ברכת כהנים נקראת גם "נשיאת כפיים". על שם הכתוב: "וישא אהרן את ידו אל העם ויברכם" (ויקרא ט', כ"ב). אהרן הכהן נצטווה לשאת את כפיו כלפי מעלה ולברך את עם ישראל באהבה.

בציווי על ברכת הכהנים, כפי שהוא מופיע בתורה (במדבר ו', כ"ג-כ"ז), מצויים שלושה חלקים:

תחילה מצווה הקב"ה את משה: "דבר אל אהרן ואל בניו לאמר כה תברכו את בני ישראל אמור להם". לאחר מכן נאמרה הברכה בה יברכו הכהנים את העם: יברכך ה' וישמרך", הקב"ה יברך אותך ואת כל אשר לך, וישמור על הברכה שתיפול בחלקך. "יאר ה' פניו אליך ויחונך", תהיה לך הארת פנים מאת הבורא, ויינתן לך חן. "ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום", הקב"ה ינהג עמך במידת הרחמים, וישרה עליך שלום. (במדבר ו', כ"ב-כ"ז).

לבסוף הקב"ה מוסיף (במדבר ו', כ"ז): "ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם". מה פירושה של תוספת זו?

מובא במדרש שבשעה שציווה הקב"ה את הכהנים לברך את ישראל, אמרו בני ישראל אל הקב"ה: "למה אתה לא מברך אותנו בעצמך? והרי נאמר (דברים כ"ו, ט"ו): "השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך את עמך את ישראל", כלומר, שהקב"ה עצמו יברך את עמו ישראל?

ענה להם הקב"ה: "אמנם הכהנים הם אלה ששמים את שמי עליכם, הם המדברים אליכם, אבל אני הוא זה שמברך אתכם". הקב"ה מברך את ישראל, והכהנים משמשים רק כצינור להעברת השפע.

הזכות להעביר את ברכת ה' לעמו ניתנה במיוחד לכהנים, השאיפה לשלום היא שאיפתנו תמיד, כי "אין כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום", "אם שלום כאן – הכול כאן". כדי שיחולו כל הברכות הנאמרות – חיים, שפע, מציאת חן והצלחה – קיים תנאי הכרחי: שישרה בהן השלום.

הציווי בתורה פותח במילה "כה" – "כה תברכו את בני ישראל". שכן ברכה זו ניתנה לנו בזכות שלושת האבות שבנוגע אליהם נזכרה בתורה המילה "כה".

הראשון הוא אברהם אבינו, שהקב"ה הבטיחו: "כה יהיה זרעך" (בראשית ט"ו, ה'). ברכה זו ניתנה לנו בזכות אמונתו התמימה בקב"ה, שהבטיח לו בן, בעוד שהוא הולך ערירי בגיל זקנה.

השני הוא יצחק אבינו, שצעד עם אברהם אביו אל העקידה בלב שלם, כמו שאומר הפסוק: "ואני והנער נלכה עד כה" (שם כ"ב, ה'). זכות מסירות הנפש של יצחק עמדה לזרעו אחריו, וזיכתה אותם בברכת השם.

השלישי הוא יעקב אבינו, שזכות לימוד התורה שלו עומדת לעד, וכפי שנרמז בכתוב טרם מתן תורה: "כה תאמר לבית יעקב" (שמות י"ט, ג').

שלושת האבות, אשר השלימו זה את זה, הם שזיכו אותנו, בברכת כהנים.

הרמב"ם במשנה תורה, בספר אהבה פרק י"ד סעיפים ט'-י' מתאר:

"כיצד ברכת כהנים במקדש: הכהנים עולין לדוכן, אחר שישלימו עבודת תמיד של שחר, ומגביהין ידיהם למעלה על גבי ראשיהן ואצבעותיהן פשוטות, חוץ מכוהן גדול שאין מגביה ידיו למעלה מן הציץ; ואחד מקרא אותן, מילה מילה, כדרך שעושין בגבולין, עד שישלימו שלושת הפסוקים. ואין העם עונין 'אמן' אחר כל פסוק, אלא עושין אותה במקדש ברכה אחת. וכשישלימו, כל העם עונין: 'ברוך ה' אלוקי ישראל, מן העולם ועד העולם'".

"אין ברכת כהנים נאמרת בכל מקום אלא בלשון הקודש, שנאמר: 'כה תברכו את בני ישראל' (במדבר ו', כ"ג). כך למדו שומעי שמועה ממשה רבנו: "כה תברכו", בעמידה; "כה תברכו", בנשיאת כפיים; "כה תברכו", בלשון הקודש; "כה תברכו", פנים כנגד פנים; "כה תברכו", בקול רם; "כה תברכו", בשם המפורש, והוא שיהיה במקדש, כמו שאמרנו".

על הכהנים מוטל התפקיד לחבר את העם אל בוראו. הם המלמדים את העם תורה, כפי שנאמר: "יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל" (דברים ל"ג, י'), ועליהם מוטלת עבודת הקודש בבית המקדש.

ברכת הכהנים נאמרת במהלך חזרת הש"ץ של תפילת העמידה בין ברכת מודים לברכת שים שלום. שעת ברכת הכהנים שעה מיוחדת היא, שעה שבה הקב"ה מברך בעצמו את עמו. אין להביט אל הכהנים המברכים. כי השכינה שורה עליהם באותה שעה. מטעם זה נהוג שהכהנים מתעטפים בטלית ומכסים את פניהם וידיהם. יש נוהגים שהאבות שבקהל מכסים את בניהם בטלית בשעת הברכה. הכהנים צריכים להכין עצמם לקראת הברכה, עליהם ליטול את ידיהם בקדושה בטרם בואם לברך, וכן עליהם לחלוץ את נעליהם, כמו בעת עבודת הכהנים בבית המקדש.

הכהנים מתייצבים על הדוכן ומחכים עד שיוזמנו על ידי הקהל ויתבקשו לשאת את ברכתם. אחד מן הקהל קורא: "כהנים!" ואז, רק אז, הם פותחים בברכה: "וציוונו לברך את עמו ישראל באהבה". החזן מקריא את שלושת הפסוקים של ברכת כהנים מילה במילה, והכהנים חוזרים אחריו. מטרת ההקראה היא כדי למנוע טעות של הכהנים. לאחר קריאת כל פסוק הקהל עונה 'אמן'.

השאלה המתעוררת היא וכי בשאר המצוות אין חובה לעשותן באהבה? מדוע אם כן רק כאן, בברכת הכהנים, נוספה מלה זו?

כי האהבה היא המפתח לאפשרות שהברכה תחול. בבוא התורה לצוות את הכהנים לברך את העם, היא אינה רוצה מהם את ברכת השפתיים בלבד, כי אם את ברכת הלב. אם הלבבות לא יתעוררו ולא ינועו האחד כלפי רעהו בשעת הברכה, אין יכולת לחול על עם ישראל השפע האלוקי המופיע בסוף ברכת כהנים זו: "ואני אברכם". הכהנים חייבים לפתח בלבם רצון ושאיפה שהמבורכים על ידם אכן יזכו לברכה הראויה. הם חייבים לאהוב אותם, לתרגל בלבם תכונה זו של אהבת ישראל. שכן, כאמור, רק אם מדה זו כובשת את לבם, יש ערך, כח והשפעה לברכתם. מדה זו יכולה להתעורר רק בלבו של אדם טוב עין.