אחת מדמויות ההוד בעולם החסידות, היה הרבי רבי אלימלך מליז'ענסק,

המוכר בשם ספרו הנודע "נועם אלימלך".

עדות שהגיעה איש מפי איש, מספרת כי באחד הימים, עמד הרבי רבי אלימלך,

ואמר מה יהיו הסימנים של "חבלי משיח" שיהיו לקראת סיומה של הגלות,

התקופה הנקראת בפי חז"ל "עקבתא דמשיחא". .

עקבתא דמשיחא, הינו מונח המציין את תקופת סוף הגלות באחרית הימים לפני ביאת המשיח,‏ ומקור הביטוי בעברית הוא בספר תהילים:"אשר חרפו אויביך ה', אשר חרפו עקבות משיחך" (תהלים פט, נב).

בין חכמי ישראל רבו הפירושים כיצד להבין את ביטוי זה, אם בצורה של עקבות רגליים‏‏,של איחור (מלשון ו "יעקבני") או אחרית (עקב)‏‏.

בתקופה זו, יש את מה שמכונה חבלי משיח, כלומר הקשיים שיקדמו לזמנו של המשיח,

כמו "חבלי לידה".בזמן הגלות, נמשלים ישראל לעובר בבטן אימו ושלב המעבר הוא השלב של "צירי הלידה" וחבלי המשיח,כאשר המקור למושג זה נמצא בספר ישעיהו: "כְּמוֹ הָרָה תַּקְרִיב לָלֶדֶת, תָּחִיל תִּזְעַק בַּחֲבָלֶיהָ, כֵּן הָיִינוּ מִפָּנֶיךָ ה':" (ספר ישעיה כו יז).

וכך המשיל הרבי רבי אלימלך:

באותה תקופה, ישלשל הקדוש ברוך הוא חבל ארוך מן השמים לארץ, חבל שיתנדנד אנה ואנה ברוח מצויה ושאינה מצויה, הרבה ינסו להיאחז בחבל וככל שתנודתו תגבר, יהיו שיתייאשו, יניחו את אחיזתם וישמטו לארץ.

ואותם שיישארו בבירור האחרון, כך אמר הרבי רבי אלימלך, הם שיזכו לאורו של משיח!

מתפללים אנו, כולנו כל יום ויום לביאת משיח צדקנו, איננו יודעים עת הקץ, ואף לא העת של ואחישנה. אך התקווה והציפייה יצוקה בלב כל יהודי מאמין.

ואל מול העיניים מתבהרות ונצבות מילותיו של הרבי רבי אלימלך.

כשהחבל המדובר, חבל האמונה,מתנוסס ומתנודד אנה ואנה.

והאחיזה בו, צריכה להיות איתנה ויציבה, אחיזה שלא כולם מתאמצים בה.

יש לו לחבל תנודות,ויש לו לחבל רוחות מצויות ושאינם מצויות, יש תקשורת, ויש ניסיונות, ויש התמודדויות, ומאתנו נדרש, להחזיק חזק בחבל, לא להתפעל ולהיבהל מהתנודות.

נכון שיש להם, לאלו שאינם מעוניינים להחזיק בחבל, פרשנים וכותבים ומתחכמים, כאלו שיודעים להסביר ולפרשן, שבאמת החבל בכלל לא מתנדנד, ובעצם איזו חוצפה זו לקבוע בשבילינו היכן להחזיק אם בחבל,למטה ממנו ומי בכלל מנדנד את החבל...

אך כאן, מונח הניסיון והדרישה מכל אחד, תחזיק חזק. ותישאר מחובר.