דפיקות נמרצות הפרו את שלוות השבת בבית משפחת בנט במעלה אדומים. "משטרה! לפתוח!"

אבי המשפחה, ר' אילן בנט, לא הופתע מהדפיקות. למעשה, הוא די ציפה להן.

שני שוטרי סיור שעמדו בפתח תלו עיניים תמהות בבני המשפחה הישובים סביב שולחן השבת, ובאילן עצמו שזה עתה סיים לעשות קידוש, והניח את הגביע המלא על המפה הצחורה. "למה לא הגעת לעבודה?" הם תבעו לדעת. "למה אתה לא עונה לטלפונים?" זעמו. "פשוט מאוד", השיב קצין המשטרה, אילן בנט. "אני שומר שבת".

שבת – לדתיים בלבד

חצי שנה קודם לכן, כאשר אילן ביקש לראשונה לקבל פטור מעבודה בשבת, בקשתו נדחתה על הסף. מנוחת השבת, הסבירו לו במתק לשון, היא עניין לדתיים בלבד. מי שאינו דתי, יתכבד נא ויתייצב לעבודתו במשטרה כמו בכל יום חולין.

התשובה הזאת קוממה את בנט. אומנם דתי הוא לא היה באותם הימים, ואף חזותו החיצונית העידה עליו כי שמירת המצוות איננה חלק משגרת יומו, אבל קשה היה לו להשלים עם כך שיש פריבילגיות השמורות לדתיים בלבד.

"רק לדתיים מגיע ליהנות ממנוחת שבת בחיק המשפחה?" תהה באוזני הממונים עליו. "וכי בגלל שאינני דתי מגיע לי עונש?" אך טענותיו נפלו על אוזניים ערלות. "לו היית דתי, אולי היינו מתחשבים בך", ענו לו. "אבל אתה לא".

סוגיית השבת הייתה באותם הימים העננה היחידה שהעיבה על מה שנראה עד אז כקריירה מבטיחה בשירות המשטרה. הוא נולד וגדל בשכונת ארמון הנציב בירושלים, מול הנופים של מדבר יהודה, ועבר בחייו בכל התחנות ה'נכונות': בית ספר חילוני, שירות צבאי ב'גבעתי', ושנתיים נוספות ביחידת המשטרה ימ"ס (יחידת מסתערבים) בעזה, שם למד לדבר בניב ערבי מקומי. "עד היום הזה השפה הערבית משמשת אותי", הוא אומר בחיוך.

בבית בו גדל אילן, שמרו מסורת באופן מינימלי: תפילין, קידוש בשבת, סופגניות בחנוכה, אבל לא הרבה מעבר לכך. לאחר סיום שירותו הצבאי, הוא יצא כמקובל לטיול ממושך בחו"ל. יש הנוהגים לטייל במזרח הרחוק, ויש הנוהגים לחרוש ברגליהם את מסלולי הטרקים של דרום אמריקה. אילן 'החמיר' על עצמו, ויצא שיטת שניהם...

הוא חזר לישראל שבע הרפתקאות וחוויות, והתחיל לחשוב על המשך דרכו בחיים. הוא התחיל ללמוד לתואר בהנדסת אלקטרוניקה. בתוך כך הכירו לו את רעייתו לעתיד, אף היא מרקע מסורתי, ועמה הוא הקים את ביתו. יום אחד הוא נתקל במודעה המציעה עבודה במשטרת ישראל. לאור עברו הקרבי, הדבר נראה היה לו כמו בחירה מתבקשת. הוא עבר בקלות את תהליך המיונים והמבחנים, ועד מהרה מצא את עצמו במסלול מהיר לתפקיד קצונה.

ואז פגשה אותו שבת המלכה. "באותם הימים לא התייחסתי לשמירת השבת מההיבט הדתי - רק צרמה לי הפגיעה באווירה המשפחתית", הוא מספר. "אצלנו במשפחה מקובל היה שלא עובדים בשבת. פתאום אומרים לי שהמחיר עבור קריירה קורצת במשטרה, הוא לוותר על היום היחיד שבו יכולתי להיות עם בני משפחתי. כששאלתי למה זה כך, נעניתי במבטי תימהון ובמשיכת כתף בנוסח 'ככה זה אצלנו ואין מה לעשות'".

לו היו הממונים עליו יודעים לאן בנט יגיע עם דרישתו, אולי היו חושבים פעמיים בטרם דחו את בקשתו. אבל ככל שהמשטרה התחפרה בעמדתה שלחילונים אין זכות למנוחה בשבת, כך גברה עקשנותו של בנט. כמעט מבלי משים השבת הפכה להיות הדגל שלו, למרות שעד לאותו הרגע הוא כלל לא עצר לבדוק ולברר עם עצמו: מה בעצם כתוב על הדגל הזה.

"אני זוכר שיום אחד פתאום חשבתי לעצמי– 'אתה רוצה להתנהל כמו חילוני, אבל מבקש ליהנות ממנעמי החיים כמו דתי. זה לא אבסורד?'"

טעמו וראו כי טוב

בנט הבין שהוא צריך להבין טוב יותר מהי השבת. פרסום של ארגון 'ערכים' הוביל אותו לפגישה עם איש תנועת ערכים במעלה אדומים, הרב אליהו אלפסי. הלה הקשיב לשאלותיו החקרניות של בנט, והשיב לכולן בתשובה אחת: "השאלות שלך אמיתיות, אילן, וחשובות מאוד. אתה מחפש לא רק את משמעות השבת, אלא גם את המשמעות שלך. אני רוצה להזמין אותך לסמינר של 'ערכים'!"

רעייתו קצת נרתעה בתחילה מהרעיון, אבל אילן שכנע אותה שאין מה לחשוש. "יש מלון, יש שמרטפייה. נביא לשם את הילדים ונהנה מקצת חופש. אנחנו הרי לא חייבים להיכנס להרצאות".

נאמן להבטחתו, העביר אילן את השעות הראשונות במלון בזיכרון יעקב כשהוא ספון בחדרו, עד שסקרנותו גברה עליו. הוא החליט להציץ להרצאה העוסקת בשלום בית - הציץ ונפגע.

"פתאום הבנתי שיש כאן מערכת מתוחכמת, מקיפה, מעמיקה, שמסדרת את חייו של האדם ומעלה אותו על דרך המלך. יותר מזה: הבנתי שהתורה היא אמת, ואמת זה דבר מחייב". הרצאה גררה הרצאה, אבל השיא היה בחוויית השבת המרוממת שכמוה לא חש מימיו. "אמרתי לרעייתי: 'זו בדיוק האווירה שאני מחפש. הלוואי שנצליח ליצור שבת כזאת אצלנו בבית!'"

הסמינר היה אירוע מכונן: "זה לא רק להכיר את האמת, אלא גם לראות ולהרגיש את ההנאה שבזה – להבין שהתורה והמצוות לא רק מחייבות, אלא גם ממלאות את החיים במשמעות ושמחה. בבחינת 'טעמו וראו כי טוב ה'". בעקבות כך, התחיל אילן בתהליך של חזרה בתשובה. "כולנו יודעים את האמת, אבל לא תמיד נוח להתמודד איתה. כאן היה רגע של נחת ושל חיבור".

כבר באותו מוצאי שבת, בשובו מהסמינר, נעמד אילן מול המראה, ובדק איך הוא נראה עם כיפה. המראה מצא חן בעיניו. למחרת התייצב כדרכו בתחנת המשטרה בנווה יעקב, כאשר כיפת קטיפה שחורה מכסה את ראשו.

חבריו לעבודה הגיבו בתמיהה. "מי נפטר לך?" ביקשו לדעת. ר' אילן היה נחוש למצות את המהלך עד תומו, ופנה לקצין הממונה עליו. "הנה, עכשיו אני דתי. אני דורש את הזכות שלא לעבוד בשבת".

הקצין הגיב בזעם. "אל תנסה להתחכם, אילן", אמר לו. "כאן כולם עובדים בשבת. אם תתעקש תפוטר מהמערכת בלי פיצויים", איים.

"הייתי בצעדים הראשונים שלי בעולם התשובה, והאיום קצת השפיע עלי בתחילה", מספר ר' אילן. "אבל פתאום התמלאתי בתעצומות נפש, והחלטתי לא להיכנע בשום פנים ואופן".

לוחמה פסיכולוגית

בשבת הבאה ביקש אילן להחליף משמרת. משסורבה בקשתו, הוא פשוט לא הופיע לעבודה. זה היה השלב בו התדפקו על דלת ביתו השוטרים, שבאו למצוא את הקצין שנעלם.

"זה היה סוג של מלחמה פסיכולוגית", הוא מספר. "הרגשתי שהמערכת מתנכלת אלי ויורדת לחיי. כשראו שאני רציני ולא מדובר בגחמה חולפת, זומנתי לפגישה עם קצין בכיר. 'תראה, אתה שוטר מוערך ומוכשר' – החמיא לי– 'חבל שתאבד את הזכויות המגיעות לך, וחבל גם לנו לאבד אחד כמוך. בוא תישאר במערכת, תמשיך לעבוד בשבת, ובהמשך אנחנו נסדר לך תפקיד מנהלי שאינו כרוך בעבודה בשבת".

זו הייתה הצעה קורצת, אבל ר' אילן דרש שהיא תבוצע כבר בשבת הקרובה. "אני לא מוכן לחלל אפילו שבת אחת", הוא הצהיר בפסקנות.

לכך לא הסכימו הממונים עליו. במשך תקופה ארוכה הוא לא הגיע לעבודה, עד שלבסוף התכנסה וועדה מיוחדת כדי לדון בעניינו.

"לדיון המכריע הגעתי עם בני, שהיה אז ילד בן שנה וחצי. ישבו שם הסמ"ר, הסממ"ר ומפקד המרחב. אחד הקצינים פנה אלי בכעס: 'יושבת כאן וועדה שעומדת להכריע בעתידך ובפרנסתך ואתה בא לפה עם ילד?! זה לא חוצפה?' בלי להסס עניתי לו: 'הבאתי אותו ביחד איתי כדי שידע לאן לא להגיע...' הוא נעץ בי מבט רושף ואמר: 'אתה עוד תעבוד אצלי גם ביום כיפור'. אמרתי לו: 'אני כבר לא עובד אצלך. אני עובד אצל בורא עולם'".

לאחר דין ודברים החליטה הוועדה לפטר אותו מהמשטרה, אך בלי שהדבר יפגע בזכויותיו. ר' אילן אינו מצטער על כך, ואפילו לא לרגע. "זה היה ממש סייעתא דשמיא שלא המשכתי בקריירה במשטרה. אשתי עוד קודם לכן התחילה להתחזק דרך הרצאות 'ערכים', ומבחינתה שמירת שבת הייתה כבר צעד מתבקש".

מעין עולם הבא

הפיטורים מהמשטרה אפשרו לו להקדיש את כל עתותיו לתורה. במשך ארבע שנים למד בישיבת 'אור החיים' כאברך מן המניין, והשלים פערים בידע יהודי. את ארבעת ילדיו, כן ירבו, הוא שלח למוסדות חינוך תורניים בירושלים ובמעלה אדומים. "מפעם לפעם, כשאני פוגש שוטרים שהכרתי מהעבר, הם מביטים בי בהתפעלות וחשים צורך להצטדק על אורח חייהם", הוא אומר. "במעמקי ליבו, כל יהודי יודע שחיי תורה ומצוות הם צורת החיים האמיתית".

היום ר' אילן בנט מתפרנס מעבודתו כשרברב, כאשר שאר זמנו מוקדש ללימוד התורה. יש לו בכל יום שיעורים קבועים בגמרא, הלכה, פרשת שבוע ומוסר. "השבת מלמדת את האדם לראות בימי החולין אכסדרה לעולם הבא. כאשר מבינים בעבור מה חיים, נועם השבת ממתיק את כל ימות השבוע".