עם ישראל שורשו בשלושת האבות וארבע האמהות. הם רמוזים בשם "ישראל", הכולל את האבות והאמהות כולם. י – יצחק ויעקב, ש – שרה, ר – רחל ורבקה, א – אברהם, ל – לאה.

שרה, רבקה, רחל ולאה, ארבע האמהות אשר הקימו את בית ישראל, היו בטבען עקרות.

על שרה נאמר: "ושרי, אשת אברם, לא ילדה לו..." (בראשית ט"ז, א').

גם רבקה נזקקה לנס מיוחד כדי ללדת. נאמר בפסוק: "ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו כי עקרה היא" (בראשית כ"ה, כ"א).

רחל, פנתה במר לבה אל יעקב במילים: "הבה לי בנים ואם אין מתה אנוכי" (בראשית ל', א')

ואילו לאה, אשר ילדה בזה אחר זה ששה בנים, נזקקה אף היא לסיוע מיוחד מן השמים. כדבר הפסוק: "וירא ה' כי שנואה לאה, ויפתח את רחמה", מכאן שמעצם טבעה היתה לאה עקרה.

בדברי רבותינו (בראשית רבה מ"ה, ד') נשאלה שאלה: "ולמה נתעקרו האמהות? ר' לוי בשם ר' יוחנן: שהקב"ה מתאוה לתפילתן ומתאוה לשיחתן". האמהות היו עקרות, כדי שתתפללנה מעומק ליבן לישועה. במדרש זה מתגלה שהתפילה הינה מטרה, והצרות הינן אמצעי להביא את התפילה.

בכוחה של התפילה להעלות את האדם לדרגות גבוהות של אמונה וזיכוך. בהשתפכות הנפש בתפילה, הופכות אותן השגות לטבע בנפש האדם.

עדיין מן הראוי לברר מדוע הקב"ה גרם לכל האמהות להיות עקרות, ולא פקד אותן בקשיים שונים, כגון, מחלות, פרנסה וכדו'? מדוע חוו כולן אותה צרה? מדוע היה צורך להטיל את תפקיד הקמת עם ישראל על ארבע עקרות, הלא דבר הוא?

חשוב להתבונן עוד. מדוע היה הכרחי שראשי האומות עשיו וישמעאל יוולדו מהאבות הקדושים? וכי לא היה מתאים שלאומות נפרדות אלו יהיו אבות נפרדים משלהם?

להבנת סוגיה זו נתבונן בפסוק הראשון של ספר בראשית: "בראשית ברא אלוקים", ביאר רש"י: בשביל שני דברים שנקראו 'ראשית' נבראו שמים וארץ - התורה ועם ישראל. התורה נקראת 'ראשית' כפי שנאמר: "קנני ראשית דרכו". ישראל נקראו 'ראשית' שנאמר: "ראשית תבואתה".

נקל להבין זאת בהקשר לתורה, שהרי על ידה התחדש העולם ובקיומה תלוי קיומו. אך מדוע זכו ישראל לכינוי 'ראשית', והרי ראשיתו של עם ישראל הוא אברהם אבינו, כיצד ניתן לקרוא 'ראשית' לאדם שנולד מדורות קודמים? אילו היה אדם הראשון מקבל את הכינוי 'ראשית' ניחא, אך מדוע יקרֵא אדם שנולד באמצע ההיסטוריה ראשית?

ניתוק וזיכוך

כדי שהתואר 'ראשית' יוכל לחול על מייסדי עם ישראל, היה צורך ליצור שתי תוכניות. האחת ניתוק, והשניה זיכוך. בעזרתן ייפרדו המייסדים מהדורות הקודמים, ויהוו התחלה חדשה. ואכן, זו הייתה התכנית האלוקית.

האמהות היו עקרות, ובדרך הטבע לא יכלו להמשיך את שלשלת הדורות ולהוליד ילדים. לכן, אין לאותם דורות שקדמו לאמהות שייכות לבני האמהות. הקשר אליהם "נותק". הרן, אבי שרה, אינו נחשב לסבא של יצחק.

לו יצוייר שהרן יתייצב ויאמר שיצחק הוא נכדו, נשיב לו שלא כך הוא הדבר, שכן שרה אשת אברהם עקרה היא, ולנס שהתרחש סביב הולדתו של יצחק אין קשר להרן. ממילא, אין ליצחק אבינו קשר לדורות הקודמים, ויכול הוא להיקרא 'ראשית'. דברים אלו כתובים בספר 'בן יהוידע' למסכת נדרים (ל"ב, ע"ב).

נחה דעתנו בעניין ייחוסו של יצחק מצד אמו, אך מה בקשר לייחוסו של יצחק מצד אברהם אביו? והרי אברהם נולד בדרך טבעית לאביו תרח בן נחור. כיצד התנתק אברהם מן הדורות הקודמים?

למטרה זו הכין הקב"ה תכנית נוספת, תכנית הזיכוך. תכנית זו אמורה לטהר את אברהם אבינו ממורשת אבותיו, ולהפכו לאדם חדש לחלוטין, אשר ראוי לכינוי "ראשית". ישמעאל שיצא מאברהם, נטל עמו את מורשת האבות, שהייתה טבועה באברהם מהדורות הקודמים. תכונותיו של תרח עברו לישמעאל. דברים אלו כתובים בפירוש אור החיים לבראשית (ט"ז, ה').

מסיבה זו היה צורך שהבן הראשון יהיה ישמעאל, הנקרא בדברי רבותינו קליפה. עתה גם נבין מדוע הוחלף שמו של אברם לאברהם רק לאחר לידת ישמעאל. כי כאשר לקח ישמעאל מאברהם את מורשתו של תרח, נהיה אברם לאדם חדש, והיה צורך לקרוא לו בשם חדש, כי אברם הקודם כבר לא היה קיים.

ניתוק וזיכוך בדור השני

תהליך ההתנתקות והזיכוך חזר על עצמו בדורם של יצחק ורבקה. רבקה שנולדה מבתואל, הייתה עקרה. יעקב נולד בדרך נסית. הקשר אל בתואל נותק. הוא אינו נחשב לסבא של יעקב!

עשו שיצא מיצחק, ספג את שארית הפסולת שנותרה ביצחק אבינו. אמנם פסולת זו אינה פסולת גמורה כישמעאל, ועובדה היא שישמעאל נולד מאמא אחרת ואילו עשו נולד מרבקה.

הניתוק בדור השלישי

גם רחל ולאה היו עקרות, זאת כדי ליצור ניתוק בין ילדיהן לבין לָבָן הארמי. מעתה לבן אינו נחשב לסבא של השבטים. יעקב אבינו מיטתו שלמה ואין בו פסול כלל, שכן היה זך וטהור. מעתה החלה הקמת המסגרת השורשית של עם ישראל, י"ב השבטים שיצאו מיעקב אבינו.

ישראל בנים למקום

לעקרותן של האמהות קיים תפקיד נוסף.

הפסוק אומר (דברים י"ד, א'): "בנים אתם לה' אלוקיכם". הייתכן? והרי בנים הם לאבות ולאמהות שילדו אותם? אלא שהאמהות עקרות היו, וכדי ללדת ילדים היו זקוקות לנסים מאת הקב"ה. ילדיהן לא באו לעולם בדרך הטבע. ממילא, הפכו בני ישראל להיות בניו של מקום, והם מתייחסים ישירות לבורא עולם.

עתה נוכל להבין את המשמעות העמוקה של הקמת עם ישראל משנים עשר השבטים.

המספר י"ב קיים רק בעולם העליון, כגון, י"ב מזלות ברקיע, י"ב שערי תפילה בשמים ועוד. השבטים שנולדו בנס ומתייחסים לקב"ה, שייכים במהותם לעולם העליון. ולכן, הם בנויים ממספר י"ב, שהוא מספר שמימי.

כמו כן, השם 'ישראל' מעיד על מציאות זו. הנימוק בתורה לקביעת שם זה הוא: "כי שרית עם אלוקים... ותוכל" (בראשית ל"ב, כ"ט). עם ישראל הוא השר - השגריר של ה' בארץ, והוא נחשב כתייר בעולם הזה כדי לבצע שליחות מסויימת, ולחזור אח"כ למקומו הטבעי בעולמות העליונים.

נשמתו של יעקב אבינו חקוקה בכסא הכבוד, וממנה השורש לכל נשמות ישראל. נאמר במסכת תענית (ה':) "יעקב אבינו לא מת", מה זרעו בחיים אף הוא בחיים, הוא השורש לחיותם של כל נשמות ישראל והוא חי במציאות בתוך נשמותיהם של ישראל לנצח. השורש של עם ישראל חקוק בכסא הכבוד בעולמות עליונים, ולכן, עם ישראל מורכב מהמספר השמימי - י"ב.

גם הנהגתו של הקב"ה כלפי עם ישראל היא הנהגה שמעל הטבע. נצחיות העם היהודי והתלאות שפקדו אותו לאורך כל הדרך, אי אפשר להסבירם באופן טבעי. ביאתו של העם לעולם היתה בנס וגם ההנהגה כלפיו מתנהלת בכללים שמעל לטבע.