איש אינו יודע מה טומן העתיד בחובו. איש אינו יכול לומר לאילו כיוונים יתפתחו האירועים. כל אחד מאירועים אלו, יכול להיות אירוע שיסמן את תחילתו של סדר עולמי חדש. אך הוא גם יכול להיזכר כאפיזודה חולפת, שלא הותירה את חותמה לדורות.

על היהודי להסתכל בכל אירוע במבט תורני. התורה איננה רואה בהיסטוריה האנושית מקבץ אקראי. הבריאה כולה, החל מבריאת העולם וכלה באחרית הימים, בנויה על "תכנית אב" כללית, כאשר כל אירוע מהווה עוד שלב בשרשרת האירועים המובילה את הבריאה אל התחנה הסופית - גילוי אור האמת.

עם זאת, בבואנו לעסוק בשאלות אלו, מוטלת עלינו חובה לעמוד על נקודה חשובה:

אמת נכון הדבר, שכל פרט בהיסטוריה מהווה חלק מהתכנית הכללית של הבריאה, וניתן לראות בו את ההשגחה העליונה. אולם, המציאות מוכיחה שחלק חשוב מהלקח ההיסטורי והבנת משמעות האירועים עד תומם, ניתן ללומדם רק לאחר תקופה מסוימת, כאשר שרשרת האירועים מגיעה אל קיצה. בזמן שבו אנו שרויים בעיצומם של התהליכים, קשה למצותם. כל עוד השתלשלות המאורעות נמשכת במלוא עוזה, לא ניתן לשער את משמעותם המלאה.

לדוגמא, נתבונן בנפילת הקומוניזם.

אם נסתכל במבט תורני על עלייתו וקריסתו של הגוש הקומוניסטי, מתוך מבט של אדם שחי כיום ורואה את הדברים לאחר שהתהליך ההיסטורי מיצה את עצמו, ניתן ללמוד על המשמעות של המהלך בצורה ברורה יותר. המהפכה הקומוניסטית היתה המרידה הגדולה ביותר במלכות שמים מאז דור הפלגה. היתה זו הפעם הראשונה בהיסטוריה שמדינה גדולה וחשובה החליטה להוציא את הדת מחוץ לחוק באופן מעשי. כל פעילות דתית של לימוד תורה או עריכת ברית מילה היתה כרוכה בסכנת נפשות. לא היתה זו אפליה של דת אחת לטובת האחרת, היתה זו כפייה גמורה של אתאיזם, מלחמה בכל דת שהיא.

הניסיון המר של המהפכה הקומוניסטית מלמד כי כאשר מנסים לבנות חברה חדשה שיסודותיה אינם מושתתים על ערכי היסוד המסורתיים-דתיים של העולם הישן, הרי שתחת אותם ערכים עתיקים ומקודשים צצים גידולי פרא, של רוע ואכזריות. מתרחבת שחיתות שלטונית, מהגרועות ביותר של ההיסטוריה האנושית, עם מנהיגים אחוזי טירוף ושיגעון גדלות מסוכן.

החברה המערבית שלאחר נפילת הקומוניזם, היא הרבה יותר זהירה ושמרנית. היא ניגשת עם יותר חשדנות לכל אידיאולוגיה חדשנית שנועדה לרשת את מקומו של סולם הערכים הישן.

ואולם, הסתכלות זו היא נחלת חלקו של בן המאה העשרים ואחת, זה שרואה מול עיניו את איי החרבות העשנים שהותירה השיטה שהתיימרה לפתור את כל בעיות המין האנושי. האם היינו יכולים להסתכל כך, גם אילו היינו נוכחים בזמן המהפכה, לפני קרוב למאה שנה? בוודאי שלא.

בתקופה הראשונה שלאחר המהפכה, נדמה היה כי השיטה הקומוניסטית אכן פועלת היטב. בתקופתו של סטאלין, זינקה התפוקה התעשייתית בארבע מאות אחוזים, ומעמדה של בריה"מ הלך ועלה, הן מבחינה כלכלית והן מבחינה צבאית ומדינית. אילו היינו נוכחים באותה תקופה, היינו מתקשים מאד להבין להיכן צועדת ההיסטוריה, שהרי מול עינינו "דרך רשעים צלחה".

הדברים נכונים ביחס לכל מאורע היסטורי. אם נסתכל בכתבות ובפרשנויות שנכתבו בתקופה שבין מלחמת ששת הימים למלחמת יום הכיפורים, על תוצאותיה של מלחמת ששת הימים, נעמוד משתאים. באותה תקופה נדמה היה שצה"ל הבלתי מנוצח יכול לפתור את כל בעיותיה של מדינת ישראל, ושהערבים הם בסך הכול כמה בדואים יחפים, שמשאירים את נעליהם בין החולות בסיני ונמלטים. לא חלפו שנים רבות והתמונה השתנתה לחלוטין.

לכן, בבואנו לנסות להבין את המהלכים המתרחשים מול עינינו, עלינו לזכור את הכלל:  אי אפשר להבין את מעשי ה' יתברך, בלי לחכות בסבלנות ולראות את התוצאה הסופית.