניקים ועירוניים. מכנה משותף אחד יש לכולם – עבור רובם זו הפעם הראשונה שבה הם רואים מקרוב שכונה חרדית בליל חנוכה. יש בהם סקרנות, וגם כמיהה למשהו עמוק. אולי הם מחפשים את פך השמן הטהור. הטרנד של 'סיורי חנוכיות' איננו חדש, אבל בערכים החליטו למנף אותו עם ערך רוחני מוסף. "מהותם של ימי החנוכה זה 'פרסומי ניסא'", מסביר הרב ישי וליס. "הרעיון של הדלקת הנרות הוא לפרסם את ניצחון רוח התורה על תרבות יוון. בהכוונה מתאימה, סיור בימים אלה בסמטאות ירושלים או ברחובות בני ברק יכול להיות 'פרסומי ניסא' בהיקף שאין לו אח ורע בעולם". אור הנרות הבוערים מושך אליו נשמות יהודיות מכל רחבי הארץ, ואפילו מחוץ לארץ. אחד הפעילים מספר על סבתא יהודיה מהולנד, שבכל שנה משלמת כרטיס טיסה עבור נכדיה כדי שיגיעו לביקור בארץ, דווקא בימי החנוכה. "כבר שלוש שנים שאני פוגש אותה ואת נכדיה בסמטאות נחלאות. היא מסבירה לי שהמראה של אלפי נרות החנוכה הדולקים בחלונות הוא חוט המקשר את צאצאיה ליהדות. "סיור חנוכיות" הוא לא רק הזדמנות ללמד את המבקרים על מהות החג, אלא דרך נפלאה לפתח דיון סביב נושא הזהות היהודית וחיי תורה ומצוות. אפשר לומר, בלי גוזמה, שהניצוץ שנר חנוכה אחד מסוגל להדליק בנשמתו של יהודי עשוי לחולל שינוי בגישתו ליידישקייט". מגרשים את החושך תוך כדי הליכה נופל שקט על הקהל. האור הזהוב הבוקע מהחנוכיות משתקף בעיניים הבורקות. ככלות הכל, לא מדובר כאן בתיירים שבאו לחקור תופעה אקזוטית, אלא ביהודים שאבות אבותיהם נלחמו לצד מתתיהו ובניו תחת נס הדגל של "מי לה' אלי". ברקע מסביר הרב אליעזר אייזיקוביץ את הלכות הדלקת נר חנוכה. דבריו מטובלים בהומור נעים שמסייע לשבור את הקרח ולהפיל מחיצות שבלב. בהמשך, כשהקרקע כבר מוכנה לכך, הוא עובר לדבר על מהות היום, ועל המאבק בין תרבות יוון לתורת ישראל. השיחה עוסקת במתייוונים ובמכבים, במסירות נפש על שמירת שבת וברית מילה, ועל משמעותו האקטואלית של פך השמן הטהור בימינו. הקהל שותה את הדברים בשקיקה. לפי חזותם החיצונית הם נראים רחוקים, אבל זהו השלב שבו נפתחים הלבבות. מתברר שמאחורי החזות המנוכרת מסתתרים מאגרים בלתי מבוטלים של אמונה ושייכות, וכמיהה גדולה מאוד להתחבר למורשת הדורות. המערכה על צביונו של עם ישראל לא תוכרע באולפני התקשורת, אלא כאן, בסמטה הקרירה מול הנרות הדולקים. מאוחר יותר אנחנו מגיעים לפגוש קבוצה של סטודנטים יהודיים מארה"ב המבקרים בארץ במסגרת ארגון 'תגלית'. מדובר באנשים בעלי ידע יהודי מינימלי. רבים מהם נמצאים במרחק נגיעה מהתבוללות גמורה. המרצה מרביץ בהם דרשה נלהבת על זהות יהודית ושייכות לעם ישראל. הקהל מאזין בדריכות. לראשונה, הם שומעים משהו אחר. גנרטור רוחני אין מתחרים לאווירה הרוחנית של ירושלים, אבל סיורים של חנוכה יכולים להיות גם בריכוזים אחרים של הציבור החרדי. סיור כזה, בהדרכתו של הרב ישי וליס, יצא לרחובות בני ברק. מתברר שעבור רבים מהמשתתפים נקודת השיא בסיור הייתה עצם ההליכה ברחובות העיר, הליכה המאפשר להתרשם מאורח החיים הצנוע והפשוט של הציבור החרדי. בהדרכה נכונה אפילו מודעות רחוב התלויות על הקירות יכולה להיות חוויה מעוררת מחשבה. מכל בית נשקפים סוללות של נרות, ותגובות המבקרים מאלפות. אחת הנשים המבוגרות מתפעלת מכך שחנוכיות כסף מהודרות מונחות בקופסאות על פתח הרחוב בלי חשש מגנבים. "יש דברים שאנחנו, כבני הציבור החרדי, התרגלנו אליהם, אבל הם עושים רושם רב על המבקרים מבחוץ", אומר מנהל הסיור, הרב יהושע מן. "מדובר באנשים שניזונים מדיסאינפורמציה בתקשורת. בחיי היום-יום אין להם הזדמנות להכיר בצורה ישירה את הציבור החרדי. ההיכרות הישירה מנפצת דעות קדומות". כל פרט נעשה מושא לשאלות, וכל שאלה מוליכה לתשובות המעוררות סבב חדש של שאלות. בפינת אחת הרחובות כמה מהצועדים נעצרים, עיניהם תלויות במחזה המתרחש בקומה השלישית של בניין סמוך. עומד שם יהודי מול החנוכייה, ורוקד לעצמו, ככה בשקט. הוא לא מבחין בקהל הצופה בו, ואילו הם מקבלים מושגים חדשים בשמחה של מצווה. הקבוצה נכנסת למעונו של אחד האדמו"רים בבני ברק שמסביר להם מדברות קודשו על משמעות הימים. ספק אם קבוצה כזאת התכנסה אי-פעם בבית הזה. במקביל, בחדר נפרד, הנשים שבקבוצה יושבות לשיחה עם הרבנית. מכאן ממשיכה הדרך לבית המדרש 'אוהל קדושים' של ישיבת פוניבז'. הקהל משקיף דרך החלונות על מחזה מפעים. בית המדרש הומה ורוגש. מאות בחורים ואברכים מתנצחים במלחמתה של תורה. אי אפשר להכניס סיכה לאולם הדחוס. המשתתפים פעורי פה. רבות שמעו בתקשורת על בחורי הישיבה, אבל רק עתה ראו לראשונה מה בעצם עושים הבחורים הללו... "הרעש מחריש אוזניים", אומר לי אחד מהם. "הוא מזכיר לי רעש של גנרטור". "אתה לא טועה", אני עונה לו, מרים את קולי מעל השאון. "כאן מייצרים את האנרגיה שמכוחה מתקיים עם ישראל כבר אלפי שנים". נר איש וביתו אין הסיור יכול להסתפק רק בהליכה ברחוב. מצוות חנוכה היא הרי "נר איש וביתו", ואם כן, מוכרחים להיכנס גם לבית, לראות איך נראים החיים אצל משפחה חרדית אותנטית. חברי הקבוצה נכנסים לבית חרדי שנאות לפתוח את דלתותיו לרגל המעמד. כמו אוהלו של אברהם אבינו, הם מכניסים בצל קורתם קבוצה של עוברי אורח שבאו מן המרחקים. הביקור המשפחתי מעניק הזדמנות לקלף את המחיצות, לדבר בגובה העיניים ולהכיר את החיים עצמם. ההורים יושבים בראש שולחן עמוס בתקרובת. הילדים מתרוצצים סביב. אחרי היסוס קל, חברי הסיור מתיישבים בסלון. "חשוב לנו להראות את הבית היהודי לא רק מבחוץ, אלא גם מבפנים", מסביר הרב יהושע מן. גדולה לגימה שמקרבת לבבות. תוך זמן קצר נשבר הקרח ונופלות המחיצות. עד מהרה מתפתח במקום סימפוזיון ספונטני. הישיבה הנינוחה בבית היא ההזדמנות המתאימה להעלות את כל השאלות הקשורות לציבור החרדי, ולקבל עליהן תשובות בזמן אמת. לא הרי תשובה הנאמרת בחטף, או אפילו כזאת הנאמרת במסגרת הרצאה, לבין תשובה הנאמרת בתוך בית יהודי חי ותוסס. הציבור אכן שואל שאלות מכל סוג: איך מגדלים ילדים בלי אמצעי צפייה טכנולוגיים? איך מתמודדים עם העומס של משפחה ברוכת ילדים? מהו סולם הערכים לפיו מחנכים את הילד? וכיצד מפרנסים את כל הנפשות? כאשר מגיע הזמן להיפרד, אני מבחין באחד ממשתתפי הסיור, יהודי בשנות השישים לחייו, כשהוא... בוכה. במהלך כל הסיור הוא שתק, עתה הוא מבקש לשתף את הציבור במשהו אישי. "יש לו בן שחזר בתשובה, וגר בקריית ספר, אברך עם אישה וילדים", הוא מספר. "מאז שהוא חזר בתשובה - נותק בינינו הקשר. אודה ולא אבוש כי אני הייתי הגורם לכך", ממשיך האיש. "לא הייתי מסוגל להשלים עם המהלך שעשה, איך הוא נטש את החיים בשיא הצלחתו וויתר על הכל בשביל ללמוד תורה. ראיתי בכך בטלנות ופרזיטיות. בזתי לו ונמלאתי עליו כעס. לא יכולתי להבין את פשר הדבר. ראיתי בכך מהלך של התרסה נגדי ונגד כל עולמי, והגבתי בעלבון וכאב". "הערב היה הפעם הראשונה שהשתתפתי בסיור מסוג זה. בכמה שעות של סיור נחשפתי לעולם שלא הכרתי. פתאום התחלתי לראות את העולם דרך העיניים של הבן שלי. הבנתי מה הוא מצא בתוך העולם החרדי, למה הוא בחר בדרך זו. התחלתי להבין אותו... לא, אני לא חושב שאני מתחיל לחזור בתשובה, אבל אני כן מבין שהכעס שלי כלפיו לא היה במקום. אני מבין שהוא לא בעט בי, אלא פשוט ביקש להוסיף לחייו ממד רוחני שלם שלא היה בכוחי לתת לו, כי לא הכרתי את עולם התורה והמצוות. אני מבטיח לכם שכבר הלילה אני מתקשר לבן שלי. אני רוצה שהוא יחזור אליי ואני אחזור אליו"... רבים מהנוכחים מנגבים דמעה. האמת, זה מרגש. מסכם הרב מן: "מדברים הרבה על הצורך בהסברה חרדית – ההסברה האמיתית זה להביא אנשים שיכירו במו עיניהם את הציבור החרדי בבחינת 'טעמו וראו כי טוב ה''. בהגדה של פסח נאמר לנו על הבן התם – 'את פתח לו'. כל המבנה של ליל הסדר נועד לעורר את הסקרנות של הקטנים. בימינו גם ביקור חנוכה בשכונה חרדית יכול לחולל אפקט דומה. מסתבר שלעיתים די בנר אחד קטנטן, כדי להצית את הנשמה היהודית".
|
|
|
|