אדם הראשון קרא לאשה בשם 'אשה', כיון שנבראה מן האיש: "לזאת יקרא אשה, כי מאיש לוקחה זאת" (בראשית ב', כ"ג).

שם נוסף קרא לאשתו: 'חוה', כנאמר (שם ג', כ'): "ויקרא האדם שם אשתו חוה, כי היא היתה אם כל חי".

שמות אלו מלמדים על שני תפקידיה של האשה. השם "אשה" מלמד שיש לאשה תפקיד דומה לתפקידו של האיש. התפקיד כולל את בניית קומתו הרוחנית על ידי תורה ומצוות. תכנית זו מוצפנת בשם - 'איש'. האות אל"ף רומזת לאלופו של עולם שהוא הקב"ה, והאותיות "יש" רומזות שעל האדם מוטל לבנות את עצמו כדי לזכות להתחבר לאלופו של עולם. שיהיה האדם במצב ש-"יש" בו את המציאות האלוקית - שהיא "ה"א" בזעיר אנפין. זוהי מהותו של ה'איש' ותפקידו עלי אדמות.

תכנית זו קיימת גם אצל האשה. גם בה קיימת נשמה אלוקית, ואף היא תפקידה לבנות את קומתה הרוחנית על ידי קיום התורה והמצוות. מסיבה זו, שמה 'אשה', דומה לשמו של האיש. בתפקיד של בנין האישיות אין הבדל בינה לבין האיש.

שמה השני של האשה "חוה", נגזר מחמת היותה 'אם', המביאה חיים חדשים לעולם. חוה - מלשון חיים.

יש מקום לשאול מדוע חיובי האיש והאשה אינם שווים. האשה פטורה מלימוד תורה ואינה חייבת במצוות עשה שהזמן גרמן.

הטעם הוא שמרוב טירדתה ועיסוקה בגידול הילדים והדרכתם לתורה ולמצוות, פטורה היא מחובות אלו, וכדברי חז"ל "שהעוסק במצווה פטור מן המצווה" (סוכה כ"ה ע"א). אך מדרגת קדושתן שווה לאנשים.

עוד יש להטעים, שהאשה פטורה ממצוות עשה שהזמן גרמן, כי קיומן תלוי בזמן מסוים, ומכיון שתפקידיה השונים של האשה אין זמנם קבוע, לא רצה הקב"ה להגביל ולכבול אותה בזמנים מוגדרים, שלא יווצר מצב שבשעה שחייבים לקיים מצוה, היא מנועה מכך.

בנוסף, האשה אמנם אינה מחוייבת במצוות עשה שהזמן גרמא, אך אין הכוונה שאין לה קשר למצוות אלו. רבי יעקב ממרויש, תלמידו של רבנו תם כתב, שנשים אמנם אינן חייבות במצוות אלו, אבל תבוא עליהן ברכה, אם הן מקיימות אותן.

בדברי המהר"ל מצאנו הסבר מעמיק לפטור הנשים ממצוות עשה שזמן גרמן:

האיש נברא מעפר והקב"ה נפח בו נשמה – והפך אותו לאדם חי. האשה לעומת זאת, נבראה מאחת מעצמותיו של אדם הראשון לפני החטא. בכך נוצר הבדל מהותי בין האיש לבין האשה.

גופו של אדם הראשון נברא מעפר, וממנו השורש למידות הכעס, הגאוה, התאוה, הכבוד, העצלות ועוד. לכן, הוטלה עליו עבודת תיקון המדות. ועל כן זקוק הוא לתלמוד תורה ולמצוות נוספות יותר מהאשה, כי רק בדרך זו יוכל להגיע לשלימות עצמית בבנין קומתו הרוחנית ולשיפור מידות נפשו.

האשה שנבראה מעצמותיו של אדם הראשון לפני החטא, כשהוא בשיא הקדושה, ולא מעפר, מידותיה בדרך כלל נוחות יותר - היא זריזה יותר, סבלנית, רחמנית, עדינה ואצילית. לכן, יכולה היא להגיע לשלימות ולבנין קומתה הרוחנית, ביתר קלות מהאיש. מסיבה זו היא פטורה מתלמוד תורה וממצוות עשה שהזמן גרמן.

ניתן להמשיל זאת לשני אנשים המעפילים לפסגת ההר. על האחד לעלות 613 מדרגות, ואילו על חברו לטפס רק 570 מדרגות, מובן שהוא קרוב יותר. הקב"ה דורש מגברים ומנשים להגיע לשלמות באותה מידה. המצוות משולות למדרגות, המעלות את האדם מתחתית ההר אל הפסגה הנכספת. הנשים, שהן קרובות יותר לאותה פסגה, זקוקות לפחות מצוות כדי להגיע למטרה.

סיכם את הדברים הרב רפאל שמשון הירש: המצוות הן כעין מנופים להתעלות האדם, ומכיוון שהאשה קרובה יותר לרצונו של הקב"ה, ונמצאת בדרגה רוחנית גבוהה יותר, היא זקוקה לפחות מצוות כדי להתרומם. הגבר, מחמת חומריותו, זקוק לקיים את כל המצוות כולן, כדי להיות ראוי לשם "אדם".

אמנם מברכת: "שלא עשני אשה", משתמע שמעמד האשה נחות ממעמדו של האיש, אך לא זו כוונת הדברים. הברכה מתמקדת בנקודה שונה. בכל בוקר מברכים אנו שלוש ברכות: שלא עשני גוי, שלא עשני עבד ושלא עשני אשה. לשלושת הברכות שהוזכרו, קיים מכנה משותף. לשלושתם יש חיוב מצוות. לגוי - שבע מצוות, ולעבד קיום מצוות בדומה לחיוב המצוות שיש לאשה.

נמצא שברכת האיש שלא עשני כשלשתם, באה להודות לה' על ריבוי המצוות שהוא זכה להן. הוא מודה לקב"ה שדאג לו למצוות המשלימות את אישיותו, ולא על העליונות שיש לו על פני אחרים.

הברכות לא נוסחו באופן חיובי, כגון, "ברוך שעשני איש" כי אמירה בלשון שלילה, מדגישה בבהירות את הזכיה לה זכה האיש, בניגוד לגוי, לעבד ולאשה. נוסח הברכה באופן זה, מביא את האדם להודות לה' מעומק לבו על כך שהכין לו את כל המצוות שלהן הוא זקוק לזיכוך עצמי מכוחות העפר.

מספרים על אחד מגדולי התורה, שבבוקר שלאחר הבחירות לנשיאות ארה"ב, עוד לפני התפילה, התעניין מי נבחר לנשיאות. התפלא בן שיחו על השאלה: "האם חשוב לדעת ענין זה עוד לפני התפילה?" ענה הרב: "אני שואל, כדי שכאשר אברך "שלא עשני גוי", לא אראה לנגד עיני פועל פשוט ששוטף כלים, אלא את הגוי החשוב ביותר בעולם, את נשיא ארה"ב, ביום המאושר בחייו. ואז אברך "שלא עשני גוי", כי הוא לא זכה לתרי"ג מצוות ואני זכיתי.

בהקשר לברכת "שעשני כרצונו" נוסח שאותו מברכת האשה, התבאר במדרש (בראשית רבה, פרשה ח') שכאשר הקב"ה רצה לברוא את האדם, הוא נמלך תחילה במלאכים, האם כדאי לבראו. הבורא עשה זאת מדרך הענווה, ללמדנו שהגדול יתייעץ עם הקטן. אמנם את בריאת האשה ברא הקב"ה בלי להיוועץ עם המלאכים, וזאת מפני מעלתה - שלא נוצרה מעפר. ומכאן לנוסח הברכה "שעשני כרצונו" – כלומר, ברצונו בלבד, בלי להיוועץ עם המלאכים (ישועות יעקב, אורח חיים, סימן מ"ו, אות ה').

האיש מודה על כל סוגי המצוות שהקב"ה הכין עבורו, שיוכל בעזרתם להשתחרר מכוחות העפר, ולהגיע לשלימות. האשה מודה על כך שנבראה ללא חסרונות העפר.

הואיל והאיש זכה למצות תלמוד תורה, המקנה נצחיות לעולם הבא, חייבת האשה להתחבר ללימוד התורה שלו, כדי שתוכל גם היא לזכות בנצחיות זו (כמבואר במסכת ברכות י"ז ע"א).

הפסוק אומר במשלי (א', ח'): "שמע בני מוסר אביך ואל תטוש תורת אמך". מהי הכוונה: תורת אמך, והרי האשה אינה חייבת ללמד את בניה תורה ?

אלא שהאשה היא זו שבונה את היסודות ללימוד התורה של בניה. היא מרגילה את הבן לומר: 'תורה צווה לנו משה', משרישה בו את יסודות האמונה, ומחנכת אותו לעשיית חסד ולמידות טובות.

במעמד הר סיני אמר הקב"ה למשה: "כה תאמר לבית יעקב ותגד לבני ישראל" בית יעקב - אלו הנשים. מדוע הוקדמו הנשים לאנשים? מבארים חז"ל מפני שהן שולחות את בניהן ללמוד תורה ומקבלות אותם בשמחה כשהם חוזרים, מושכות את ליבם בדברים טובים כדי שילמדו תורה, משגיחות עליהם שילמדו, ומלמדות אותם יראת חטא בילדותם.

הפסוק בשיר השירים (א', ח') אומר: 'אם לא תדעי לך היפה בנשים' - אם אינך יודעת מי היא המובחרת שבנשים, 'צאי לך בעקבי הצאן' - תוכלי לדעת זאת אם תעקבי אחר ילדיך (הצאן) ותחנכי אותם כראוי.

בהליכה בדרך ה' היא המניחה את היסודות של התורה והיראה של דור העתיד.