כאשר בוחנים את חיי האדם בעולם הזה במאזני ההיגיון, המסקנה המתבקשת היא, שתכלית בריאת האדם אינה חייו עלי אדמות. הקב"ה הינו טוב, ושאיפתו להיטיב לברואיו. אין ספק כי מטרתו הסופית לא היתה לברוא אדם לצורך חייו בעולם הזה, חיים מלאי צרות וסבל.

הקב"ה, בורא היקום כולו, יכול היה לברוא אדם בנתונים שיאפשרו לו חיי אושר וסיפוק מושלמים. העובדה, שהוא נברא באופן שונה, מוכיחה בעליל כי תכלית בריאתו שונה היא. כל בר דעת מבין, כי הקב"ה, שהינו כל יכול, ברא אדם בצורה מושלמת, והמסקנה היא אפוא שתכלית בריאת האדם אינה חיי העולם הזה. ואכן, העולם הזה דומה לפרוזדור. דרכו עוברים לטרקלין, שהוא העולם הבא. החיים כאן ארעיים, מובילים הם לקראת החיים שלאחר החיים הנוכחיים, חיי העולם הבא. רק שם ימצא האדם - וליתר דיוק, נשמתו של האדם - אושר וסיפוק. אין ביכולתנו לתאר את גודל ההנאה אשר אמורה להיות שם ואת מהותה, שכן הדבר למעלה מהשגתנו הוא. מקובל בידינו כי שם מצוי שיא העונג. הקב"ה שהינו טוב, חפץ מאוד להיטיב, ולמטרה זו ברא ברואים, שיוכלו להנות מהטוב שהינו חפץ להעניק להם. המקיים את מצוותיה של תורת ה', יזכה לאותו עולם שכולו טוב.

לנוכח דברים אלו נשאלת השאלה: לשם מה נוצר איפוא עולמנו? והרי כדי להיטיב לברואים ניתן היה לברוא את האדם ולהביאו היישר לעולם הבא, שהינו מקום העונג הנצחי?

שתי תשובות לשאלה זו:

א. טבעו של האדם שהינו שונא מתנת חסד. מתבייש הוא מאכילת לחם, שאינו ניתן לו כתמורה על עבודתו. אילו הביא ה' יתברך את האדם ישירות לעולם הבא, והאדם היה נהנה שם לעד מתענוגיו, היה חש שלא בנוח. תדיר היתה מנקרת בו התחושה הלא נעימה: מדוע הנני מקבל כל זאת? בעבור מה מגיע לי שכר זה? משום כך על האדם תחילה לחיות בעולם הזה. במשך ימי חייו בעולם הזה הינו מחוייב לקיים את מצוות התורה. אכן, זוהי משימה כלל לא קלה, שכן לעתים תכופות קיום המצוות כרוך במאבקים פנימיים נגד יצרים ותאוות ובמאבקים חיצוניים נגד הסביבה. לאחר מכן, כאשר יקבל האדם מלוא חופניים עונג בעולם הבא, יחוש הוא תחושה נוחה. שכן הוא לא יראה בשכרו מתנת חינם, אלא תמורה המגיעה לו בצדק, בזכות עמלו בימי חלדו בקיום המצוות.

ב. השכר בעולם הבא ניתן לאלו שהשתדלו בכל כוחם להגיע לשלמות המידות. ואכן, זוהי מטרתן של מצוות התורה: ליצור אדם מושלם, אשר גולת הכותרת שלו היא היותו טוב ומיטיב לזולתו. בזכות הטבה זו הינו דומה במעט לבוראו, כפי שהורו לנו חז"ל: "מה הוא רחום - אף אתה רחום". האדם, שהשתדל בכל כוחותיו להגיע לפסגת השלמות של מידות הנפש, ראוי הוא להיות קרוב לבורא ולהנות מזיו שכינתו. ה' הינו מקור הטוב, והוא המעניק לאדם את העונג הנצחי של העולם הבא. אדם שהצליח לעבור את נסיונות העולם הזה בשלום ולתקן את מידותיו, ראוי לו להיות קרוב לנצח, למקור הטוב והחסד הנצחי. השכר האמיתי בעולם הבא בנוי באופן זה, שרק מי שטיהר את עצמו ועמל לתקן את מידותיו, מסוגל לדלות ממנו מלוא חופניים טובה רוחנית וברכה אמיתית.