הניצוץ היהודי בסיפור הזה נדלק דווקא במקום קפוא מאוד, במקום בלתי צפוי – בחדר ההקפאה של מסעדת מזון מהיר.

"שם", מספרת גב' פרי, "נפל לי האסימון שאני רוצה לחיות את החיים שלי במקסימום האפשרי. לנצל ככל יכולתי את הזכות הזאת, של חיים פה בעולם". עם ההחלטה הזו היא יצאה לחפש שיעורי תורה.

גב' פרי גדלה במשפחה שומרת תורה ומצוות שעלתה מחו"ל והתיישבה בירושלים, אך עם השנים מצאה את עצמה מתרחקת מהמסורת שבה גדלה. אפילו ביום הקדוש ביותר, ביום כיפור, היא בילתה עם חברותיה, רחוקה מכל סממן של קדושה.

בערב אותו יום, מוצאי יום כיפור, במהלך עבודה במסעדה, היא נכנסה להוציא בשר מהמקפיא, והדלת הכבדה נטרקה מאחוריה. בין קירות הפלדה, כשהקור הנורא חודר לעצמותיה, היא חשה בחייה אוזלים מרגע לרגע. היא ניסתה לצעוק ולהלום על הדלת – אך לשווא. כעבור דקות שנדמו כנצח, נפתחה הדלת. מעברה השני עמדה חברתה לעבודה, צוחקת. "מה יש פה לצחוק?" היא תהתה. הרי רק לפני רגע ראתה את חייה חולפים לנגד עיניה.

החברה הזיזה קרטונים וחשפה את כפתור החירום. "חבל שלא הראו לי קודם את כפתור החירום", מלמלה.

התקרית הטראומטית הזאת הובילה אותה למסקנה שהיא עתידה לשנות את חייה. אם יש כפתור חירום בעולם החומרי, האם ייתכן שגם בעולם הרוחני קיים נתיב מילוט? הדרך אל התשובה החלה להיפתח בפניה.

המפגש עם מדרשת 'ערכים'

למדרשת ערכים בירושלים הגיעה בעקבות המלצת חברה. המקום, כך סיפרו לה, אינו כופה אלא מציע. "רווקה בוגרת סמינר ערכים מחפשת מקום בו היא יכולה להעמיק וללמוד יותר", מסבירה מנהלת המדרשה, הגב' דנה. "אחרי הסמינר הצעירות המשתתפות כבר מכירות את היסודות הבסיסיים ביותר של היהדות. הן מקבלות הוכחות וראיות למציאות הבורא ולאמיתות התורה. כעת הן רוצות לעשות עם זה משהו. הן צריכות להמשיך וללמוד, להרחיב ולהעמיק את הידיעות, המדרשה נועדה בדיוק לכך – לתת להן מסגרת רוחנית יהודית. עבור רבות מהמגיעות למדרשה, זו הפעם הראשונה שהן משתתפות בשיעור תורה".

מעל ארבע מאות בנות (!) משתתפות בפעילות המדרשה המתקיימת במרכז ירושלים, באזור הנגיש לכל חלקי העיר. מדי יום שני מתקיים במקום שיעור מרכזי, אותו מוסר מרצה ערכים. בשאר ימות השבוע מנהלת המדרשה מעבירה שיעורים או שהמשתתפות לומדות בחברותא בכוחות עצמן.

"הכוונה היא שכל אחת תכיר את היהדות ותתקדם בקצב שלה. אפשר למצוא אצלנו את כל הסוגים: חילוניות, מסורתיות, כל אחת מוצאת מה לקבל ומה לקחת. ההיכרות הראשונה נוצרת על פי רוב בסמינר, ואז אנחנו שומרות עליה בקשר בהמשך. בסוף המטרה היא שהן יכירו את היהדות, ויתחברו אליה מאהבה".

במקרה של גב' פרי, סדר הדברים היה הפוך. עוד לפני הסמינר, החיפוש אחר זהות עצמית ומשמעות החיים הוביל אותה למדרשה, שם פגשה רבנים, מרצים, וצעירות אחרות במצב רוחני דומה לשלה. בתחילה הייתה מגיעה רק פעם בשבוע, אך ככל שהעמיקה בלימודים החלה להשתתף בקביעות.

אחרי חצי שנה היא הרגישה בשלה להצטרף לסמינר לצעירות רווקות. בסמינר ישבה בשורה הראשונה, מאזינה בריכוז לכל מילה, שואלת, מקשה ומבררת. בסוף כל הרצאה תפסה את הרבנים והרבניות לעוד שעה של בירורים.

אחרי הסמינר חזרה הביתה משוכנעת שמצאה את האמת. אך מה עושים עם הידיעה הזאת? "ידעתי שיש הקב"ה ותורתו אמת", היא מספרת, "אבל לא הרגשתי מחוברת. הכל היה בשכל, אך בלי רגש".

המפתח לשינוי: "טעמו וראו"

את לבטיה הציגה בפני מרצה ערכים הרב שלמה שבקס, והלה נתן לה עצה פשוטה. "דוד המלך אומר 'טעמו וראו כי טוב ה''. את טעם המצוות לא מקבלים מתוך עיון שכלי, אלא באמצעות קיומם בפועל. בשביל לחוש את התורה אי אפשר לעמוד ולהסתכל עליה מבחוץ. צריך פשוט לקיים את המצוות, ואחרי הפעולות נמשכים הלבבות".

הוא הציע לאמץ מצווה אחת קטנה. היא קיבלה על עצמה לפתוח את הבוקר בנטילת ידיים. למדה ביסודיות את ההלכות, הדינים והמשמעויות שמאחורי המצווה, עד שהתחברה אליה. מכאן המשיכה לברכת 'אשר יצר' – הבעת תודה על הגוף המתפקד.

וכך, צעד אחר צעד, שלב אחר שלב, למדה עוד מצוות וצירפה אותן לאוסף רוחני הולך וגדל. בדרך זו ניגשה גם לשמירת שבת – תחילה באופן חלקי, אחר כך שלמה. "השבת הייתה האתגר הכי גדול", היא מודה. "אבל עם הזמן מצאתי בה את הקדושה והשקט האמיתיים".

מעבירה את האור הלאה

"כיום היא אינה רק תלמידה במדרשה, אלא דמות מובילה בקרב הנשים החדשות שמגיעות למקום. היא מעודדת דרך סיפורה כדי לחבר בנות נוספות למדרשה כמו שהמדרשה קיבלה אותה בזרועות פתוחות, עכשיו היא עושה את אותו הדבר לבנות חדשות".

גב' פרי מסמלת את דרכה של מדרשת 'ערכים', שמאפשר לכל אחת לצעוד בקצב שלה לעבר זהותה היהודית. כמו שאומרים בערכים: "אנחנו רק מדליקים נר קטן – והשאר כבר קורה לבד".