וולטר גלר, יהודי מגליציה, התגלגל בנעוריו למדינת נמיביה האפריקנית. בצוק העיתים התחתן ל"ע עם אישה לא-יהודייה ממוצא גרמני. בתקופת מלחמת העולם השנייה נקלעה המשפחה בין הפטיש לסדן. אחד מילדיו ספג בבית הספר גידופים בסגנון "נאצי קטן", בגין מוצאו הגרמני, ואילו בכיתה מקבילה צעקו על אחיו "יודן ראוס" בגלל שאביו יהודי.

גלר לא זכה לחינוך יהודי, ולא היה מחובר לקהילה היהודית. אבל לא משנה כמה מתרחק אדם מיהדותו - בפרוס חג הפסח הוא תמיד ישתוקק לכמה מצות. וכך, בכל שנה בערב פסח, הוא היה מתייצב בבית הכנסת הקטן בסווקוֹפּמוּנד, ורוכש חבילת מצות. זה היה הקשר היחיד שלו ליהדות.

בשנת תרצ"ט הלך וולטר לעולמו בגיל 51. אלמנתו בקשה להזכיר את המורשת היהודית של בעלה על מצבתו. מלבד סמל מגן דוד, היא הורתה לחרוט על המצבה את האותיות העבריות היחידות שמצאה בבית – את התווית 'כשר לפסח' שהתנוססה על חבילת המצות האחרונה שקנה בעלה. קברו של גלר הוא אפוא הקבר היהודי היחיד בעולם שניתן לבקר בו בימי הפסח ללא חשש חמץ או קטניות...

הסיפור הספק-מצחיק ספק-עצוב הזה, מלמד משהו על גורלם של יהודים בפינות המנותקות בעולם. הוא גם עשוי ללמד כי מי שלא מעניק חינוך יהודי לילדיו, עשוי למצוא את עצמו טמון באדמה, תחת למצבה כשרה למהדרין - אך עם צאצאים שאין להם שמץ של מושג מה משמעות הדבר...

התיקון האמיתי לניתוק הזה, הוא הסמינרים של 'ערכים'. בארבעים השנים האחרונות רבבות יהודים, מכל הסוגים, מצאו את דרכם לסמינרים. הסמינרים השתכללו והתגוונו אף הם. לא עוד סמינרים במתכונת אחידה. יש סמינרים לרווקים, לרווקות, לבעלי משפחות. יש סמינרים שבהם מושגים כמו 'מכניקת הקוונטים' ו'העיקרון השני של התרמודינמיקה' יתעופפו בחלל האוויר. ויש סמינרים המתמקדים בקשרי משפחה תקינים ובפיתוח האישיות. הצד השווה שבהם, שמי שיוצא מהסמינר, לוקח איתו את ההבנה הברורה כי משה אמת ותורתו אמת.

פעילי ערכים כבר התרגלו למגוון האנושי העצום של באי הסמינר. לרוב הם מסוגלים לזהות את הטיפוס כבר ברגע בו דורכות רגליו בלובי המלון. סיבות שונות מביאות את האדם לסמינר: יש מי שבקשת האמת בוערת בקרבו, יש מי שהאמונה במציאות הבורא כבר חקוקה בליבו, אבל הוא מבקש לבסס את הדברים על אדני ההיגיון, בבחינת "דע מה שתשיב" לעצמך. יש אפילו כאלה המגיעים לסמינר בשביל לחלץ בן משפחה שנשאב ליהדות, ובסוף, נשאבים לתוכה בעצמם...

ארבעת הטיפוסים של באי הסמינר מקבילים לארבעת הבנים כנגדה דברה ההגדה. אבל הסדר בו נציג את הרשימה יהיה הפוך מהסדר בו הם מופיעים בהגדה, שכן בימינו הטיפוס הרווח ביותר הוא 'הבן שאינו יודע לשאול'.

לא מכבר פגש מרצה ערכים, הרב אליעזר אייזיקוביץ, קבוצת צעירים אמריקאים המבקרים בארץ. במשך שעה ארוכה השיב לשאלותיהם והציג בפניהם את יסודות היהדות. "הדבר הבולט ביותר הוא: כמה מעט הם יודעים", הוא מספר. "בסוף המפגש ניגש אלי אחד המשתתפים, וביקש להבין את משמעות המושג 'שבת', שהזכרתי בדברי כמה פעמים. לדבריו, מעולם לא שמע על המושג הזה"...

חלק גדול מעם ישראל עונה לא רק על ההגדרה של 'אינו יודע לשאול', אלא גם על 'אינו יודע לקרוא'. שמונים אחוז מהיהודים בארה"ב אינם מסוגלים לקרוא או להבין מילה בעברית, מה שאומר שארון הספרים היהודי סגור בפניהם. גם בישראל הבורות עצומה. אפילו מושגי יסוד בסיסים אינם מוכרים. אך הבעיה הגדולה עוד יותר, היא האדישות. היהדות לא נתפסת כמשהו רלוונטי לחיים בדורנו, אלא פריט ארכאי המוטל בעליית הגג.

"לחוגי הבית שלנו יש מטרה אחת: להצית את סקרנות המשתתפים, להראות להם שהיהדות נוגעת לחיים שלהם, לשלום בית, לחינוך הילדים או לשאלות יסוד של החיים", מסביר רכז ערכים, הרב אהרון נעים. "בחוג בית נוצרת אינטראקציה בין הפעילים והמשתתפים. הקשר האישי יוצר הזדמנויות להשפעה. האדם מתחיל להבין שהיהדות מעשירה את חייו, ששמירת המצוות בונה קומה רוחנית לאדם, שאמונה בה' היא הדבר ההגיוני ביותר. בסוף הוא יגיע גם לסמינר".

כאשר ה'שאינו יודע לשאול' מגיע לסמינר, לא תמיד הוא עצמו יודע מה הוא מחפש. יש מי שמגיע בשביל למצוא תשובות, ויש מי שרק אחרי שהוא מגיע מתחילות אצלו השאלות...

לא פעם קורה שאדם מגיע לסמינר רק בשביל 'לעשות טובה' לרעייתו שלחצה עליו, וכן להפך, אבל משפט שקלט בחצי אוזן מדליק את סקרנותו. הוא נכנס לאולם "רק בשביל הרצאה אחת", ולבסוף נדבק לכיסא מבוקר עד ערב. אפילו אם למראית עין לא חל בו שינוי, גישתו ליהדות השתנתה. הוא כבר יודע שתורת ה' רלוונטית לחיים, שיש לה מה לומר לו ומה ללמד אותו. הוא הופך מאדיש - לסקרן. עבור מי שאינו יודע לשאול, זהו צעד גדול קדימה.

יש אנשים שהאמונה טבועה בליבם מאז שהם זוכרים את עצמם, אמונה טבעית הנובעת מעמקי הנשמה. ברור להם כי יש בורא לעולם המשגיח על כל יצוריו. אך האם יש דבר מסוים שהבורא מבקש מהם לעשות? ואם כן – מהו?

נדמה לו לתם כי הוא נידון לגשש אחר דרכו בחיים כסומא באפלה. יתכן שהכמיהה לחוויות מיסטיות ו'תורות' רוחניות אף הוביל אותו למסעות חיפוש מעבר להרי החושך של המזרח הרחוק. וכמו אייזיק, היהודי המפורסם מקרקוב, שחיפש את עושרו מתחת לגשר של פראג, לא עולה בדעתו של התם כי העושר הרוחני שהוא מחפש נמצא הרבה יותר קרוב לבית – עד שהוא מגיע לסמינר ערכים.

"יש צימאון רב לרוחניות, למשמעות. אנשים חשים שהעולם החומרי לא יכול להיות כל מה שקיים. אבל הם זקוקים להכוונה כדי להגיע למעיינות הטהורים של הרוחניות היהודית, ולא לבזבז את זמנם בבורות נשברים", אומר רכז ערכים, הרב יהושע מן.

באחד הסמינרים של ערכים השתתף יהודי, שסיפר כי החיפוש אחר מיסטיקה רוחנית הוביל אותו לעיר מסוימת בהודו, המפורסמת בפולחני עבודה זרה המתקיים בה. יום אחד הצטרף ל'נזיר' בכיר, איתו טיפס בצוותא במעלה מאות המדרגות המוליכות לשן סלע סמוך. "זהו המקום המתאים עבורך להניח תפילין!" הדהים אותו הנזיר, במשפט שהוא לא ציפה לשמוע ממנו.

אחרי שהתחיל להניח תפילין, כך הוא מספר, קרה דבר מוזר: פתאום חש מיאוס משיעורי המיסטיקה המזרחית בהם השתתף. עד מהרה נפרד מהנזירים, הפנה עורף לפולחנים ולפסלים, ושב פעמיו בחזרה לארץ ישראל. לא ארכו הימים, והוא מצא את מקומו בסמינר ערכים לרוחניות.

ה'תם' מודע לכך שהעולם הנגלה לעין צופן בקרבו תעלומה. בסמינר ערכים הוא לומד לדעת היכן נמצאות התשובות.

הוא מתייצב בשערי הסמינר ובידו קלסר של שאלות. הוא טיפוס חקרן שמאז בואו לעולם יש מילה אחת המונחת על קצה לשונו: "למה?"

הכירו את הבן החכם, זה שאינו מסתפק בהסברים רדודים ותשובות שטחיות. הוא שוחר דעת, חייב להבין דברים באופן יסודי. הוא אינטלקטואל שלא יעשה למרצים חיים קלים: פילוסופיה ומדע, היסטוריה ופסיכולוגיה. אבל אחרי שישתכנע, הוא ילך עד הסוף. הטיפוס הזה 'ירגיש בבית' בסמינר ערכים לקהל אקדמאי.

לעיתים יופתע הבן החכם מעצם העובדה שהיהדות מתמודדת על המגרש הזה. "תמיד חשבתי שאמונה היא עניין של תחושה פנימית", סיפר אחד מה'חכמים'. "עצם המחשבה שניתן לבסס את האמונה על טיעונים שכליים, הייתה לדידי מהפיכה מחשבתית. התברר לי כי האקדמיה הציגה לי רק צד אחד של המטבע. בסמינר ערכים התוודעתי לקולות אחרים, שעל קיומם כלל לא ידעתי".

הבן החכם מקבל את מבוקשו באופן שיטתי, נדבך אחר נדבך. תחילה מציאות הבורא, ואז מעמד הר סיני, ו'מרוץ הלפיד'; הנמשך מאז ועד עתה. בשלב הבא הוא לומד לראות כיצד תרי"ג המצוות משתלבות כתמונת פסיפס, שבה החלקים כולם מתחברים לשלמות אחת המזככת את האדם. "זהו מעמד הר סיני בזעיר-אנפין!" כפי שהתבטא אחד המשתתפים.

לא מכבר, בסימפוזיון הסיום של סמינר רווקים אקדמאי, אחד המשתתפים ביקש את רשות הדיבור: "ריכוז הידע הניתן בסמינר לא דומה לשום דבר אחר", כך אמר. "שנה שלמה למדתי במכון לחינוך. כאן בסמינר, בהרצאה אחת שעסקה בנושא, קיבלתי יותר!"

ועם כל זאת, "הסמינר זה רק תחילת הדרך", אומרים לו. ההצלחה טמונה, בסייעתא דשמיא, בליווי ההמשך של ערכים; תן לחכם ויחכם עוד.

מיהו 'הבן הרשע' בדורנו? היש ביכולתנו לקבוע? גם אם הוא מתריס ותוקף - האם מעצמו נובע הדבר, או מהשפעת הסביבה בה גדל, מהתקשורת המרעילה אותה ספג? לא לנו להכריע. גם הבן הרשע מתקבל באהבה לסמינר, ולעיתים התוצאות מפתיעות.

מעשה באדם ששמע כי הוריו הלכו לסמינר, ושם החלו להתחזק במצוות. מייד רשם את עצמו לסמינר, כדי 'להכיר את האויב' ולדעת כיצד לנטרל את ה'השפעה המזיקה' שפקדה את הוריו. דא עקא, שאחרי כמה הרצאות גם הוא-עצמו החל להשתכנע בדרך התורה. חברו, ששמע כי הלה בסכנת חזרה בתשובה, מיהר אף הוא לסמינר, כי להציל את רעהו. התוצאה: כל השלושה – ההורים, הבן, והחבר – חזרו בתשובה. מה שנקרא; תאונת שרשרת...

לא תמיד התוצאות כה מרנינות. בערכים מספרים על עו"ד ידוע, אדם שהגיש לא מעט עתירות משפטיות נגד הציבור החרדי, שנאות להגיע לסמינר ערכים. במשך שלושה ימים נאבק כארי מול גוורדיה שכללה את מיטב רבני ערכים. לבסוף הרים ידיים: "לא הצלחתי למצוא סדק בעמדתכם. ניצחתם".

לא ארכו הימים, והלה הופיע שוב בשערי בית המשפט, ובידו עתירה כנגד עניין שבקדושה. "האם לא אמרת שסמינר ערכים שכנע אותך?" התפלאו מכריו. "הסמינר אמת, אבל בגילי כבר לא קל לעשות שינויים..." אמר.

"בהגדה אנו אומרים, 'לפי שהוציא את עצמו מן הכלל, כפר בעיקר'. דהיינו, למרות כל השאלות והקושיות שיש לבן הרשע, הסיבה האמיתית בגינה הוציא את עצמו מהכלל, היא כדי שיוכל לכפור בעיקר ולא יהיה מחויב לעול", מסביר הרב דניאל נשיא, מוותיקי רבני ערכים.

אבל גם מ'הבן הרשע' אסור להתייאש, ואפשר ללמוד זאת דווקא מהדמיון המפתיע בין שאלות הבן החכם לשאלות הבן הרשע. "השאלות של שני הבנים כמעט זהות", מחדד מרצה ערכים, הרב ברוך שלג. "אבל ההבדל ביניהם הוא במניע. החכם 'שואל' ואילו הרשע 'אומר', היינו, קובע. משמעות הדבר היא שהפער ביניהם אינו כה גדול כפי שנדמה. האמירה יכולה להפוך לשאלה.

"בפעם הראשונה שהעברתי את הרצאת 'מרוץ הלפיד', מספר הרב שלג, "היה משתתף שתקף אותי בשאלות ללא הרף, עד שכמעט ולא אפשר להתקדם. באותו רגע, טעיתי לחשוב שהוא שואל כדי להתריס. לאחר ההרצאה הוא ישב איתי לעוד כשעתיים של שיחה, מברר נקודות שהיו קשות לו.

"כעבור מספר סמינרים פגשתי אותו שוב, הפעם עם כיפה. כששאלתי אותו לפשר הגעתו החוזרת, הוא ענה: 'אני כבר השתכנעתי, עכשיו הבאתי את אבא שלי'... מה שנראה בתחילה כהתרסה, התגלה כחיפוש אמיתי ועמוק אחר האמת, עד כדי שינוי מהותי בחייו".

"הבן המתריס הוא זה שהכי אכפת לו. טענותיו והתקפותיו באות ממקום של כאב. משום כך דווקא הוא קרוב יותר לתשובה", מסביר הרב צביאלי בן צור.

ב'ליל האמונה' של הסמינר מתכנסים אפוא הבנים כולם. כל אחד מוצא את מקומו. כל אחד מקבל מענה לצימאון הנשמה היהודית המפעמת בקרבו. כולם כאחד מפנים מבט לעבר כוס חמישית של גאולה, גאולה שכבר נראית באופק, כשעם ישראל על כל רבדיו, שב אל בוראו.