בפסוק נאמר: "ועתה שני בניך הנולדים לך בארץ מצרים, עד בואי אליך מצרימה לי הם, אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי" (בראשית מ"ח, ה'). במילים אלו הכריז יעקב אבינו על שני בניו של יוסף, כי שקולים הם לבניו, והם מהווים שבטים בפני עצמם.

להלן בפסוק ח' שואל יעקב אבינו שאלה: "וירא ישראל את בני יוסף, ויאמר מי אלה". הייתכן? וכי לא הכיר יעקב אבינו את מנשה ואפרים, עד ששאל מי הם, והרי כבר השווה אותם לבניו השבטים?

רש"י מסביר: "ביקש לברכם ונסתלקה שכינה ממנו, לפי שעתידים ירבעם ואחאב לצאת מאפרים, ויהוא ובניו ממנשה. ויאמר מי אלה - מהיכן יצאו אלו שאינם ראויין לברכה".

ידוע שהקב"ה דן את האדם על פי מעשיו בהווה. נאמר על ישמעאל, בשעה ששכב במדבר, צמא למים: "באשר הוא שם", מתחשבים רק במצב העכשווי, ולא בכך שהוא עתיד להיות רשע.

על פי כלל זה עלינו להבין את דברי רש"י. והרי יעקב אבינו ראה שרק בעתיד יצאו מלכים רשעים מאפרים ומנשה, ואילו בשעה זו אפרים ומנשה הם צדיקים גמורים. וא"כ מדוע הסתלקה ממנו השכינה?

נקודה נוספת, עולה מן הפסוקים ויש לדון בה:

"ויאמר יוסף אל אביו בני הם, אשר נתן לי אלוקים בזה. ויאמר, קחם נא אלי ואברכם" (שם ט').

מדוע היה צריך יוסף להדגיש את המילים: "בני הם" וכי היה ספק בדבר? ומה משמעות ההוספה: "אשר נתן לי אלוקים בזה". מה באה המילה "בזה" להדגיש?

כתב רש"י: בזה - הראה לו שטר אירוסין ושטר כתובה, וביקש יוסף רחמים על הדבר ונחה עליו (על יעקב) רוח הקודש. הדברים דורשים ביאור: השכינה הסתלקה בגלל העתיד (ירבעם, אחאב ויהוא שעתידים לצאת ממנשה ואפרים). אם כן, כיצד ביטלו שטר האירוסין והכתובה את העיכוב לברכה, והרי הסיבה להסתלקות השכינה עדיין קיימת?

על פי דברי הרמב"ן בפרשת ניצבים, ניתן לבאר עניין זה: נאמר "פן יש בכם שרש פרה ראש ולענה" (דברים כ"ט, י"ז). וכתב הרמב"ן: "פן יש בכם שרש רע, שיפרח וישגה, ובימים הבאים יוציא פרחים רעים, ויצמיח מרורות, כי האב - שורש, והבן - נצר משורשיו יפרה. והוא בא בברית ובאלה הזאת, לרמוז כי משורש מתוק לא יצא מר".

משווה הרמב"ן את האב לשורש, ואת הבן היוצא ממנו לפרי. כל אדם הוא פרי של הדור הקודם, ושורש לדור הבא. מעשיו של האדם יוצרים טבע חדש בתכונותיו ובמציאותו, והוא כשורש מנחיל תכונות אלו לדורות הבאים אחריו, שיהיו דומים לו.

יעקב אבינו רצה לברך את אפרים ומנשה והסתלקה ממנו רוח הקדש בגלל דורות העתיד. יעקב הבין שהשורש למלכים הרשעים העתידים לצאת מאפרים ומנשה, נמצא כבר עתה אצל הבנים אפרים ומנשה, שאלמלא היה הפגם קיים, לא הייתה רוח הקדש מסתלקת ממנו עתה.

פגם הנמצא בשורש, אשר יצמיח בעתיד פירות באושים, בכוחו לעכב ברכה, שהרי 'משורש מתוק לא יצא מר'. המרירות של הדורות הבאים נמצאת כבר בשורש, ואין הוא עצמו ראוי לברכה. אמנם לגבי עונשים, רק מציאות של חטא בפועל - תגרור אחריה עונש, והאדם נידון 'באשר הוא שם'. ולכן, לא נענש ישמעאל על מעשיו העתידיים.

כיצד היה בכוחם של שטר כתובה ושטר אירוסין לשנות מצב זה?

כשאמר יוסף לאביו: "בני הם, אשר נתן לי אלוקים בזה" והראה לו שטר אירוסין וכתובה, הוכיח יוסף שאצלו הכל כשורה, והפגם בשורש לא מתחיל ממנו. יוסף ביקש רחמים שהברכה תעבור דרכו אל בניו, וחזרה השכינה ליעקב אבינו, וברכם יעקב אבינו דרך יוסף, אשר היה זך ונקי. וכך נאמר בפסוק: "ויברך את יוסף ויאמר, האלוקים אשר התהלכו אבותי לפניו אברהם ויצחק... יברך את הנערים ויקרא בהם שמי ושם אבותי". הפסוק מדגיש במפורש "ויברך את יוסף", לומר שברכתם של אפרים ומנשה עוברת דרך יוסף הצדיק.