חובבי ההיסטוריה , מוצאים עניין בקריאת תיאורים ארוכים ומפותלים על קורותיהם של מלכים בתקופות היסטוריות שונות.

המלכים, כך ספרו משוררי וסופרי החצר שהשאירו את חותמם על ההיסטוריה בכתביהם, נהנו משרותי חצר ממדרגה ראשונה, סוסים צחורים, אבוקות ושטיחים אדומים, והיו יוצאים מפרק לפרק להנאתם לציד תענוגות או מלחמה קלילה.

מלך, אם הייתה לו אכזריות, נהג להפריד את ראשיהם של חלק מנתיניו מן הגוף, כאשר הראש המתנוסס על צריחי חומות העיר משמש כאזהרה עוצמתית לתקיפותו ועוז רוחו של המלך, ירום הודו.

במקרה והמלך נחשב לרחמן במיוחד, נהנו נתיניו מ"הנחות", ומיחס מועדף, בצוו הכס המלכות סכסוכי משפחות, ומדינות שכנות, יצרים של כיבוש, ומלחמות עקובות מדם, לעומת שנות שלווה ושגשוג, וניסיונות מרד פתאומיים, כל אלה מילאו את ימיהם של המלכים, שמלכו, לרוב ביד רמה.

הסיפורים, האינטריגות, סכסוכי העמים והמדינות, ממלאים ספרים עבי כרס, מרתקים סקרני היסטוריה, ממלאים שעות של לימוד אוניברסיטאי, ומפרנסים היטב את המרצים חמורי המבט ועבי המשקף.

אגב, ככה סתם למעוניינים, ומעניין לעניין שלא באותו עניין, ההיסטוריונים והסטודנטים, שעוסקים בקורות ימיהם של מלכי העבר, מתוקצבים היטב גם בימי קיצוצים שכאלה, מה לעשות, הם תורמים לאישיותה האינטלקטואלית של המדינה.

רבי ישראל מאיר הכהן, הלא הוא החפץ חיים זצ"ל, תיאר את מה שניתן ללמוד מהווי מלכי העולם,סיפר על מהנדס מומחה אשר הוזמן לחצרו של הצאר הגדול לשיחה קצרה בנושא מקצועו, בו נדרשה חוות דעתו כמומחה .איש המקצוע הגיע, כשהיראה הממלאת את כל ישותו מפני העריץ הנורא, כמעט ומשתקת אותו, וכך הגיע אותו מהנדס, לפני הצאר, וכמו "בלע את לשונו", לא הצליח אפילו להוציא מילה מפחד.

החפץ חיים משתמש במשל זה, להמחיש איך אמורה להיראות יראה מלפני מלך, ומהי מידת יראת השמים הנדרשת.

ואולם, יש כאן פן נוסף, ללימוד עצמי,ההתייחסות לבני ישראל כ"בני מלכים".

הידיעה מה כוחו של מלך, היא זו שאמורה להעניק לכל אחד את התחושה,שגם הוא חייב לומר "בשבילי נברא העולם", ויהי אומר "בן מלך אני, ומסוגל להמריא לפסגות עילאיות, אין לי מגבלות בעבודת השם ובמלחמה האישית שלי, עם היצר וגיסותיו, או בקיצור, גם אני יכול".