חינוך הוא מלאכה עדינה, חוכמה שאין לה סוף. לא מדובר רק בהעברת מידע, אלא בעיצוב נשמות, בניית זהויות, יצירת עתיד. כל ילד הוא עולם בפני עצמו – עם שאיפות, פחדים, אתגרים ויכולות ייחודיות משלו.

את מצוות "את פתח לו" מקיים איש החינוך ומרצה 'ערכים', הרב צביאלי בן צור כל ימות השנה במסגרת הסמינרים של ערכים לרווקים, רווקות ומשפחות. אחד האתגרים בסמינרים הוא לתווך את היהדות לציבור, בסגנון ובשפה המותאמים לו. על מידת ההצלחה, ב"ה, יעידו אלפי הצעירים והמבוגרים, בארץ ובחו"ל, שמגלים את יהדותם דרך הסמינרים מדי שנה. לקראת חג הפסח ישבנו עם הרב בן צור לשיחה מרתקת על יסודות החינוך יהודי בכלל, ובחג הפסח בפרט.

האם הניסיון שנצבר בסמינרים של ערכים, יכול לתרום למצוות החינוך שמוטלת על כל הורה?

"בסמינרים אנחנו עסוקים במצוות חינוך, לא של ילדים כי אם של מבוגרים, בעוצמה הגדולה ביותר, בזמן תחום של ימים בודדים, בהם אנו אמורים לחולל מהפכה חינוכית עצומה בליבם של המשתתפים. הניסיון מלמד, כי את הסמינרים צריך להתאים לסוגי קהלים שונים – לרווקים ורווקות, למשפחות, לציבור רגיל ולקהל אקדמאי, וכמובן, סמינרים בשפות שונות. כל הסמינרים מעבירים את אותם יסודות של תורה ואמונה, אבל לכל אחד מהם יש את הדגשים והסגנון שמתאימים לקהל שהוא מיועד לו".

"גם בחינוך הילדים ההוראה היא: 'חנוך לנער על פי דרכו' (משלי כב, ו). אם נעמיד את כל הילדים בתבנית אחת, נאבד אותם, מפני שההפך מ'חנוך לנער', הוא 'מיטת סדום'... אם נדע למצוא את המפתח לליבו של כל ילד, נוכל לחולל פלאים.

"ליל הסדר מלמד אותנו שיש ארבעה בנים – ארבעה עולמות, שכל אחד מהם זקוק לגישה אחרת. אם כך בליל הסדר, על אחת כמה וכמה בשאר ימות השנה. חינוך אינו יכול להיות גישה גורפת של 'מה שמתאים לאחד - יתאים לכולם'.

"הטעות הגדולה ביותר שאפשר לעשות היא להחיל את אותה שיטה על כולם. החכם זקוק לידע מעמיק, הרשע – לאהבה והכלה, שמפרקת את חומותיו. התם מחפש משמעות ברורה ופשוטה, ואילו זה שאינו יודע לשאול צריך יד מושטת, שתכוון אותו להתחיל לשאול, להתחיל להרגיש.

"לא כל ילד יכול לשבת שעות מול ספר, ולא כל ילד לומד דרך חוויה מעשית. ומכיוון שאנו רוצים מאד שהוא ישב מול ספר, אנו ננסה להגיש לו את הספר מהזווית שתדבר אליו. אחד זקוק לדיוק, השני להתרגשות, השלישי לתחושת ביטחון ואהבה. כך גם נוהג איתנו הקב"ה. במעמד הר סיני: 'אנוכי ה' אלוקיך' – בלשון יחיד. הקב"ה פונה באופן אישי, מותאם לדרגתו ולצרכיו. האתגר הגדול של ההורה המחנך הוא לאפיין נכון את האישיות של הילד, ולהתאים לו את החינוך הנכון".

"ליל הסדר מכונה גם 'ליל האמונה'", אומר הרב בן צור. "זו נקודת השיא בהשרשת יסודות האמונה, אבל העבודה הזאת צריכה כמובן להתקיים בכל ימות השנה".

ואיך עושים זאת?

"למעשה, חינוך מתחיל מהלידה, ואף קודם לכן. חז"ל מספרים (יומא פב, ע"ב) על מעוברת שהתאוותה למאכל ביום הכיפורים ופסקה מלצום, ויצא ממנה שבתאי מפקיע השערים, שהיה אוצר את פירותיו במחסן עד שיאזלו הפירות מן השוק, ואז היה מנצל את המצב ומפקיע שערים. ואילו מעוברת שהתגברה; יצא ממנה רבי יוחנן. כלומר, כבר בהיותו עובר, הילד קולט הכל. אני תמיד אומר להורים – הילדים קולטים כל מילה וכל מעשה שלנו. חינוך הוא בראש ובראשונה דוגמא אישית. האם אנו עצמנו חיים את מה שאנו מלמדים? האם האמונה שלנו חיה בתוכנו? האם אנו משדרים ביטחון בהשגחה פרטית?

"סיפור ששמעתי ממכר ממחיש את העניין. משפחה ברוכת ילדים עמדה לעבור דירה. הם חיפשו כמעט שנה, מפני שהם רצו דירה שקרובה למוסד החינוכי של הילדים. הבית היה ארוז, הכול היה מוכן. ואז, ברגע האחרון, בעלי הדירה ביטלו את העסקה. ההורים היו יכולים להילחץ, להתעצבן, לכעוס. אבל האבא רק אמר לרעייתו: 'נכון שאנחנו כל הזמן מדברים על אמונה? אז עכשיו זה רגע המבחן!'

"הם קיבלו את הניסיון באהבה. כמה חודשים אחר כך, הם מצאו בית חדש, בגבעה השנייה - הכי רחוק מבית הספר, אבל לא הייתה ברירה. יום אחרי חתימת החוזה הם מקבלים הודעה; בית הספר עבר לגבעה השנייה, סמוך לביתם... זו הייתה מתנה משמיים. אבל המתנה האמיתית הייתה לא רק הבית החדש – אלא שיעור האמונה שהילדים קיבלו מהוריהם. זו דוגמה אמיתית, שממחישה אמונה בצורה הרבה יותר חזקה מכל שיעור תיאורטי".

אז מה המסר שהילד באמת צריך לשמוע?

"ילדים לא מחפשים נאומים גדולים אלא דמות לחיקוי, מישהו שילך איתם יד ביד, ויראה להם איך נראית אמונה, איך נראה מוסר אמיתי, איך חיים מתוך משמעות. כשהיה מגיע רבי נח ויינברג זצ"ל לביתו, הוא היה עוצר את ילדיו, תופס אותם בידיים ושואל: 'מי אוהב אותך הכי הרבה?' והילד היה צועק בקול צלול: 'ה'!'

"הבעיה מתחילה, כשאנחנו שוכחים את זה. ידוע הסיפור על אותו אדם שהתפלל מעומק הלב שימצא מקום חנייה קרוב, כדי שלא יאחר לעבודה. כשפתאום הוא מוצא חנייה בדיוק במקום הנכון, הוא מרים את עיניו למרום ומכריז: 'בסוף הסתדרתי לבד!'..."

"כמה פעמים גם אנחנו מחנכים ילדים לאמונה, אבל בחיי היום-יום מתנהגים כאילו הכול בידיים שלנו? האם אנחנו מקרינים להם ביטחון בה', או שאנחנו בעצמנו 'מסתדרים לבד'?"

משה מול פרעה –

המאבק על המשפחה היהודית

"בשעבוד מצרים רואים שעיקר המאבק של פרעה היה נגד המשפחה היהודית", ממשיך הרב בן צור. "לו היינו שואלים את פרעה, מהי הסכנה הגדולה ביותר עבורו, הוא היה משיב: 'הילדים היהודים'. לא סתם כוונו גזירותיו דווקא כלפיהם – השלכת הבנים ליאור, ניסיון להטמיע את הבנות בתוך החברה המצרית. פרעה ידע שהזהות היהודית חיה ונמשכת דרך המשפחה. ומה עונה לו משה רבנו? "בנערינו ובזקנינו נלך!" הגאולה מתחילה בבית, סביב שולחן הסדר הראשון בהיסטוריה.

"זהו אחד המסרים המרכזיים של הגאולה: עם ישראל נבנה דרך המשפחה. כל פרט בסדר הפסח מכוון לכך: 'והגדת לבנך', השאלות של הילדים, ארבעת הבנים שכל אחד מהם זוכה למענה משלו. את סיפור יציאת מצרים לא לומדים מתוך ספרים. צריך שהילד ישמע אותו דווקא בשיחת פנים אל פנים, מאב לבן.

"לא במקרה המכה האחרונה הייתה מכת בכורות. הבכור המצרי היה עמוד התווך של הבית, ראש המשפחה העתידי, מי שימשיך את שושלת ההורים. כשפרעה ראה שכל בית במצרים ספג פגיעה ישירה, הוא נשבר. הוא הבין שהוא הפסיד את הדבר החזק ביותר: את הבית. לא ממלכה נפלה כאן – אלא היסוד המשפחתי של החברה המצרית. את זה רצה פרעה להרוס, ובזה הוא נהרס.

"מנגד, עם ישראל חגג את ניצחונו דווקא בתוך הבית. הקרבת קורבן הפסח, הסעודה המשפחתית, הישיבה בצוותא – כל אלו היו סמל לגאולה. לא ניצחון צבאי, לא מרד בדם ואש, אלא חיזוק הבית היהודי. לכן, חג הפסח לא חוגג 'עצמאות מדינית', הוא חוגג את הניצחון המשפחתי: את ההורים שמנחילים לילדים את דרך התורה".

איך למעשה עושים כל זאת בליל הסדר?

"צריך להתמקד במסר שה' נמצא איתנו תמיד, בכל מצב. אחד הדברים המומלצים הוא לקשר בין הניסים שהיו ביציאת מצרים לניסים שהתרחשו לאורך הדורות, ובמיוחד בחיינו האישיים. הילדים מפנימים את המסר שהקב"ה לא עזב אותנו לרגע.

"ליל הסדר עמוס מאוד – הן מבחינה טכנית והן מבחינת תוכן. ההורים צריכים להיכנס לערב הזה בהבנה שהמשימה שלהם להעביר מסר חינוכי, ולא להתרגז אם משהו נשפך או אם הילדים לא רגועים. מומלץ להתכונן – להכין סיפורים, מדרשים, וגם להסביר לילדים מראש איך מתנהל הלילה. לזכור שמה שמתלכלך היום יתנקה מחר, אבל הזיכרון שילד יקבל מהערב הזה; ילווה אותו לכל החיים.

"מומלץ להתחיל את ההכנה כבר בשבת הגדול: לספר על עשרת המכות, להסביר את משמעות החג, ואפילו לעשות חזרה גנרלית קצרה על מהלך הסדר. ניתן גם לאתגר את הילדים – למשל, לבקש מכל ילד לספר מדרש על מכה אחת, וכך להפוך אותם לשותפים פעילים באירוע, זה הופך את ליל הסדר עצמו לחוויה הרבה יותר עמוקה".

לא רק ידע, אלא אהבה לתורה

מתוך הבנה שמטרת יציאת מצרים הייתה קבלת התורה, איך מיישמים את המטרה ומטמיעים בלב הילדים את ערך אהבת תורה?

"במסכת בבא מציעא (פה, ע"ב) מסופר על רבי חייא, שדאג שהתורה לא תישכח מעם ישראל, לא על ידי הוראה רגילה, אלא דרך מהלך חינוכי יוצא דופן. הוא התחיל מהיסוד: זרע פשתן, טווה חוטים, שזר חבלים ולכד צבאים בשביל להכין קלף, עליו כתב את חמשת חומשי התורה ואת ששת סדרי המשנה. עם המגילות הללו הוא פנה לעיר שאין בה מלמדי תינוקות, לימד חמישה ילדים את חמשת חומשי התורה, ושישה ילדים את ששת סדרי המשנה, ואמר להם: 'כעת כל אחד ילמד את חברו'.

"במקום לבנות תלמוד תורה ולחכות שהילדים יבואו אליו, הוא דאג שהם יהיו שותפים בהפצת התורה. לא רק שהוא לימד, הוא בנה שיטה חינוכית שבה כל תלמיד הופך בעצמו למחנך. רבי חייא היה יכול לבחור בגישה פשוטה יותר: לשכור סופר סת"ם ולכתוב ספרי תורה, להביא מורים ולפתוח ישיבה. אבל הוא הבין שחינוך אמיתי לא מסתכם בהעברת ידע, אלא בטיפוח אהבה ללימוד התורה. כמו שהוא לא ציפה שהספרים פשוט יגיעו לידיו, כך הוא לא ציפה שהחינוך יגיע לילדים מעצמו.

"בנוסף, רבי חייא לא הושיב את הילדים בשורה והכתיב להם את החומר. הוא הפך אותם לשותפים פעילים בתהליך הלמידה ונתן להם אחריות ללימוד שלהם. כשילד יודע שהוא צריך ללמד מישהו אחר, הוא לומד טוב יותר. הלימוד הופך להיות אישי, משמעותי, מושרש. רבי חייא גרם לילדים להרגיש שהם חלק ממשהו גדול יותר. הם לא רק למדו, הם הפיצו את התורה בעצמם. באופן כזה הילדים הרגישו מחוברים ללימוד לא רק דרך השכל, אלא גם דרך המעשה.

"אחת הבעיות בחינוך הוא כשילדים רואים את הלמידה כמשהו חיצוני להם – 'הרב'ה מלמד אותי אז אני צריך לזכור'. רבי חייא מלמד אותנו, שברגע שילד הופך לחלק פעיל מהלימוד, הלימוד הופך להיות שלו. צריך לגרום לילד להרגיש שהוא חלק ממשהו גדול יותר – כמו שבני ישראל הרגישו ביציאת מצרים שהם חלק משרשרת של גאולה, כך ילד צריך להרגיש שהוא חלק משרשרת של תורה, ערכים ומשמעות.

"במקום רק ללמד את הילדים 'מה נכון', עלינו ליצור עבורם חוויות אמיתיות שיחברו אותם ללימוד בצורה מוחשית. רק כך אנחנו יוצרים בעז"ה חינוך שלא רק יעבור לילדנו, אלא ימשיך את המסלול שהנחילו לנו אבותינו, ומילדנו יעבור לנכדינו עד ביאת משיח צדקנו, בקרוב אמן".