היהדות היא דת גלויה שחובותיה מעשיים וברורים. היא אינה מכילה רק אמונה מופשטת השוכנת בסתר הלבבות. היהדות דורשת עמידה באתגרים, לעתים עד כדי נכונות של האדם למסור את נפשו למען קידוש שם שמים. ואמנם, רבים הם היהודים שבעת מבחן השליכו את נפשם מנגד על קידוש ה'. מעשיות זו של המצוות מקיפה את כל תחומי החיים. המצוות מייחדות את העם מיתר עמי תבל.
"יהודי בלב", הוא יהודי הפוטר את עצמו ממצוות מעשיות. הוא טוען שיהדותו תופסת מקום נכבד בלבו, ודי לו בכך. טעמן של המצוות המעשיות אינו מוכר לו, ויתכן שאף לא ניסה לטעום אותן. ברור, שלא תודות ליהדות קלילה מסוג זה אנו נחשבים לעם נבחר. היהודי נתבע להצדיק במעשיו את הבחירה שבחר בו ה', לא רק בלבו פנימה. מול הבחירה המעשית של ה', עליו לבחור באופן מעשי בטוב.
אין ביכולתנו לדעת כיצד משפיע חילול שבת על המתרחש בעולמות העליונים. סודות הבריאה אינם ידועים לנו. עלינו לנהוג לפי הוראות אלו ללא סטיה, שאם לא כן, אנו מקלקלים את המערך הנפלא שנברא בימי בראשית, וממשיך להתקיים בהשגחה פרטית מכוונת מדי רגע.
האמונה בבורא שהינו רם ונישא, ומצוי מעל חוקי הטבע, שהרי הוא זה שברא אותם, מחייבת לאמץ השקפה זו גם בהקשר למצוות. האמונה באלוקיותו של הבורא, הופכת גם את המצוות לאלוקיות. אין באפשרותו של בשר ודם, ילוד אשה, לערוך חשבונות ומאזנים אודות חשיבות המצוות וחיוניותן. האדם מוגבל על ידי חמשת חושיו, בעוד שעולמן של המצוות הינו עלום ושורשן בגבהי מרומים.
האמונה נובעת מהידיעה שהתורה אינה יצירה אנושית, והיא ניתנה קבל עם ועולם מן השמים. האמונה משווה לתורה מעמד עליון בסולם הערכים של בני אנוש. ה', בורא האדם ויוצרו, מכיר את כוחותיו, אפשרויותיו ומגבלותיו, דרישות גופו וצרכי נפשו. האדם מורכב מגשמיות ומרוחניות. האיזון בין שתיהן על פי משפטי ה', הוא תחום המצוות המעשיות. מצוות התורה חובקות זרועות עולם, הן מקיפות, את כל תחומי החיים ואדם המקיימן מתקרב לבוראו באורח חייו ובכל הוויתו.
ביסוד החיוב לקיים מצוות, קיימת ההנחה שהאדם אינו מסוגל לשמור לאורך ימים על רמה מוסרית ודתית נאותה, אם הוא מתבסס על עקרונות מופשטים בלבד. היצרים הטבועים באדם הינם כבירים ובעלי כוח התנגדות רב מכדי שהוא ישלוט בהם מכוח ההכרה בלבד. ללא מצוות מעשיות, המאבק בין היצרים לבין הרעיונות – מוכרע מראש לטובת היצרים.
שלשה יצרים עיקריים קיימים באדם: יצר האכילה, תאוות הממון ויצר המין. רובן הגדול של המצוות באות לבלום יצרים אלו קמעא קמעא, במטרה למנוע את שליטתם המוחלטת על חיי האדם.
חלק מהמצוות אוסרות על האדם אכילה של דברים שונים, כגון: בהמות טמאות, בשר וחלב ועוד. תרגילים אלו בולמים את יצר האכילה ומעדנים אותו.
מצוות מתנות עניים ומתנות כהונה, הפקרת יבול השדות בשנת השמיטה, ביטול החובות בסוף שנת השמיטה ועוד, בולמים את רדיפת הממון של האדם, החפץ לגרוף הון רב, לעתים גם על חשבון זולתו.
כמו כן, יצר המין נבלם על ידי איסור המגע בין שני המינים שלא במסגרת הנישואין, כאשר גם במסגרתם חלות הגבלות (דיני נדה).
אותו מהלך מסייע לאדם להגיע גם לקיום מצות "ואהבת לרעך כמוך". כאשר אדם מעוניין בחפץ של זולתו, יאמר לו שכלו: אמנם רצונך בחפץ זה, אולם הוא של חברך ואסור לך לקחתו. הדבר יוסיף רבות להתחשבות בזולת ולהגברת ערכו.
כדי שיעמוד האדם במשימותיו, דרוש לו חינוך מתמיד. הוא זקוק לתרגול יום-יומי שיזכיר לו בדרכים ישירות ועקיפות את העקרונות הגדולים שלאורם עליו לחיות. לדוגמה, לא די לו לאדם שידע שיש א-ל אחד, אלא עליו לומר זאת בפיו פעמיים ביממה: "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד!" מלבד זאת, עליו לכתוב דברים אלו, להכניסם לתפילין ולהניח אותם מידי יום. כמו כן, עליו לכתוב פרשיות נוספות ולשים אותן על המזוזות שבפתחי ביתו.
המצוות מסייעות לכל יהודי, גם כאשר הוא עוסק במעשים יום-יומיים, להמשיך להיות קשור לרעיונות ולעקרונות נעלים. הוא חי אותם ולובש אותם. הם הופכים לחלק מהווייתו, לבשר מבשרו. המצוות מסייעות לאדם להיות ער לרעיונותיה של היהדות, לסלול דרך חיים עמוקה ומלאת תוכן רוחני.
זאת ועוד, חזונות מוסריים גדולים ומקיפים, אולי דוקא משום שהם כה גדולים, קשים הם ליישום בחיי היום יום הפשוטים. לכן, דוקא המצוות המעשיות הן המרכיב העיקרי של החינוך התמידי, והן המיישמות את הרעיונות ומקרבות אותם ללב. המצוות המעשיות מעניקות למערכת עדינה זו של הרעיונות שלד יציב. הביטוי המעשי הברור של הרעיונות נותן גם אפשרות לביקורת עצמית מעמיקה ומעשית יותר. דווקא בדורנו הלוקה ברדידות מדאיגה של עיקרי המוסר היסודיים, קיימת משמעות מכריעה למהלכים מעשיים אלו.
רעיונות גדולים ומקיפים נתפסים בעיקר על ידי אנשים גדולים בשעותיהם היפות ביותר. לעומת זאת המצוות המעשיות מתאימות לכל אדם ובכל שעה, והן מסייעות לו להתקשר גם לרעיונות עצמם.
פעם למד גר על מצות סוכה. הוסבר לו שהסוכה היא זכר לענני הכבוד שהיו מחסה לבני ישראל בצאתם ממצרים. שאלו את הגר: מדוע לדעתך יש צורך להקים סוכה מקרשים ומענפים, מדוע אין די בכך שבזמן החג נזכיר שבצאתנו ממצרים היינו מסוככים בענן ה'? לאחר הרהור הוא השיב: לזכור ולהרגיש שלפני אלפי שנים היינו תחת ענן ה', הוא ענין אפשרי לקומץ אנשי מעלה בלבד. לעומת זאת, לבנות סוכה יכול כל יהודי. למראה הסוכה, טבעי שהוא ישאל את עצמו: לשם מה נעשים כל המעשים הללו? מדוע עלי לצאת מביתי ולשבת בסוכה ארעית? השאלות הללו יכוונו אותו לזכור את ענני ה' שזכינו לחסות בהם בצאתנו ממצרים. האיש הפשוט ירגיש מעט, האדם הגדול ירגיש ביתר עומק, אך כולם יחד יכללו במערכות היהדות שמצוותיה מחדירות ללב האדם את תוכן המצוות ואת רעיונותיה של התורה.
תשובה זו מתאימה לכל מצוה ומצוה. דוקא המצוות המעשיות הן ההופכות את חיינו לחיים רוחניים והן המשמרות על רעננות הרעיונות ועל עומקם.
הרשם עכשיו!
