אלוקים שולח את משה לגאול את בני ישראל מסבלות מצרים. משה חושש שמא בני ישראל לא יאמינו לו שהוא שליח אמת, וכך הוא אומר לאלוקים: "והן לא יאמינו לי ולא ישמעו בקולי, כי יאמרו לא נראה אליך השם" (שמות ד', א'). אלוקים שומע את טענתו ונותן לו שתי אותות שיעשה בפני בני ישראל, כסימן לאמיתות השליחות. באות הראשון מטהו של משה הופך לנחש, ובאות השני מכניס משה את ידו לחיקו, והנה היא מצורעת כשלג.
מדוע בחר אלוקים בשתי אותות אלו שתייצגנה את אמיתות השליחות?
חכמים כותבים את התשובה. אות הנחש ואות הצרעת – מכנה משותף להן, שתיהן מבטאות רעיון אחד. נצטט את דבריו של רש"י: "רמז לו שסיפר לשון הרע על ישראל באומרו: 'והן לא יאמינו לי', ותפש אומנותו של נחש" (נחש הקדמוני). וכן באות השני כותב רש"י: "אף באות זה רמז לו שלשון הרע סיפר, באומרו 'והן לא יאמינו לי', לפיכך הלקהו בצרעת, כמו שלקתה מרים".
משה נענש על כך שדיבר לשון הרע על ישראל. אמר לו אלוקים: הם מאמינים בני מאמינים, אולי ייקח להם זמן, אבל בסוף הם יאמינו...
אלוקים מוסיף ואומר: "והיה אם לא יאמינו לך ולא ישמעו לקול האות הראשון (אות הנחש), והאמינו לקול האות האחרון (אות הצרעת)".
מדוע האות השני אמור לשכנע יותר מהאות הראשון?
רש"י כותב דבר מעניין: "משתאמר להם בשבילכם לקיתי, על שספרתי עליכם לשון הרע, יאמינו לך, שכבר למדו בכך שהמזדווגים להרע להם לוקים בנגעים, כגון, פרעה ואבימלך בשביל שרה".
כשבני ישראל ישמעו שאפילו נביא כמשה נענש על שדיבר עליהם לשון הרע, הם יאמינו לשליחות, משום שהם מכירים מהעבר את התופעה, שכאשר מישהו מנסה להציק להם – אלוקים מעניש אותו.
לכאורה, טענה זו אינה מובנת. פרעה ואבימלך פגעו בשרה ולכן לקו. אך בני ישראל - שהיו שקועים במ"ט שערי טומאה – איך משווים את עצמם לאברהם ושרה?
מתברר, שבמשפט זה טמון אחד מכוחות הנפש החזקים.
כל אדם באשר הוא, בונה את בנין אישיותו על בסיס תחושה שהוא צודק. שלמה המלך בספר משלי כותב: "כל דרכי איש זך בעיניו" (משלי ט"ז). כל אדם באשר הוא בטוח שדרכו זכה ונכונה (המלבי"ם בביאורו). כולנו חשים זאת...
כוח זה מהווה מכשול בפני קבלת ביקורת ותוכחה. כשאדם שומע ביקורת והוא אכן מכיר בטעותו, נגרמים לו שני דברים: א. הוא מושפל בעיני המבקר. ב. הוא מרגיש מושפל בעיני עצמו. הביקורת פוגעת בכבודו האישי ובתדמיתו העצמית.
מאידך, חשוב מאוד לקבל תוכחה מאחרים, אם כן, כיצד ניתן להוכיח ולהעביר ביקורת שתתקבל על לב השומע?
התורה אומרת: "הוכח תוכיח לעמיתך ולא תשא עליו חטא" (ויקרא י"ט, י"ז). צריך להראות לאדם עד כמה הוא טוב ועד כמה הוא מיוחד. אחרי שהוא קיבל תחושה שהוא אדם מוצלח, ניתן לומר לו: דווקא בגלל שאתה אדם כה מוצלח, לא מתאים לאדם במעמד כמו שלך לעשות מה שעשית...
כעת הבנו מדוע בני ישראל השוו את עצמם לשרה, כך הוא הטבע שלנו! כל אחד רואה את עצמו כאדם טוב וחיובי.
משה לכאורה צודק בטענתו – למה שבני ישראל יאמינו לי? אנו עם של עבדים "שפלים", אנו שקועים בטומאת מצרים – בדיוק בנו בחר ה'?
מתי בני ישראל יקבלו את דבריו? כשמשה אומר להם: תראו כמה אלוקים אוהב ומעריך אתכם. הנה, אני נביא, ובכל זאת אלוקים הלקה אותי בצרעת רק בגלל שהעזתי לומר עליכם משהו שלא כשורה... כשבני ישראל יחושו עד כמה אלוקים מעריך אותם, הם יאמינו בו. "והאמינו לקול האות האחרון", כדאי ללכת אחריו... האות האחרון נתן להם הרגשה שהם שווים. רק כך אפשר להשפיע...