האדם נברא בצלם אלוקים, והינו היצור היחיד שניתנה לו בחירה חפשית. בחירה זו ניתנה לאדם בכדי שיגיע אל האמת רק לאחר מאבק פנימי נגד מכשולים, פיתויים והטעיות. אדם המגיע בכוחות עצמו, ללא כפיה, להכרה שהאלוקים הינו השולט הבלעדי בטבע ובכל ההוויה, ועל פי בחירתו החופשית נשמע לרצון האלוקים ושומר את מצוותיו - ממלא בכך את ייעודו, מקדש את ה' בחייו ומתעלה למדרגה שנאמר עליה: "ותחסרהו מעט מאלוקים" (תהלים ח', ו').

לעומת זאת, באם יחשיב האדם את עצמו לשליט יחיד בעולם, בבחינת: "אמר נבל בלבו: 'אין אלוקים'" (תהלים י"ד, א'), ויחשוב בגאוותו ש"כוחי ועוצם ידי עשו לי את החיל הזה" (דברים ח', י"ז), או אם ייכנע ליצריו וישתמש באמצעים פסולים כדי למלא את תאוותו – ייחשב למועל בתפקידו, שהרי לא הגשים את המטרה שלמענה נברא.

האתגר שהעמיד הקב"ה בפני האדם כלל אינו קל. האדם לגדולות נוצר, ולא על ניצחון קל תהיה תפארתו. חייב הוא להוכיח את עצמו במבחנים קשים ולעמוד בגבורה גם מול לחצים אדירים. התמודדות זו, והמאמצים להגיע להכרת האמת והעמידה בניסיון - הינם תכלית בריאתו של האדם. האדם נברא כדי לעמוד בניסיון ולבחור באמת. מעבר לכך, כל הבריאה כולה, תבל ומלואה מטרתם הבלעדית הינה לספק את התנאים ואת הרקע למאבק איתנים זה. מבט זה על הבריאה כולה יסודו במעמקי האמונה. אין זה קל להבחין באמת זו, אולם החי לאור האמונה מבחין בכך.

אילו אך היתה האמת האלוקית גלויה לכל, אילו אך היו חוקי הטבע כפופים בגלוי למערכת קיום המצוות, אילו אך היתה כל מרידה בתורה גוררת באופן מיידי עונש לעין כל, אילו אך היו שאיפותיו ושאלותיו של האדם מתגשמות מיד בעקבות מעשיו הטובים - כלום היה ערך לבחירתו הטובה? הרי שחייו היו נעדרי נסיונות! במצב זה לא היה לו כל דחף, או סיבה באשר היא לעשות עוול. אמנם נוח היה לחיות בעולם מעין זה, אולם ללא ספק היה עולם חסר אתגר, וממילא גם חסר הישגים ותכלית.

אולם ה' ברא את העולם באופן שונה מהמתואר לעיל. האדם 'מוצא את עצמו' בעולם הפועל כמו מעצמו, על פי חוקיות טבעית. האדם ער לעובדה שצרכיו היסודיים אינם מובטחים לו, ועליו לפעול איפוא למען פרנסתו, בטחונו, בריאותו ורווחתו. הרצון לפעול ואף להילחם למען דברים אלו, טבוע באדם מיום היוולדו. גם הדחף ליהנות מתענוגות תבל, רב עוצמה הוא.

מסייע חשוב ועיקרי לעמידה במבחן הוא, יכולתו של האדם להתבונן ולראות את יד ה' בכל מקרי החיים. האדם חי את חייו במישור גשמי שחוקיו ידועים וניתנים לחיזוי מראש, ובכל זאת הינו מסוגל לרומם את מבטו ולבחון בעיני רוחו את הנסתר, את המסתתר מאחורי חומות האבן של הטבע. ואכן, המעמיק להתבונן זוכה להארה אלוקית, לסיוע בדרכו ולמאגרי עוצמה נוספים. אלה מסייעים לו למגר את היצר ולזכות בכתר הניצחון במלחמה התמידית המתנהלת נגדו, הלא היא המלחמה הגדולה של חיינו, מלחמת היצר.