עדויות היסטוריות רבות, על מנהיגים שהיו לקהילות ישראל, נמצאו בפנקסי ה "חברא קדישא". היו אלו ספרים בהם רשמו עדויות על מעשים מיוחדים שאירעו, ובהן נשתמרו זיכרונות מדורות קדומים.
 
אחת מהעדויות המפורסמות, המופיעות בפנקס הקהילה של וילנא, מספרת על רעייתו של הגאון רבי אליהו מוילנא ז"ל, שנהגה לאסוף כספי צדקה יחד עם חברתה מידי יום שישי עבור עניי העיר. ההסכם שנערך בין שתי הצדקניות קבע, כי הראשונה מביניהן שתעזוב את העולם ותעלה לעולם שכולו טוב, תבוא לספר לחברתה על הנעשה  בדין שמים.
 
ואכן הראשונה שנפטרה הייתה חברתה של אשת הגאון מוילנא, שקיימה את חלקה בהסכם הבלתי כתוב, והגיעה בחלום הלילה אל חברתה הטובה, אמרה הנפטרת:
"זוכרת את אותה פעם בה הסתובבנו לאסוף כסף בין אנשי העיר לצורך מצווה חשובה,כאשר במהלך האיסוף ראיתי לפתע מעברו השני של הרחוב גביר פלוני, הצבעתי לעברו ואמרתי לך הבה וניגש אליו"? "זוכרת" אשרה אשת רבי אליהו,
אמרה הנפטרת: "דעי לך, כי ההפרש בשכרנו על אותה פעם הוא גדול,על אותה תנועת יד קלה בה הסבתי את תשומת ליבך, קבלתי שכר הרבה יותר לאין שיעור!"
 
סיפור זה ממחיש מה רב כוחו של כל מעשה קטן ככל שיהיה, הן לטוב והן חלילה למוטב.
 
נקודה זו נזכרת כבר בדברי חז"ל אשר מספרים לנו שאין הקב"ה מקפח שכר כל בריה, כיצד בזכות שלוש פסיעות שרץ נבוכדנאצר לכבודו של מקום, שילם לו הקב"ה, וכיצד בזכות ארבעים פסיעות שפסעה עורפה עם חמותה נשאר בנה בחיים במשך ארבעים יום,

אולם, טעות היא לחשוב כי די באותם מעשים קטנים אלא ככל שיהיו גדולים.
ולהפך, מי שמסתפק במעשים "קטנים" מכניס את עצמו לסכנה.
ועד כמה גדולה היא הסכנה?ניתן ללמוד ממשל מנחשב ממאורי ההלכה במשך הדורות, הוא החתם סופר זצ"ל בדרשותיו.
 
המשל מספר על בית הארחה, מלון דרכים, מקום מוזנח ועלוב, שקירותיו עבשים והאוכל בו מהסוג הגרוע ביותר, הצחנה בסביבת המלון הייתה קשה והאוויר אותו נאלצו האורחים לנשום מזוהם ומעופש. ואין ספק ששהות באותו "מלון" גורמת למחלות קשות ומזיקות.
 
באחד הימים הבחינו אורחי המלון, כי ממולם על הר גבוה שוכנת עיירת נופש,עם אויר הרים צלול, עצי פרי נכרו למרחוק, כשעל ענפיהם פרות נעימי מראה עסיסיים וכולם אומרים בריאות, מעיינות זכים פיכו בין מורדות ההר, וסיפקו לאורחים שלמעלה מים צלולים ובריאים, אורחי המלון שלמטה, ראו את ההבדלים והחליטו כי הם עוזבים מייד את המלון המעופש.
"למה לכם לעזוב" אמר בעל בית המלון שלמטה,שפחד על פרנסתו, "למה לרוץ עד למעלה, חכו כאן, ואני אביא לכם פירות, מאכלים טובים, מים צלולים וכל דבר טוב שתחפצו.
 
עלה בעל המלון, והביא מטוב ההר ההוא, מאכלים ערבים ובריאים, כאשר הוכנסו המאכלים הללו אל תוך מטבחו המוסרח,כאשר עורבבו המאכלים ההם במאכלים המעופשים שבביתו, התקלקלו אף הם שבעתים, חלו כל האורחים וקלקלו את בריאותם.
 
"יצר הרע" המשיך החתם סופר, הוא בעל בית המלון שלמטה, האנשים החוטאים שאוכלים ב"מלונו" מצחנתו וממאכליו המקולקלים, מבחינים לפתע כי ישנם אנשים הגרים גבוה
ב"הר -  השם ית' " במקום שכולו מדיף ריחות טובים ונעימים, מאכלים ערבים ופתאום אוותה נפשם לעזוב את בית מלונם הרקוב ולעבור למקום מים החיים.
 
וכאן יצר הרע פוחד על פרנסתו, הוא מציע בעצמו ללכת ולהביא "דברים טובים" מצוות ומעשים טובים, כל מיני כאלה דברים חד פעמיים, העיקר שלא יעזבו את "מלונו".
אנו מוצאים אנשים ששומרים על מסורות שונות שקבלו אבותיהם, ומשקיעים את כל הכוח בדברים קטנים, במנהגים, ובחלקי מצוות שהם "מתחברים" אליהם.
 
נכון, הרי שכל מעשה הוא חשוב, ובודאי אין בידי בשר ודם כלים למדוד את גדולת המעשים.
אולם,במעשים אלו יש סכנה של ריחוק  מהמטרה האמיתית,שהיא להגיע למציאות רוחנית אחרת נעלה יותר, גבוהה יותר,להתקרב לבורא עולם, ולשנות את הדרך, לעבור ל"מלון" אחר לחלוטין ולא להסתפק רק במועט...