ילדותו של יצחק מאמו הייתה רצופה במאבק פנימי בין קודש לחול. בכל שבת בבוקר, כשהשמש הפציעה מעל השכונה השקטה, ליבו נמשך בין קדושת התפילה בבית הכנסת, לבין הכיוונים המנוגדים, אליהם ניסה למשוך אותו העולם החילוני.

חיים כפולים

הרקע המשפחתי היה מעט מורכב. האם גדלה בבית דתי. זיכרונות הילדות שלה היו ספוגים בקדושת השבת - ריח החלות, זמירות השבת, והאווירה המשפחתית המרוממת שאפיינה את בית הוריה הדתיים. אף שבבגרותה התרחקה מקיום המצוות, הניצוץ היהודי שבער בה לא נתן לה מנוח, מזכיר לה תמיד את האמת שהכירה בילדותה.

בניסיון למנוע מילדיה את אותה תעייה, החליטה לשלוח אותם לבית ספר דתי, שיהיה להם לפחות קורטוב של מסורת.

ההליכה בשבת לבית הכנסת עם סבו היוותה עבור יצחק הצעיר רגעים של טהרה וקדושה, שהאירו את נשמתו. הסב, איש חכם מלא ביראת שמיים, היה מלמד אותו בדרך על עומק המסורת היהודית ועל החשיבות של שמירת המצוות.

אחר כך היה יורד, תרתי משמע, אל הים עם אבא, כי זה מה שאבא אהב לעשות. בעיניו של הילד הצעיר הגלים, החול והמשחקים במים היו עוד חלק מהשבת... וכך, בבית היו עושים קידוש כי ככה אמא רצתה, אך גם זה נעשה בחופזה על מנת לצאת ידי חובה, ואז כל אחד מבני הבית היה פונה לדרכו.

צומת דרכים

בגיל שתים עשרה מצא עצמו יצחק בצומת דרכים משמעותית. הוא מאס בחיים הכפולים, בין קודש לחול. השאלה שריחפה באוויר הייתה פשוטה אך הרת גורל: ההחלטה בין תיכון חילוני, לבין ישיבה חרדית.

לעיתים ההשגחה מתערבת בדרכים מפתיעות. בעוד יצחק מתמודד עם שאלות אלו, איכשהו הגיעה למשפחה הצעה להשתתף בסמינר של 'ערכים'. אימו ראתה בכך אות משמיים. היא, שתמיד שמרה על הגחלת היהודית בליבה, קפצה על ההזדמנות כמוצאת שלל רב. במהירות רשמה את כל המשפחה לסמינר ערכים.

הסמינר היווה נקודת מפנה עבור המשפחה כולה. ארגון ערכים ליווה אותם, ולמעלה משבע שנים התקיים חוג בית בביתם. במפתיע, דווקא אביו של יצחק, שתמיד דגל בחופש, מצא חיבור עמוק לדברים. הוא יצר קשר מיוחד עם שני רבנים מוערכים בבת ים; הרב מיכאל לסרי, מרצה ערכים, והרב בניהו שמואלי, ראש ישיבת נהר שלום. דרך החיבור של אביו, מצא גם יצחק את דרכו אל שני הרבנים הללו.

השניים, בחוכמה וברגישות, הבינו את המורכבות של המצב, והדריכו את יצחק הצעיר למצוא את הנתיב המדויק עבורו בעולם התורה.

שליחות חיים

לאחר נישואיו בחר יצחק בדרך המשלבת תורה עם דרך ארץ. בימים היה שוקד על לימודיו, ובערבים עבד כטכנאי בתחנת הרדיו הדתית 'רדיו 2000'. שם, התחילו זרעי השליחות שלו לנבוט. בתחנה שידרו תכנית שבועית של תנועת התשובה 'ערכים'. אנשי הארגון ניסו לשכנע אותו להצטרף לשורותיהם.

"סירבתי", נזכר יצחק, "מה לי ולהחזיר בתשובה אנשים?" הצניעות והענווה שאפיינו אותו גרמו לו להירתע מהרעיון. הוא לא ראה את עצמו ראוי לתפקיד כזה משמעותי.

כשנסגר הרדיו, פנה יצחק להוראה בתלמוד תורה באור יהודה. אך ההשגחה הובילה למפגש שישנה את מסלול חייו. הרב יחיאל מויאל, רכז וכיום מרצה בערכים, פגש את הוריו של יצחק בבני ברק. "אני מחפש את בנכם יצחק הרבה זמן", אמר להם.

שיחת הטלפון שבאה בעקבות המפגש הזה הייתה נחרצת. "יצחק, מה נעלמת לנו? אנחנו צריכים אותך!" הרעים עליו הרב מויאל בקולו.

"אותי? מה צריך אותי?" ניסה יצחק להתחמק, אך הפעם הרב מויאל לא ויתר.

הבלבול שחווה בילדותו, החיים במקביל בשני עולמות, הפכו להיות המפתח להצלחתו בקירוב לבבות. היכולת שלו להבין את שני הצדדים, לגשר בין העולמות, היא כלי רב עוצמה בעבודתו בערכים.

כבר למעלה מעשרים שנה שהרב יצחק מאמו מארגן חוגי בית, מסייע לאחרים למצוא את דרכם, דרך הסמינרים של ערכים, בדיוק כפי שהוא מצא את שלו. הניסיון האישי שלו, הפך למתנה שהוא מעניק ליהודים אחרים.