"אדם ממוצע משקר 400 – 200 פעמים ביום", קובע המחקר. אם נכפיל את הממצא האימתני במספר האנשים החיים עימנו, התוצאה תהפוך למפחידה. מה שמפליא הוא שלמרות מספר השקרים היומי, ממשיך עולמינו להתקיים באין מפריע.

למרות טבילת האנושות בנהר השקר, מסתבר כי אמירת האמת נתפשת אצל רוב בני החברה כערך עליון, עד שכאשר שואלים: "למה שיקרת לי?" אין אנו מצפים הסבר מלומד לסיבת השקר, אלא כוונתנו להביע את מורת רוחנו מעצם פעולת השקר.

האם האמת אכן מהווה ערך עליון? האם בשבועתו לומר: "את האמת, רק את האמת ואת כל האמת", מבין העד את משמעות ההגדרה? האם ישנם ערכים חשובים יותר מן האמת?

איש האמת?

התורה מתארת כיצד קונה יעקב את הבכורה מעשיו אחיו עבור נזיד עדשים. וכן כיצד מערים יעקב על אביו בציוויה של אמו, ונוטל את הברכות שנועדו לעשיו אחיו. כאשר מגלה עשיו את הדבר הוא בוכה לפני אביו יצחק, כשטענה בפיו: "הכי קרא שמו יעקב ויעקבני זה פעמים, את בכורתי לקח והנה עתה לקח ברכתי".

גם בבית לבן הרמאי משתמש יעקב אבינו במידת העורמה יותר מפעם אחת. הוא מערים על לבן כדי להרבות את שכרו בעת ייחם הצאן, ואף בורח מביתו מבלי להודיעו. גם במקרה זה טוען לבן בפני יעקב: "מה עשית ותגנב את לבבי... למה נחבאת לברח, ותגנב אתי ולא הגדת לי".

למרות השימוש התכוף שעושה יעקב במידה זו, מתארת אותו התורה כאיש "תם". הנביא מיכה מכנהו כאיש האמת באומרו: "תתן אמת ליעקב". דווקא את יעקב אבינו הכתירה התורה בכתר האמת?

אמת או שקר?

התשובה נמצאת בדברים הבאים:

על אף שממבט ראשון נראה כי הגדרת האמת הינה פשוטה, כאשר מעמיקים בדבר מתברר כי הגדרתה אינה דבר של מה בכך. בדרך כלל רגילים אנו להגדיר כשקרן אדם המספר על מעשים ואירועים שמעולם לא התרחשו במציאות או שעומדים הם בסתירה לאירועי מציאות זו. לפיכך ניתן להגדיר כ"אמת" כל אמירה התואמת או אינה סותרת את המציאות האובייקטיבית. אם בתשובה לשאלת המורה לסיבת איחורו, יענה התלמיד: "הייתי באוסטרליה", וזאת למרות שבערב הקודם ניהל בגאון את ועדת קישוט הכיתה, יאמר לו המורה: "מדוע אתה משקר?".

אלא שלא רק דיבורים סותרי מציאות מזכים את אומרם בתואר שקרן, גם כאשר מעביר האדם מסרים לא מילוליים, שאינם תואמים את המציאות יוגדר הוא כשקרן. כאשר ישאל המורה את תלמידו אם יודע הוא מי מרח דבק על כסאו, והתלמיד יקמט פיו בתמימות כדי לגרום למורה לחשוב שאינו יודע – שקרן ייקרא, וזאת על אף שלא הוציא מילה מפיו.

אישיותו של האדם מורכבת ממחשבה, דיבור ומעשה. על כן כאשר ישנה סתירה בין מחשבתו, דיבורו או מעשיו של האדם לבין המציאות, לשקרן ייחשב. הצד השווה שבהם שעומדים הם בסתירה למציאות האובייקטיבית. כדי לקבוע מהו שקר, נדרשים אנו לחפש האמת האובייקטיבית, וממילא כל מה שיעמוד בסתירה לאמת זו או לתולדותיה, ייקרא בפינו שקר.

כל האמת על האמת

גם היהדות מגדירה כי כאשר האמירה, המחשבה או המעשה עומדים בסתירה למציאות האובייקטיבית נכנסים הם בשערי השקר, אלא שהתורה חולקת על הכתרתה של המציאות החומרית בתואר "אובייקטיבית". לטענתה המציאות החומרית אינה אובייקטיבית אלא סובייקטיבית, וזאת על אף שהיא נתפשת באופן זהה במערכת החושים האנושית.

כדי להפוך לאמיתית, נדרשת המציאות לתכונת הנצחיות שבלעדיה לא תוכל להשתמש בכתר האמת. אמור מעתה – היציבות, הקביעות והנצחיות מאפייני האמת הן. כשם שהחלום אינו מוגדר כאמיתי, על אף היותו אפוף ברגשות ובחושים עקב זמניותו וחוסר עקביותו, כך אין לכנות בתואר אמת מצב זמני לא עקבי.

לטענת היהדות על אף התמשכותה של המציאות החומרית ולמרות מחזוריותה הטבעית, זמנית היא. עולם חומרי כפוף למימד הזמן. מציאות חומרית זו סופה לעבור ולהעלם על אף התמשכותה ארוכת השנים.

אין לחפש את האמת תחת פנס החומר, שהרי החומר זמני הוא והאמת נצחית. כיצד יכולה מציאות חומרית וזמנית ללדת אמת נצחית וקיימת? את האמת יש לחפש מחוץ לגבולות הזמן והחומר.

חותם האמת

אמרו חז"ל - "חותמו של הקב"ה אמת" – מה חותם מעיד על היד המחזיקה בו, אף מידת האמת מעידה על תכונת הבורא. כיון שנברא עולמינו החומרי על ידי הבורא הנצחי, הרי שהנצחיות היחידה והאין סופית מצויה בו בלבד ועל כן "חותמו" אמת.

בדרך זו נוכל להבין את צירופה של מילת האמת לבורא ולרצונו. בתפילת הימים הנוראים אנו אומרים: "ודברך מלכנו אמת", מדוע? משום "וקיים לעד". גם בתפילת השחרית אנו אומרים "ה' אלוקיכם אמת, ויציב ונכון וקיים".

בהכתרתנו את בוראינו במידת האמת, מבדילים אנו אותו מן המציאות החומרית והזמנית.

תורת אמת?

כשם שמציאותו יתברך אמיתית היא, כך גם רצונו. טבעה של נצחיות שאין בה שינוי, ועל כן אף רצונה נצחי כמאמר בלעם בנבואתו: "כי לא איש א-ל ויכזב, ולא אדם ויתנחם" (במדבר כ"ג, י"ט). אם רצונו של בוראינו שנקיים את מצוותיו, הרי שתורה זו אמת. הרמב"ם בי"ג עיקרי האמונה מנציח יסוד זה: "אני מאמין שכל דברי הנביאים אמת" – אם בשם הבורא הנצחי נבאו הנביאים את נבואתם הרי שגם דבריהם נצחיים הם ומשום כך - אמת הם. כמו כן: "אני מאמין שזאת התורה לא תהיה מוחלפת, ולא תהיה תורה אחרת מאת ה'" – כיון שמאת ה' ניתנה - נצחית היא תורתנו, ומשום כך אמיתית היא. בברכת התורה אנו אומרים "אשר נתן לנו את תורתו תורת אמת", כיון שתורתו היא – אמת היא!

מחלוקתה של תורתנו עם חכמי אומות העולם נסובה סביב השאלה מהי האמת האובייקטיבית. בעוד חכמי אומות העולם טוענים כי המציאות החומרית, נצחית היא, ומשום כך אובייקטיבית היא, תורתנו טוענת כי רק הבורא ורצונו נצחיים הם, כדברי הנביא: "שאו לשמים עיניכם והביטו אל הארץ מתחת, כי שמים כעשן נמלחו והארץ כבגד תבלה, ויושביה כמו כן ימותון וישועתי לעולם" (ישעיהו נ"א, ו').

חכמי האומות מגדירים איש אמת מי אשר אינו סותר בדבריו את המציאות החומרית. ביהדות יכונה בתואר איש האמת רק מי שאינו סותר במעשיו, בדיבורו ובמחשבתו את רצון הבורא. כאשר סותרת היא את רצונו תהפוך האמת לשקר.

אמת למרות הכל

דוגמא לשימוש ברעיון זה מוצאים אנו כאשר הבטיחו המלאכים לאברהם כי עתידה שרה ללדת, צחקה שרה בקרבה באומרה: "ואדוני זקן" – שרה תלתה את חוסר אפשרות הלידה בבעלה הזקן. לעומת זאת כאשר שואל הבורא את אברהם: "למה זה צחקה שרה" (בראשית י"ח, י"ג), אמר לו הבורא לאברהם, כי חוסר אמונתה בהבטחתו, מקורה ב"ואני זקנתי" כלומר –הקב"ה תולה את צחוקה בעצמה ולא באברהם. על שינוי זה כתב רש"י בביאורו: "ואני זקנתי - שינה הכתוב מפני השלום, שהרי היא אמרה: ואדוני זקן".

בשינוי זה מלמד הקב"ה את אברהם כי אכן "חותמו אמת", אך "שמו שלום". ההיצמדות לאירועי החומר והזמן נכונים הם, כל עוד אינם עומדים בסתירה לרצון ה' ומכיון שרצונו של הבורא בשלום, אין השינוי מן המציאות החומרית מוגדר כשקר, אלא כאמת, כיון שמתאים הוא את עצמו לאמת האובייקטיבית, דהיינו לרצון ה'.

שימושו של יעקב במידת הערמה אינה מוגדרת כשקר, כל עוד תואמת היא את רצון ה'. אם רצונו של הבורא כי יעקב יתברך בברכת אביו יצחק, גם אמירתו של יעקב בבואו לפני אביו: "אנכי עשיו בכורך" לאמת תחשב. אם רצונו של הבורא כי ישוב יעקב לארץ מולדתו, גם הערמתו על חמיו לבן לאמת תחשב.

הגדרתו של יעקב כאיש האמת מדוייקת היא להפליא. כאשר יעקב ה"תם" שלא אחז במידת השקר מימיו, נוטל מידה זו בציווי הבורא, אין לך איש אמת גדול מזה.

כבניו של יעקב נוטים היהודים לאחוז במידת האמת כאביהם יעקב. אם הבטיח לנו הבורא כי "בחר בנו מכל העמים" גם אם ירמסונו אומות העולם בפרסות המציאות החומרית נוכל להם. אין היהודים מאפשרים לזמן ולמקום לבלבלם, באשר אמת נצחית להם.