קריאת "שמע ישראל" נאמרת פעמיים ביום בתפילת שחרית ובתפילת ערבית. כמו כן היא נאמרת בעת פתיחת ההיכל והוצאת ספר התורה בשבתות ובמועדי ישראל, בברית מילה ובנעילת היום הקדוש ביותר, הוא יום הכפורים.

באמירת פסוק זה אנו מזכירים לעצמנו ומצהירים בפני כל באי עולם כי ה' שהוא אלקינו, הוא אחד ויחיד בעולם כולו בשמים ובארץ. קיימת כאן הדגשה ששום כוח עצמאי אחר לא קיים זולתו, וכולם תלויים וחיים בחסדו.

קריאה זו היא קריאת הנצח של העם, והיא מלווה כל אדם מלידתו ועד לסוף ימיו, בעתות שמחה ובעתות משבר. היהודי אינו נוטש לעולם את אמונתו ולא שוכח את תפקידו לקדש שם שמים בפני כל באי עולם.

לפני מותו ביקש יעקב אבינו לגלות לבניו את קץ הימים ונסתלקה ממנו השכינה. אמר: 'שמא חס ושלום יש במיטתי פסול, כאברהם שיצא ממנו ישמעאל וכאבי יצחק שיצא ממנו עשיו?' אמרו לו בניו: 'שמע ישראל: ה' אלקינו ה' אחד. כשם שאין בלבך אלא אחד, כך אין בליבנו אלא אחד'. באותה שעה פתח יעקב אבינו ואמר: 'ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד' (פסחים נ"ו ע"א).

יהודים לאורך כל הדורות השליכו את נפשם מנגד, בעתות זעם וצוקה, כשקריאת "שמע ישראל" בפיהם. בכך הם הדגישו שעתה, בעזבם את ארץ החיים, הם מאמינים באמונה שלמה שקיימים חיים גם לאחר החיים העכשוויים כאן. הם מאמינים בבורא, הנמצא מעל מושגי הזמן והמקום, וממילא הם ממשיכים לחסות בצילו, והוא לא ינטוש אותם לעד.

בקריאה זו היתה כלולה גם הכרזה כלפי אומות העולם, שקמו עלינו לכלותינו, וכלפי כל אדם שניסה להצר את צעדי בני עמנו, שנצחונם עלינו הינו זמני ומוגבל. גם אם בעולם החומרי הזה עלה בידם להגשים את מטרותיהם, מכל מקום הנצחון הסופי יהיה של עם ישראל. בסופו של דבר הצדק והאמת ינצחו ויהיו מנת חלקם של כל באי העולם. העולם צועד לקראת גאולתו. אמנם הדרך ארוכה, ולעתים גם קשה מנשוא, אולם עם ישראל איתן באמונתו, והסוף הטוב מצפה לו אי שם בעתיד.

קיימת אימרה יהודית מפורסמת, שיותר קל למות על קידוש ה' מאשר לחיות על קידוש ה'. מות קדושים, שהינו מעשה נאצל, רב ערך ובעל משמעות עמוקה ביותר, הינו מעשה חד פעמי. אולם, מצויים יהודים הזוכים, בעודם בחיים, לקדש שם שמים לאורך כל שנות חייהם. הם חיים מתוך דבקות בה' ובתורתו, ורואיהם מבחינים שמעשיהם נעשים בצדק ובמישרים. קידוש שם שמים זה הוא הביטוי המעשי של הפסוק "שמע ישראל". האמונה בה' וההליכה בדרכיו הם הם הצעדים המתבקשים מפסוקי "שמע ישראל", הכוללים קבלת עול מלכות שמים וקבלת עול מצוות באופן מושלם.

קריאת שמע מורכבת משלוש פרשיות. הראשונה היא: "שמע ישראל".

עשרה ציוויים כלולים בששת הפסוקים של הפרשה הראשונה של קריאת שמע (דברים ו', ד'-ט'):

א. "שמע ישראל ה' אלקינו" – הציווי לדעת שיש בורא עולם, שהוא מנהיג העולם בהווה, ומנהיג עם ישראל בפרט.

ב. "ה' אחד" – הציווי להאמין בייחודו, שהוא אחד, יחיד ואין בלתו.

ג. "ואהבת" – לאהוב את ה' עד כדי מסירות נפש על קידוש שמו.

ד. "ושננתם לבניך" – מצוות חינוך, החובה ללמד את הבן תורה ולחנכו לקיום המצוות.

ה. "ודברת בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך" – חובת לימוד תורה בכל מקום ובכל עת.

ו. "ובשכבך" – מצוות קריאת שמע של ערבית.

ז. ובקומך" – מצוות קריאת שמע של שחרית.

ח. "וקשרתם לאות על ידך" – מצוות הנחת תפילין של יד.

ט. "והיו לטטפת בין עיניך" – מצוות הנחת תפילין של ראש.

י. "וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך" – מצוות קביעת מזוזה על פתחי הבית.

הפרשה השנייה עוסקת בקבלת עול מצוות – "והיה אם שמוע תשמעו אל מצוותי" (דברים י"א, י"ג). בפרשה זו כלולים יסודות תורת הגמול – השכר והעונש.

הפרשה השלישית עוסקת ביציאת מצרים: "אני ה' אלקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים... להיות לכם לאלוקים... אני ה' אלקיכם" (במדבר ט"ו ל"ז-מ"א). פרשה זו עוסקת במצוות ציצית, המזכירה את כל תרי"ג המצוות.

בספר התורה מופיע הפסוק: "שמע ישראל" ובו האותיות עי"ן של "שמע" ודל"ת של "אחד" מוגדלות (אותיות רבתי). בעקבות כך הוא נדפס כך גם בחלק מהסידורים. לפי התלמוד (מסכת ברכות, דף י"ג ע"ב) חשוב להאריך ולדייק בהגיית המילה "אחד", בעיקר באות דל"ת, וזאת כדי שלא ישתמע, חלילה, שאלוקי ישראל הוא אלוהים אחר (בעקבות החלפת האות דל"ת ברי"ש). הכוונה בפסוק זה חשובה מאד, ולכן נוהגים להאריך בו במיוחד ולכוון בו ביותר.