בגיל 36 החליטה הרבנית בניטה להתחזק בשמירת מצוות בהשפעת הרב ראובן אלבז שליט"א. שינוי שעתיד היה לסחוף אחריו את המשפחה כולה. "אמא ע"ה אף פעם לא הייתה חילונית לגמרי", מספר בנה, הרב ישראל בניטה. "בבית תמיד שמרו על גם על מסורת. עשינו קידוש, אבל המסכים היו פתוחים גם כן".
"יום אחד היא החליטה לכסות את ראשה. אבי מורי חזר הביתה, והופתע. 'האם זה מפריע לך?' שאלה אותו. הוא הרהר לרגע בשקט ואמר: 'לא, זה לא מפריע לי בכלל'. היה משהו במבט השלו בעיניה שהפיג את המתח באוויר. אבא הבין כבר באותו הרגע את הכיוון אליו פונה הבית. עוצמת הנפש של אמא העניקה את הכוח לכולם".
"אמא לא הסתפקה בכך שחזרה בתשובה בעצמה. היא החזירה בתשובה את בעלה, את ארבעת ילדיה, ולבסוף הצטרפה בעצמה להיות פעילה בתנועת 'ערכים', כדי לעזור לאחרים להבין את מה שלקח לה שלושים ושש שנה להבין"... לאחר החזרה בתשובה, נולדו למשפחת בניטה תשעה ילדים נוספים.
מגדלור של קודש
אחרי החזרה בתשובה החליט אבי המשפחה, רבי יעקב בניטה, להרחיב אף הוא את מעגל הקדושה. באזור בו חיו לא היה בית כנסת. הוא קם ועשה מעשה: הוא ערך שיפוץ בשתי חניות שהיו מתחת לבית, שבר את הקירות ביניהן, והפך את המקום למרכז לתפילה ותורה הפועל עד עצם היום הזה.
"אני זוכר, בהיותי ילד קטן, את אבא בונה את ההיכל במו ידיו", מספר בנו רבי ישראל. "היה ריח של עץ טרי באוויר, וכל פעם שהייתי עובר לידו, הייתי שומע את צלילי הפטיש והמקדחה. בית הכנסת פעל סביב השעון: שחרית, מנחה, ערבית, שיעורי תורה וכולל אברכים. אמא דאגה תמיד לרווחת המתפללים - עוגות, שתייה, וגם הניקיון היה באחריות המשפחה".
"במרוצת הזמן נעשה בית הכנסת למגדלור תורני עבור הסביבה כולה ורבים השיב מעוון. פעל בו כולל לבעלי בתים ושיעורי תורה לציבור הרחב".
"בשבתות היה הציבור עולה אחרי התפילה לקידוש שנערך בבית סביב שולחן מלא במטעמים שאמא הכינה. לימים גילו לנו רבים כי דווקא הקידושים הללו משכו אותם לבית הכנסת, עד שנעשו למתפללים קבועים. בעקבות כך הם וילדיהם הקימו דורות ישרים מבורכים הספונים בבית ה'"...
אחת מאחיותיו של הרב בניטה, שהייתה אחראית על ניקיון בית הכנסת, זכתה להינשא לתלמיד חכם גדול, שהוא היום רב קהילה ומורה הוראה בישראל. "אין לי ספק שכל זה הוא בזכות ההשקעה של ההורים בבית הכנסת ובקהילה", אומר הרב בניטה.
בזכות אמונת חכמים
בחלוף השנים ביקשה הרבנית בניטה להגשים את חלומה הישן, ולעלות מבית שמש לעיר הקודש ירושלים. הרעיון לא נשמע מציאותי. פער המחירים בין הערים היה כזה, שבמחיר הווילה בבית שמש יכלו לכל היותר לקבל קופסת שימורים דחוקה בירושלים. אבל לחלום ולהתפלל תמיד אפשר – וכך האמא אכן עשתה... גם במקרה הזה הפתרון לבעיה הופיע בזכות אמונת הצדיקים תמימה.
בוקר אחד, בעוד האמא שוטפת כלים בכיור נכנסה אחת הבנות לבית וסיפרה כי בחוץ עומד אדם העובר מדלת לדלת ומוכר תמונות של צדיקים. "יש מספיק תמונות בבית, תודה רבה", אמרה. אבל המוכר התעקש שתבוא לראות רק תמונה אחת. אמא סובבה את ראשה להביט בתמונה, ופניה החווירו.
"מה קרה, אמא? למה נהיית לבנה פתאום?" שאלה הבת בדאגה. אמא לקחה נשימה עמוקה והשיבה בקול רועד: "בחלום הלילה ראיתי צדיק שבא אליי ואמר שהשנה אזכה לעבור לירושלים, וביקש ממני לעשות לו הילולה. לא הכרתי את הצדיק הזה, ושכחתי מהחלום כשקמתי בבוקר. אבל עכשיו, כשראיתי את התמונה... זה בדיוק אותו צדיק מהחלום!" היא התבוננה בתמונה ומלמלה: "רבי חיים פינטו זצ"ל... זה הוא".
בבית החליטו לארגן הילולה מפוארת לכבוד הצדיק. זו נערכה בבית ביום האזכרה. כעבור זמן קצר, בחג הסוכות, בעוד כל בני המשפחה המורחבת, חברים ומכרים רבים יושבים בסוכה המפוארת, לפתע נכנס אורח שלא הוזמן, אדם לא מוכר. והוא בירך את היושבים בחג שמח ואחרי כמה רגעים שאל שאלה מוזרה: "תגידו, אולי אתם מוכרים את הבית?"
כולם השתתקו. אבא שלי היה המום, ואמר: "מה? איך ידעת שאנחנו שוקלים למכור את הבית?" האיש חייך והשיב: "יש לי קרוב משפחה שגר בירושלים, בהר נוף. הוא להוט מאוד למכור את הבית שבבעלותו. חשבתי שאולי זה יעניין אתכם".
"התברר שאותו אדם היה מוכן למכור את הבית במחיר מוזל מאוד. לאבי היו עוד נכסים - הוא בדיוק קנה שטח ובנה עליו מבנה, והוא גם היה בתהליך מכירה של אותו שטח. באופן מופלא, בדיוק בזמן שבו נדרש לנו הכסף לרכישת הבית בירושלים, נמצא קונה למבנה, והעסקה נסגרה במהירות. זה היה כאילו הכל היה מתוכנן מראש. כמו שהבטיח הצדיק בחלום של אמא, באותה שנה עברנו לירושלים".
מהפכת התשובה עם ערכים
כמו בבית שמש, גם בירושלים המשיכה הרבנית בניטה לעשות גדולות ונצורות במסגרת ארגון ערכים. "אמא הייתה אישה צדקת שלא הסתפקה בכך שחזרה בתשובה ובשינוי שעשתה בביתנו, אלא הרגישה מחויבות לעזור לאחרים לגלות את האור שהיא גילתה. היא הייתה מארגנת חוגי בית, מוסרת שיעורים ומלווה משפחות בתהליך החזרה בתשובה".
"אני זוכר את הערבים בהם הבית היה מתמלא בקולות אנשים שבאו לשמוע שיעור. הריח של תה מתבשל, הקולות הנעימים של צחוק ושיחות, והאווירה הכללית של חום ואחדות".
תגובת שרשרת רוחנית
למרות קשיים הבריאותיים שהופיעו אצל הרבנית בניטה, היא התמידה בפעילות הקירוב ככל יכולתה. "אמא קיבלה אירוע מוחי שהגביל אותה מאוד", מספר רבי ישראל. "והמשיכה למסור שיעורים לתלמידותיה ולעשות איתן פעילות קירוב".
הדוגמה האישית שלה ממשיכה להאיר את דרכם של רבים, והעשייה שלה נטועה עמוק בלבבות ילדיה, נכדיה, וכל מי שזכה להכיר אותה. פעולה אחת של תשובה, לפני כשלושים שנה, חוללה תגובת שרשרת רוחנית פעילות ענפה בארגון ערכים, שממשיכה להשפיע במעגלים הולכים ומתרחבים עד היום הזה.