בניגוד לבהמה שיש לה רק גוף, קיים באדם חיבור מפליא בין הגוף לנשמה. מחד גיסא - חיבור זה בכוחו להעלות את האדם לשיאים בתחום הרוח. הבחירה החופשית, המיוחדת למין האנושי לבדו. מאידך גיסא - כוח הבחירה עלול לאפס את הישגי האדם ולדרדרו למעמקי שפלות מוסרית, באם יתן לצד החומרי לגבור על הרוח.

התרכובת המופלאה בין גוף לנשמה המצויה בקרבו של האדם, היא המפתח להבנת סתירות אין ספור, שניתן לגלות בהתנהגותו. לא אחת עדים אנו לכך שאצל אדם מסויים מתגלות תופעות חיוביות ותחושות קודש, ולצידן מופיעים צדדים שליליים בולטים לא פחות. כאשר אנו מבחינים בתופעות של מידות טובות ומעשים נאים, אנו יודעים להצביע על מקור הדברים. מקרא מלא הוא בקוהלת (ז, כט): "אשר עשה האלוקים את האדם ישר, והמה ביקשו חשבונות רבים". במקור, בעת יצירת האדם נקבע בו מרכיב הישרות. אלמלא טושטש מרכיב זה על ידי היצר הרע וגורמים נוספים, עשוי היה האדם להתפתח ולפרוח לתפארת. ישרות זאת בכוחה להצמיח פרי הילולים ולהרים את האדם לפסגות רוחניות. אך מאידך, יש בידינו הסבר גם לתופעות שליליות המצויות באישיותו של האדם. וכך נאמר בתורה (בראשית ח, כא): "כי יצר לב האדם רע מנעוריו". באם לא ישגיח האדם על עצמו, ויתן לעניינים להתנהל ללא פיקוח, עלול הוא להדרדר לתהום עמוקה, שהרי מנעוריו מצוי בו יצרו הרע. וכל תופעה שלילית מקורה בהשתלטות אותו יצר.

נשאלת השאלה: מהו איפוא האדם, "רע מנעוריו" או מי שנברא ישר על ידי האלוקים? התשובה לכך שאין כאן כל סתירה! מצד נשמתו, האדם ישר הוא מיסודו, ומשום כך נשמתו חפצה להידבק בבוראה, שהינו מקור הישרות. אולם נשמה זו שוכנת בגוף חומרי אשר בו יצרים וחולשות, ועליהם נאמר: "לפתח חטאת רובץ". בין שני מרכיבים אלו נערכת התמודדות בלתי פוסקת. תפקידו של האדם להגביר את היסוד הרוחני באישיותו. על כלל מאמציו של האדם בעולם הזה להיות מכוון להסרת הגורמים המפריעים לנשמה לפעול מתוך ישרות טבעית, כפי שעשאה האלוקים. על האדם איפוא למנוע מצב שבו ישלוט הגוף על הנשמה. ואכן, זהו מרכז עבודתו הרוחנית של האדם בעולמו.