וַיִּקַּח קֹרַח בֶּן יִצְהָר בֶּן קְהָת בֶּן לֵוִי וְדָתָן וַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב וְאוֹן בֶּן פֶּלֶת בְּנֵי רְאוּבֵן (טז', א') לאן הוא נעלם?

בדיווח הראשון על המרד במחנה, מוזכר גם אוֹן בן פלת. בהמשך איננו מוזכר כלל.
נאמר במדרש (במדבר רבה יח', כ') "און בן פלת - אשתו הצילתו", ועליה נאמר "חַכְמוֹת נָשִׁים בָּנְתָה בֵיתָהּ" (משלי יד', א'), נבאר את הדברים.
הרוחות במחנה סערו. הטענות כלפי משה ואהרן על חוסר שוויון ("כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים") - מדוע התמנה אהרן לכהן גדול, על היותם בעלי גאווה ("מַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל קְהַל ה'"), תפסו תאוצה. מה עוד שהטוענים הם "סלתה ושמנה" של העדה: "חֲמִשִּׁים וּמָאתָים נְשִׂיאֵי עֵדָה קְרִאֵי מוֹעֵד אַנְשֵׁי שֵׁם" (טז', ב'). ואמרו במדרש שהיו אלה ראשי סנהדריות, וכל העדה נסחפה אחריהם.
אוֹן חזר הביתה, וסיפר בהתרגשות והתלהבות על החדשות האחרונות. אך אשתו פחות התלהבה מהעניין ושאלה אותו: מה אתה מתערב? מה יֵצֵא לך מזה? הלא בכל מקרה אתה נשאר ב"עשיריה השניה" ומה משנה לך מי בראש? אתה יוצא נגד משה ותקבל את קֹרח.

אוֹן שמע וההתלהבות פגה. אך עדיין נשארה בעיה: איך יוצאים מזה אחרי ש"חתמתי להם"? גם לכך היא מצאה עצה, והוא נשאר בביתו וניצל.
וכך נאמר בבריאת האשה: "אֶעֱשֶׂה לּוֹ עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ" (בראשית ב', יח'). תפקידה תכונתה ויכולתה, להיות המתבוננת מהצד ללא סערת הרגשות המתעה. לראות תמונת מצב נכונה. להיות לעֵזר ובכך לסייע לבעלה, זוהי חכמת נשים. לא נאמר "אשה חכמה בנתה ביתה" אלא "חַכְמוֹת נָשִׁים", כי כך היא תכונת הנשים.
אשת אוֹן לא קיבלה את התואר "צדיקה" "כשרה" או "יראת שמים", אלא תואר על שהשתמשה בחכמתה. ללמדנו שכאשר אדם שרוי בסערת רגשות, בעיצומה של תאוות שררה או כבוד - אין לנסות לשכנע אותו משום שאוזניו אטומות. כל כולו בטוח בצדקת מאבקו, וכולו "לשם שמים".

אם נשכיל לא להכנס עמו לעימות, אם הוא צודק או לא - אלא לפנות לאינטרס האישי שלו, לטובתו - אזי יש סיכוי שהדברים יכנסו ללבו.
כך עשתה אשתו, ואוֹן בן פלת ניצל. ולכן זכתה שנאמר עליה: "חַכְמוֹת נָשִׁים בָּנְתָה בֵיתָהּ". הלוואי נהיה מהחכמים ולא מהצודקים, אזי יהא שלום על ישראל.

(מתוך הספר עלי ברוש)