נשמתו של האדם נוצרה מנפיחתו של הבורא, ובאמצעותה העניק הקב"ה לאדם מעט מזעיר מכוח עליון. לכן, ישנן באדם תכונות בהן הוא מתדמה לבוראו. כשם שהבורא נצחי, כך הנשמה של האדם היא נצחית וחיה לאחר מות הגוף. וכן, כשם שהקב"ה יצר בחכמתו עולם ומלואו, כך הוענקה חכמה לאדם, להיות בונה ויוצר. האדם נקרא "צלם אלוקים", כי הוא נחשב כצל, כמי שצועד בעקבות השכינה הקדושה.
אחד הכוחות המיוחדים, שניחן בהם האדם, הוא כוח הדיבור. אונקלוס תרגם את המילים: "ויהי האדם לנפש חיה" - "והות באדם לרוח ממללא" - לרוח מדברת. תמצית נפשו וחיותו של האדם היא יכולת הדיבור.
לכאורה מתעוררות שאלות בהבנת דברי התרגום:
א. פשוטו של מקרא הוא שהאדם הפך ליצור חי, לאחר שהקב"ה נפח בו נשמה. מדוע הוציא התרגום את הפסוק מפשוטו ופירשו לענין כח הדיבור?
ב. כיצד מוכח מהמילים עצמן, שהכוונה היא לכוח הדיבור?
נראה להסביר שהמלים: "ויהי האדם לנפש חיה" כוללות יותר מאשר כניסת החיות באדם, שמעתה הפך ליצור חי ותו לא. הלשון: "ויהי האדם ל-נפש חיה", מורה שבנפיחת בורא העולם נהפך האדם "לנפש מחיה", יש באדם נפש שביכולתה להחיות אחרים. לא זו בלבד שהוא עצמו יצור חי, אלא שהוא תורם גם לאחרים (נפש החיים שער א' פ"ד). התרומה מתבצעת באמצעות כוח הדיבור.
נאמר: "ויאמר אלוקים יהי אור, ויהי אור", בדבר ה' – שמים נעשו. מעט מאותו כוח נעלה הוענק לאדם. ביכולתו להשפיע, לבנות, וליצור, והכל ע"י כוח הדיבור. לדוגמה, מובא חז"ל: "כל המלמד את בן חבירו תורה - מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו" (סנהדרין י"ט, ע"ב). המלמד את בן חבירו תורה, משפיע ומעצב את דמותו ומשנה את צורתו לבן תורה. חז"ל מדמים את בניית התלמיד, להבאת תינוק חדש לעולם, ליצירה חדשה. 'יצירה' זו של תלמיד חכם נעשתה ע"י כוח הדיבור.
למעשה, ניתנה לאדם בחירה בין טוב לרע, וביכולתו לנצל כוח זה לכיוון שלילי. ההיסטוריה מציגה בפנינו כיצד שימש כוח הדיבור המופלא כמכשיר הרסני בידי דמגוגים. הנורא שבהם, הצליח להכחיד ששה מיליונים מבני עמנו בעזרת נאומיו – בעזרת הדיבור. משנת 1933 עד ל-1939 שלהב היטלר את ההמונים, הילך עליהם קסמים בסיסמאות ובדיבורים של שנאה, והצליח לייצר עם של רוצחים, תאבי דם יהודי! 'יצירה' זו נעשתה בעזרת כח הדיבור. מבהיל לחשוב מה היה נמנע, כביכול, לו היה ניטל ממנו כוח הדיבור.
לאור מה שהתבאר ניתן להבין נקודה נוספת. נאמר בפסוק: "וירא אלוקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד, ויהי ערב ויהי בקר יום הששי" (בראשית א', ל"א). נכתבה האות ה' ה-שישי, כשבשאר ימי הבריאה אין זכר לאות זו? אמרו רבותינו שמעשי בראשית כולם היו תלויים ועומדים עד יום השישי הידוע, הוא השישי בסיון, המוכן למתן תורה (רש"י). הנביא ירמיהו הוסיף: "אם לא בריתי יומם ולילה, חוקות שמים וארץ לא שמתי" (ירמיהו ל"ג, כ"ה), איזו ברית נוהגת ביום ובלילה? הווה אומר ברית לימוד התורה. קיומו של העולם תלוי בברית זו. כדור הארץ הוא עגול, וכאשר בחלק זה ישנים, בחלק האחר ערים ולומדים תורה, שלא יפסק לימוד התורה לרגע אחד.
יש המתקשים להבין כיצד מתקיים העולם בכוחו של דיבור, בכוחו של לימוד התורה. אם היה מדובר בהישגיו של האדם בתעשייה, בפיתוח הטכנולוגי המואץ, בהישגי המדע ובהתקדמות הרפואה, הדברים היו מתיישבים על הלב. שכן העיסוק בתחומים אלו אמנם תורם ומקיים את העולם. אך מה בכוחו של לימוד התורה לתרום לתושבי העולם?
נראה להסביר, הקב"ה יצר את העולם על ידי דיבור, והעביר מעט מיכולת זו לכלל האנושות, שגם הם יכולים ליצור בעזרת הדיבור. אך ישנו סוג של דיבור שהוענק רק לעם ישראל.
במעמד הר סיני לימד הקב"ה את התורה שבכתב ושבע"פ את משה רבינו. דיבור זה היה שונה לחלוטין מהדיבור של הקב"ה במעשה בראשית. הדיבור הראשון היה אמצעי לברוא עולם, והוא עבר לכל באי עולם, שגם הם יוכלו ליצור בעזרת הדיבור. ואילו, בדיבור השני, שהיה במעמד הר סיני, הוא בעצם העביר את דיבורו שלו, ומעתה דיבור זה ניתן לעם ישראל.
הבריאה מתחדשת בכל רגע ורגע, כפי שאנו אומרים בתפילה: "המחדש הוא בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית". התחדשות זו נעשית בעזרת הדיבור: "אם לא בריתי יומם ולילה, חוקות שמים וארץ לא שמתי". מילות התורה, שאמר ה' בהר סיני, הם הדיבור שמחדש ומחזיק את העולם. עם ישראל מחזק את העולם בעזרת דיבורו של ה' בהר סיני. דיבור זה עבר להנהגתו של עם ישראל.
הגמרא במסכת סנהדרין (צ"ט, ע"ב) מונה את אלו שאין להם חלק לעולם הבא. אחד מהם הוא אפיקורוס. מיהו אפיקורוס? ר' יוסף אמר: כגון, אלו האומרים איזו תועלת יש לנו מאלו שלומדים תורה, הרי לעצמם הם לומדים ושונים. אמר לו אביי: מי שאומר כן הוא גם כופר במה שכתוב בתורה, שהרי נאמר: "אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי".
האפיקורוס שרואה בדיבור רק אמצעי תקשורת בין הבריות, שיוכלו להבין אחד את רעהו, אינו כופר רק בערכה של התורה, אלא כופר גם במעשה בראשית, שם התגלה שהקב"ה העניק לאדם את היכולת ליצור ולבנות בכוח הדיבור, כדוגמת הבורא.