אחת הפעולות הראשונות שיהודי עושה עם קומו בבוקר: אמירת ברכות השחר. בברכות אלו מודה הוא לבוראו על שורה ארוכה של חסדים יומיומיים. הוא מודה על שלל איבריו המורכבים והמשוכללים, על בריאת הנשמה ועוד רשימה ארוכה של ברכות על העיניים הנפלאות, על הרגלים היעילות, על הנעלים הנוחות, על השכל המדהים, ואפילו על פיסת הקרקע שעליה אנו דורכים מדי יום ביומו.

ברכות אלו משרישות בלבנו את הידיעה שכל אשר לנו – מה' הוא. המברך את ברכות השחר בכוונה ובשימת לב, חש שהחיים עצמם, הלבוש, האפשרות לפקוח עיניים וכל המצוי ביד האדם – מתנת שמים הם.

החי מתוך התבוננות, חש שעליו להודות לבוראו על השפע שהוא נותן לו. בברכות השחר מבטא האדם את הכרת הטובה לבורא.

המכנה המשותף של פרטי רשימה זו הוא שכל המתנות הנפלאות הללו הן דברים שהאדם חי עמם בכל רגע. מסיבה זו, אם הוא אינו משקיע חשיבה והתבוננות מיוחדת בנושא, הוא עלול שלא לחוש שהקדוש ברוך מיטיב עמו.

לדוגמא, האדם יכול לחיות חיים ארוכים רוויי תובנות ויצירתיות, בלי להעלות על דעתו, אפילו לרגע קט, את העובדה שיש לו זוג עיניים נפלאות.

זוג מצלמות, שהמצלמות המשוכללות ביותר בעולם, מעשי ידי אדם, הן גרוטאות פרימיטביות בהשוואה ליכולות המדהימות של העיניים. שום מצלמה בעולם אינה יכולה לעבוד מאה שנים, עשרים וארבע שעות ביממה, ללא תקלה. מצלמה קטנה, קומפקטית, עם התאמה אוטומטית לעצמת האור, עם התאמה אוטומטית למרחק התצוגה, עם מערכת חיצונית ששוטפת את העדשה.

האדם יכול להסתובב עם הפלא העצום הזה כל ימי חייו, בלי להתפעל.

יתירה מזו, נתאר לעצמנו, שבני האדם היו חיים בלי עיניים, עד שיום אחד היו המדענים מצליחים ליצור עיניים מלאכותיות. אינני מתכוון בדווקא לפלא האלוקי ששמו עין אנושית, אלא למשהו פשוט ומגושם: זוג מכשירי ראייה כבדים ומסורבלים, שהיו מעניקים לאדם ראייה מטושטשת ומקוטעת. מכשירים אלו היו עולים הון תועפות, והיה צורך לקנות אותם מחדש אחת לכמה שנים.



מה היינו אומרים במקרה כזה?

אין ספק שהיינו יוצאים מהכלים, מההצלחה הכבירה של אנשי המדע. המצאה זו היתה מעלה את רמת החיים של המין האנושי, יותר מכל המצאה אחרת. אדם שהיה יכול להרשות לעצמו את רכישת מכשיר הפלא החדשני, היה מרגיש שהוא המאושר באדם. בכל בוקר, כאשר היה לוחץ על הכפתור שמפעיל את המכשיר היקר, היה עומד ומתפעל מחדש מהעולם הנפלא המתגלה מול עיניו. הוא יוצא לרחוב, והוא רואה! הפלא ופלא! לא ייאמן כי יסופר!

והנה, אנחנו מסתובבים כל ימי חיינו עם זוג מכשירי פלא שעולים על כל דמיון. איננו צריכים לשלם עליהם הון תועפות, הם אינם תופסים מקום, אין צורך להחליף להם סוללות, אין צורך להרכיב אותם בבוקר ולכבות אותם בלילה. הם עובדים בשקט, בלי צפצופים וחריקות. למרות הכל, איננו מתרגשים. שום התפעלות, שום התפעמות.

מדוע?

כי איננו חושבים. איננו מתבוננים. אנחנו עסוקים כל כך בחיי היום יום, עד שאין לנו זמן לחשוב על שום דבר.

המטרה של כל הברכות בכלל, ושל ברכות השחר בפרט, לומר לאדם - עצור. חשוב, התבונן.

קמת בבוקר, ואתה רואה, אתה שומע-הפלא ופלא! יש לך זוג רגליים, ידיים, המוח שלך עובד- פלאי פלאים. תשמח, תתרגש, תגיד תודה!