זה קרה בתקופה שהרב ידידיה שלום עבד במוסד פיננסי מוכר. יום אחד הוא התבונן באחד הקולגות שלו לעבודה כשהוא מברך ברכת המזון.

"הרגשתי מעין אור רוחני על פניו בשעה שבירך". הוא מספר. "שמתי לב שהיה לו את האור הזה גם בשעה שהתפלל מנחה. ניגשתי אליו ושאלתי אותו בפשטות, 'מאיפה האור הזה?' הבחור התחיל לדבר איתי על תורה. בדיוק באותו יום, חבר שלח לי סרטון של רב, והדברים מצאו חן בעיני. ראיתי בכך סימן משמיים שאני צריך לשמור מצוות. באופן ספונטני החלטתי לשמור שבת. דודה שלי שמעה על כך ונתנה לי המלצה: "בעל תשובה עם 'ערכים' זה לא כמו בעל תשובה בלי 'ערכים'. לך לסמינר!"

כזה הוא הרב ידידיה: אדם טוטאלי. ברגע שהחליט כי דרך התורה היא הנכונה; הוא לא חשב פעמיים לפני שקפץ למים. כך, באופן הפשוט ביותר, התחיל מסע התשובה שלו.

אם קשה – סימן שנמצאים בעלייה

הוא נולד וגדל בבת ים, במשפחה שבה לא שמרו דבר מלבד 'כיפור' ופסח. אחרי השירות הצבאי יצא לטיול קצר באמריקה, ואחר כך למד ראיית חשבון. תוך זמן קצר מצא עבודה במוסד פיננסי. המשכורת הייתה טובה והיו אופקים להתקדמות, אבל ידידיה הרגיש שחסר משהו. אולי דווקא העובדה שהתעסק כל היום בכסף גרמה לו להרגיש שכסף לא יכול להיות סך כל חייו של אדם. מוכרח להיות משהו נוסף, משהו מעבר. הוא ואחיו התחזקו במקביל. הסמינר השפיע עליו עמוקות. "הדודה צדקה", הוא מחייך, "זה משהו אחר לגמרי".

כשאני מבקש להבין למה, פניו מרצינות. "ראשית, מבחינת הכרת יסודות האמונה; הסמינר סוגר את כל הפינות. הייתה לי כבר מחויבות עקרונית לשמירת מצוות, אבל הסמינר נתן לכך את החותמת הסופית. בפרט עבור מי שמתעורר לחזור בתשובה באופן ספונטני, חשוב שיבין ויכיר את יסודות האמונה".

"בנוסף, בסמינר הכרתי את הרב חסידים, שהמשיך ללוות אותי בהמשך דרכי הרוחנית. אפשר להפריז בחשיבות הליווי הזה. עם החיוך ויכולת ההקשבה הוא מסוגל להאזין לך עד השעות הקטנות ולכוון אותך בכל התלבטות".

"אני זוכר רגע מסוים, חודש לפני שהתחתנתי, כאשר נתקפתי חלישות הדעת. התקשרתי אליו ושיתפתי אותו בתחושות שלי בגילוי לב. הוא אמר לי את המשפט הכי פשוט, הכי בנאלי, והכי נכון ברגע כזה: 'תחשוב שאתה נוסע באופניים, ומדווש לכיוון העלייה. ברור שבקטע הזה יהיה לך הכי קשה! אתה עוד חודש מתחתן, והיצר הרע רוצה לגנוב לך את ההזדמנות לזכות במחילת עוונות. זה כל העניין'. המילים שלו חיזקו אותי ברגע הקריטי. קשר בין-אישי כזה הוא דבר שקורה רק בסמינר, ולכן הוא כה חשוב".

"מסיבה זו", הוא מוסיף, "אני תורם לסמינרים של ערכים כבר עשר שנים. פשוט ראיתי על עצמי ועל רעייתי, אף היא בוגרת סמינר ערכים, עד כמה הוא חשוב ואפקטיבי".

ברכת הרב

אחרי הסמינר התחיל ללמוד במדרשה של הרב בנימין שחר בפתח תקווה. בהמשך הלך לישיבה. במקביל, רעייתו למדה אחרי הסמינר במדרשת 'סלה' בבני ברק.

"ההדרכה והליווי של ערכים", הוא אומר, "חיוניים לבעל תשובה. אני אדם טוטאלי, אז מייד התחלתי לקיים בשלמותה כל מצווה שהכרתי. כך קרה שקיבלתי על עצמי לקום בכל לילה לתיקון חצות. זה לא היה קל – אבל אם צריך עושים. רק כשהרב אהרן לוי הסביר לי שמדובר במנהג חסידות שלא כל אדם בתחילת דרכו צריך לקיים, הפסקתי את המנהג"...

דווקא דבר אחד היה לו קשה לעשות: לחבוש כיפה. "הייתי מסתובב עם כיפה בכיס, ומניח אותה רק בעת ברכות, תפילות וכדומה. יום אחד באתי להוריד את הכיפה אחרי הנחת תפילין, והרגשתי תחושה מוזרה, כאילו יש שריפה על הראש במקום הכיפה. החזרתי את הכיפה והתחושה חלפה. חשבתי לעצמי - אולי אני חולה, אולי אני מדמיין? שוב הסרתי את הכיפה ותחושת השריפה חזרה! החלטתי שאם זה קורה פעם שלישית, אני חובש את הכיפה ולא מוריד אותה יותר. וזה בדיוק מה שקרה. מאז התחלתי להגיע עם כיפה לעבודה"...

העבודה הפיננסית הייתה טובה, ואפילו היו דיבורים על תפקידים בכירים יותר. אבל בשלב מסוים הוא החליט לפרוש. "זאת עבודה שתופסת לך את כל הראש, ולא רציתי שהראש שלי יהיה מונח בכסף כל היום. חיפשתי משהו שישאיר לי זמן פנוי לדברים ערכיים יותר".

הבא להיטהר

הוא עבד במשך תקופה כמוכר בחנות, אך החליט לעזוב גם שם משיקולי צניעות. "הלכתי להתייעץ עם רבי חיים קנייבסקי זצ"ל. הוא חיזק אותי שעשיתי את הצעד הנכון, וברך אותי בהצלחה. ביציאה מהבית שלו נתקלתי במודעת דרושים לעבודת אבטחה, אז נהייתי מאבטח בתלמוד תורה".

זו הייתה מבחינתו עבודה אידיאלית. גם סביבה תורנית, וגם הרבה זמן פנוי שאותו הקדיש ללימוד תורה. את פרי עמלו התורני באותה תקופה אף פרסם בספר. אחרי שילדיו גדלו, והוצאות המשפחה רבו, הוא נאלץ לעזוב את השמירה. הוא ניסה את כוחו במחשבים, וראה שיש לו כישרון למקצוע, אבל נרתע מהצורך להימצא בסביבת עבודה מקוונת. היום הוא לומד חצי יום בכולל, ובשאר הזמן עובד במשרה תורנית, ואף משמש כמו"צ בשאלות הלכתיות.

"הבא להיטהר מסייעין בידו", הוא אומר. "ברוך ה', היום אני עוסק בעבודה תורנית והלכתית. מישהו שאל אותי לא מזמן אם אני לא מצטער שעזבתי את העבודה הפיננסית. אמרתי לו – לא. טוב לי תורת פיך מאלפי זהב. אני מודה לה' שזיכני שיהיה ראשי מונח בענייני תורה ולא בענייני חולין".