רגש האמונה בבורא והרצון להתקשר עם מקור החיים, הבריאות והאושר – טבועים בפנימיותו של כל אחד מבאי עולם. יש אדם שרגש זה פועם בו תדיר והוא מנחה את מהלך חייו לפיו, ויש אדם שהרגש חבוי בו ורק בעתות משבר פורץ את המחסומים הסוגרים עליו וזועק: "אלוקים ענני!"

התפילה, תכונה טבעית היא אצל הנברא, אך זקוקה היא למסגרות ולדפוסים. האדם זקוק למטבעות לשון שבהן יוכל לבקש את כל משאלות לבו ולהביע את צרכיו הגלויים והחבויים. דרושה מסגרת שבה יבקש האדם בעבור הקרובים לו, בעבור עמו ובעבור העולם כולו, מסגרת בשה יעמוד האדם לפני מלכו של עולם ויביע עשתונות לבו.

את נוסח התפילה קבעו אנשי 'כנסת הגדולה'. היו כלולים בה מאה ועשרים חכמים, וביניהם גם הנביאים: חגי, זכריה ומלאכי אשר חיו בתחילת תקופת בית המקדש השני. הם גנזו בלשון התפילה סודות קבלה אשר מובנים ליודעי תורת הסוד.

לפני תיקון נוסח התפילה על ידי אנשי כנסת הגדולה, התפלל כל אחד בנוסח אישי. תפילת שמונה עשרה באה לתת נוסח קבוע, כדי שיוכלו כולם להתפלל בשפה ברורה. בנוסח התפילה הקבוע אנו מקיימים מדי יום את מצוות התפילה ובאופן זה באים לידי ביטוי מחשבותינו ורגשות ליבנו בעבודת האלוקים.

לכל שלוש התפילות של היום – שחרית, מנחה וערבית – יש תפילה מרכזית והיא תפילת העמידה. תפילה זו מכונה "תפילת שמונה עשרה", על שם שמונה עשרה הברכות הכלולות בה.

התפילה בנויה רבדים רבדים. כל אדם מסוגל להבין את מילות התפילה, אולם מצוי בה גם עומק אין סופי של כוונות וייחודים, רמזים בתורת הסוד ואוצרות רוח ללא שיעור. ספרים רבים חוברו אודות כוונות התפילה.

התפילה בנויה באופן שהמתפלל אומר את מילות התפילה, והללו פועלות גדולות ונצורות במרומים כמכשיר רב עצמה. גם כאשר המתפלל עצמו אינו מצליח לרדת לעמקי סודותיה, יש לתפילתו השפעה עמוקה לנוכח הכוונות שגנזו בה מחברי התפילה הקדמונים.

תפילת שמונה עשרה נאמרת בלשון רבים. ברכה אחת בתפילה משמעותית עבור פלוני, והאחרת - עבור אלמוני. כל ישראל מתאחדים בתפילתם, ותפילת העם כולו עולה ביחד אל ה' ומורידה שפע רוחני וגשמי לכל יהודי.

אחת ממטרות התפילה היא להשפיע על פנימיות האדם, לבסס את אמונתו, לחזק את ביטחונו בה' ולעדן את מידותיו. תפילה בכוונה מרוממת את האדם ומסייעת לו מאוד להתעלות. לולא המסגרת הקבועה של התפילה, היינו ממעטים מאוד לפנות אל ה'. המסגרת הקבועה יוצרת קשר חזק, ישיר ובלתי אמצעי של האדם עם בוראו. כתוצאה מכך האדם חי בעולם התפילה והאמונה.

למעשה, יש תשע עשרה ברכות בתפילת שמונה עשרה. הברכה הנוספת נכתבה ביבנה על ידי שמואל הקטן בתקופה שלאחר חורבן בית המקדש השני. ברכה מיוחדת זו פותחת במילים: "ולמלשינים אל תהי תקווה", על רקע ריבוי הכופרים והמלשינים באותם הימים. היא נאמרת כלפי כל מי שפרש מכלל ישראל ובגד בעמו ובתורתו. שלוש הברכות הראשונות הן שבח לבורא עולם ואין בהן בקשות:

·         "ברוך אתה ה', מגן אברהם" – ברכת אבות, המפרטת את שבחיו של הקב"ה ואת מידותיו הנעלות.

·         "ברוך אתה ה', מחיה המתים" – ברכת גבורות, המפרטת את חסדיו של הבורא, מהורדת גשמים, דרך ריפוי החולים, ועד לתקופת תחיית המתים לעתיד לבוא.

·         "ברוך אתה ה', הא-ל הקדוש" – ברכת הקדושה, המזכירה את קדושת הבורא.

שלוש עשרה הברכות האמצעיות מחולקות לשני חלקים. בחלק הראשון מופיעות תפילות אישיות, בקשות על הצרכים הפרטיים של כל אחד מאיתנו. תפילות אלה מנוסחות בלשון רבים, כי צרכים אלו הם בקשות על כלל האומה: "חונן הדעת", "הרוצה בתשובה", "חנון המרבה לסלוח", "גואל ישראל", "רופא חולי עמו ישראל", "מברך השנים" – בקשה על הפרנסה.

בהמשך מבקשים על גאולת הכלל:

"תקע בשופר גדול לחירותנו", "השיבה שופטינו כבראשונה", "ולמלשינים אל תהי תקווה", "על הצדיקים ועל החסידים", "לירושלים עירך ברחמים תשוב", "את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח".

הברכה השלוש עשרה מסכמת את כל התפילות והמשאלות: "שמע קולנו ה' אלוקינו, חוס ורחם עלינו וקבל ברחמים וברצון את תפילתנו".

שלוש ברכות השבח האחרונות הן:

·         "ברוך אתה ה' המחזיר שכינתו לציון" – ברכת העבודה שבה אנו מבקשים על החזרת עבודת בית המקדש – "ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים".

·         "ברוך אתה ה', הטוב שמך ולך נאה להודות" – ברכת ההודאה. ברכה זו פותחת במילים: "מודים אנחנו לך", ובה אנו מודים לה' על חיינו, על נשמותינו הפקודות בידו ועל החסדים שהוא גומל עמנו בכל יום, בכל עת ובכל שעה.

·         ברוך אתה ה' המברך את עמו ישראל בשלום" – ברכת השלום היא הברכה המסיימת, שכן השלום הוא תנאי הכרחי לקיומן של כל הברכות האחרות, ש"לא מצא הקדוש ברוך הוא כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום" (משנה עוקצין ג', י"ב).

כאשר האדם מתפלל בכוונה, שם לב לתוכן הדברים ולעומקם, אט אט מוצא הוא בנוסח התפילה הקבוע משמעות רבה. באותה שעה זוכה הוא להתפלל גם נוסח זה מעומק לבו ולחוש במשמעות של כל מילה ומילה.

המתפלל מצרף את תפילותיו לתפילות כלל ישראל בתקווה שהקב"ה, השומע תפילת כל פה, ישעה גם לתפילתו בתוך תפילות הכלל.

רב הוא גם ערכה של תפילה פרטית, תפילה שבה מביע האדם את רגשותיו ואת רצונותיו במילים משלו. בתפילתו הפרטית יכול כל אדם לשפוך את לבו לפני קונו ולבקש ממנו את כל בקשותיו ומשאלות לבו. תפילה זו רצויה בכל עת ובכל שעה, גם שלא בעת התפילות הקבועות. ניתן גם לשלבה בנוסח התפילה הקבוע, בברכת "שומע תפילה" שבתפילת העמידה (שמונה-עשרה) או ב"אלקי נצור" שבסיום תפילת שמונה-עשרה.

התפילה היא "סולם מוצב ארצה" -קרוב ככל האפשר לליבו של האדם. "וראשו מגיע השמימה"- ככל שהתפילה טהורה יותר ונובעת מנקודת הלב הפנימית, מתקבלת היא ביתר שאת על ידי ה' שוכן-מרומים. עם זאת, יש ערך לכל תפילה. על האדם לדעת שגם כאשר קשה להתפלל מעומק הלב, תמיד ה' מקשיב לתפילת עמו ישראל.